דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ההכנה הסתיימה – עת לעשות!

ההכנה הסתיימה – עת לעשות!

כנס בטורונטו, שיחה בזמן סעודה

שאלה: כיצד אנחנו יכולים להבין, להכיר ולהרגיש איזה מאמץ עלינו לעשות שיביא אותנו לחיבור?

תשובתי: אנחנו רואים מה מתרחש בעולם, ומתחילים להרגיש, לפחות במידת מה, שהכול מוביל אותנו קדימה, כוח אחד למטרה אחת ויחידה.

כיצד אנחנו יכולים לעשות מאמץ כדי להתעלות מעל כל המחשבות הזרות שמבלבלות אותנו? חייבים להבין שכל זה נובע בכוונה מהבורא. מצד אחד, הוא מושך אותנו אליו, ומצד שני, הוא מבלבל ומרחיק אותנו ממנו, כדי שאנחנו בעצמנו נפתח יחס נכון כלפיו וכלפי הטבע שלנו וכדי שנגיע לחיבור עימו.

דווקא על ידי הטבע שלנו, שהוא הפוך מהבורא, מתוך הבלבול ושפל המדרגה, אנחנו נוכל בכל זאת לברר, לגלות ולהגיע לדבקות עימו.

זה לא פשוט. אבל חייבים לברר את התהליך הזה, כי כך אנחנו גדלים. יחד עם זאת, עלינו להיות מוכנים למצב, שככל שאנחנו נתקדם יותר, הבורא יציב לנו יותר ויותר בעיות חיצוניות ויהיה לנו יותר ויותר קשה לברר את הבעיות הפנימיות שלנו. כמו בכלל, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

הבורא יוצר עבורנו תנאים פנימיים כאלה שאנחנו נופלים לתוך האגו שלנו בגלל דברים פעוטים ביותר, שאדם מתחיל לא היה נופל בגללם ואדם גדול נופל, כי בשבילו זאת בעיה גדולה.

לדוגמה, פועל שעובד עם פטיש כבד, זה לא כל כך משמעותי אם הוא סוטה במילימטר לכל כיוון, אבל רופא שמבצע ניתוח מוח, כל סטייה במילימטר עלולה לעלות בחיי אדם. לכן, אם לא נעבור את הירידות על עצמנו, אנחנו לא נבין את כל הדקויות, אלא רק על ידי ההתקדמות אנחנו נהיה מודעים לכך.

הבורא רוצה שאנחנו נתקרב אליו, לכן אנחנו זקוקים לתמיכה. אסור לשכוח שההתקדמות שלנו היא לא בלימוד מעמיק של החומר, אלא בהתקרבות פנימית בינינו. ואם החיבור בינינו יהיה נכון, אז בתוכו אנחנו נרגיש מילוי של כוח פנימי שנקרא "אור", "בורא", כלומר "בוא וראה". כיצד עושים זאת?

אני רואה שבכל יבשה זה נעשה בצורה שונה. ישראל מתאפיינת בבעיות מיוחדות, שם הבורא מוביל אותנו בצורה רצינית ואכזרית. אבל בכל זאת, לקבוצת "בני ברוך" חסר כוח החיבור. ואם מדובר על ישראלים בכלל, אז אף על פי שעל ראשיהם נופלים טילים, הם עד היום חושבים שזה דבר נורמלי ושהכול יעבור.

יחד עם הייסורים העם מקבל כהות חושים, הוא לא מבין, כמו ילד שמקבל מכות והוא נעשה יותר ויותר עקשן. מרביצים לו יותר, והוא בכל זאת מתעקש ואין מה לעשות.

לכן, העבודה עם אוכלוסיית ישראל מאוד לא קלה. אלפי בני אדם יוצאים כל ערב להפצה, מארגנים מעגלי שיח, מחלקים חוברות, משתדלים בכוח להשפיע על הקהל. כאלה תנאים הבורא מסדר שם.

בדרום אמריקה הקבוצות מאוד מצליחות, רגישות ובעלות ידע. ישנן קבוצות שקשה להן לצאת להפצה, אבל הן מסתדרות טוב בתוכן. ישנן קבוצות שלהיפך, יוצאות ומפיצות את החומר. אני הייתי בקולומביה, צ'ילה, מקסיקו. כל קבוצה ייחודית מאוד. אבל לדעתי המטרה היא שכל אמריקה הדרומית חייבת להתחבר בגלל השפה המשותפת.

הבורא הציב לפניהם תנאי רציני ביותר והם צריכים להתעלות מעל החלוקה לאזורים, לא "לשחק" יותר בהפרדה "אנחנו כאן ואתם שם", אלא לבנות מחלקה לטינית אמריקאית אחת רצינית. כלומר, להפנות את הכול לבניית שלמות אחת.

קבוצת מקסיקו עשתה כנס חיבור והבנה עוצמתי ביותר. האנשים כבר גדלו, הם מאומנים ומאורגנים היטב. אבל, הבעיה היא, שהרוחניות נמצאת מעל האגו. רק אם נחבר מעל האגו את הקשרים בינינו, נעשה עליו "צמצום" ונבנה "מסך", אנחנו נקבל את הרגשת העולם העליון, הרגשת הנשמה.

זאת עבודה רצינית ביותר. בנסיעה שלי אני השתכנעתי בכך שההכנה הסתיימה לחלוטין. אין אנשים בישראל, בקנדה ובדרום אמריקה שיודעים יותר או פחות מאחרים, או כאלה שלא מכירים את החומר כפי שמכירים אנשים אחרים. אנחנו באמת הגענו למכנה משותף כלשהו. ועכשיו אנחנו חייבים לעבוד רק על החיבור, זה העיקר. כלומר, ההכנה הסתיימה, עכשיו חייבים לעבוד.

אצלנו בישראל עבודת החיבור נמצאת במצב יותר חמור, כי היא חייבת להימשך לאורך כל 125 המדרגות, עד לחיבור המלא.

נשאלת השאלה, "כיצד לעשות זאת בפועל?", לפי דעתי אנחנו לא נוכל לשלוט על זה מתוך מרכז "בני ברוך", מפני שעל אף המנטליות שמשפיעה מעט מאוד על המימוש ברוחניות וכל ההמלצות המעשיות הן זהות לכולם, אבל התנאים הם תנאים, ובכל מקרה אנחנו נצטרך לעבוד ביחד. כי הכלל הוא אותו הכלל לכולם, וכיצד אתם תממשו אותו, זה כבר תלוי בכם.

מתוך שיחה בסעודה בטורונטו, 04.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מוּכנות מספר אחת
מאמץ קטן, תהודה גדולה
התאחדות יעילה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest