תפילה מעומק הלב

כנס בטורונטו. שיחה בזמן סעודה.

שאלה: אנחנו עשינו עבודה חיצונית ופנימית גדולה בהפצה. מה חסר לנו בקבוצה כדי שיהיה איחוד יותר גדול בינינו על מנת שנוכל לגלות את הבורא?

תשובתי: ישנה מילה אחת שמחליפה הכול לגמרי – תפילה. אני מדבר על זה לעיתים רחוקות, מפני שהתפילה צריכה לפרוץ בעצמה.

אותו הרגש כאשר אתה לחלוטין תלוי בבורא ורק הוא מנהל אותך: במה שאתה עכשיו חושב ומרגיש, במה שאתה עכשיו מבקש ותקבל, הכול חוץ מנקודה אחת של פנייה אליו, למרות שגם היא ממנו, כאשר אתה באופן כזה מקושר אליו ובכל זאת רוצה לעשות משהו מחוצה לו, בהתאם למה שהוא עושה עבורך, זו נקראת תפילה.

מצב כזה צריך להפוך להיות מצב משותף שלנו, מפני שאז הוא יהיה מופנה דווקא אליו. אבל אם הוא בא מכל אחד מאיתנו בנפרד, אז הוא מכוון לכיוון ההפוך. כאן נמצאת נקודת ההכרה, שאתה לא יכול לצאת מעורך ועם זה אתה פונה אליו, כדי שהוא יאפשר לאָחֵד את כל הנקודות שלנו יחד, להמיס אותן ולחברן לטיפה אחת.

אני מקווה שאנחנו נכיר ונבין, שדווקא תפילה כזאת נחוצה לנו. אותו הכוח שבכוונה הרס אותנו ויצר את כל התנאים להכרת ההופכיות לבורא, הוא גם זה שיתקן את המצב הזה של ההופכיות וייתן לנו את הרגשת הבורא.

מתוך שיחה בסעודה בטורונטו, 04.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
העבודה המשותפת של האדם והבורא
התפילה שגדֵלה בסתר בתוך הלב
מעומק הלב…