תפילה והודיה

laitman_2010-12-28_0906_us-70.jpg

מתוך הרב"ש, אגרת כ"ה: "וצריכים תמיד ללכת בשני הדרכים המכחישים זה את זה, היינו בבחינת החסרון ובבחינת השלימות, שהוא בחינת תפילה ובחינת שבח והודאה".

העיקר הוא לרכוש רצון נכון. אנחנו מתחילים מניצוץ קטן, בלי לדעת מה בדיוק אנחנו רוצים. מביאים אותנו למקום כלשהו, בו לומדים קבלה, ואילו אנחנו עדיין לא מבינים מה מלמדים שם ומדוע עלינו להשתדל להפכו לשלנו. אך בהדרגה, כתוצאה מהמון פעולות מובנות ובלתי מובנות, אנחנו בהדרגה מתחילים לקבל מושג כלשהו, הרגשה, ידע, מבררים את יחסנו לכל זה, ונעשה לנו ברור: מי אנחנו, מה רוצים מאתנו, היכן אנו נמצאים ומהו התהליך הזה, שאנו עוברים.

כך ממצב של חוסר ההכרה, מחוסר ידע וחוסר הבנה, מהשתוקקות טבעית, בלתי מודעת, אנחנו בהדרגה עוברים למצב בו מתבררים לנו יותר ויותר פרטים, סיבתם ונחיצותם. אנחנו כבר מתחילים לסווג: את הדברים היותר והפחות חשובים לנו, וכאשר קוראים בספרים, מחפשים בנו את הנקרא, ומבררים האם המושגים הללו נמצאים בנו: השפעה, קבלה, ורצון להשפיע לבורא שבכלל נראה לנו כמשהו מלאכותי ואינו מציאותי. אנחנו לא מבינים, על איזו אהבה וקשר עם החברים מדובר.

ודבר אחד שאליו אפשר לקוות הוא האור המחזיר למוטב. כל השינויים בדרך הרוחנית, החל מאפס, כלומר מהנקודה שבלב והלאה, מתרחשים רק הודות לאור. ואם האדם חושב שאפשר לעשות משהו אחר, ולהתקדם בצורה שונה כלשהי, זאת טעות חמורה, שעלולה לעצור אותו בדרך או בכלל להסית אותו ממנה.

לכן צריך לגלות ברור ככל האפשר לעצמנו את הקשר עם הקבוצה: עד כמה אני עדיין לא מסוגל, לא מרגיש צורך בה ושוכח, הרי בכלל לא נעים לי, ואף דוחה לחשוב על כך. עליי לברר לעצמי את כל הדברים השליליים הללו אך לא לשקוע בתוכם, אלא בכל פעם, כשזה מתגלה לי – לעלות מעליו. גם אם אני לא יודע באמת להתגבר על הדחייה הזאת ולנצלה לעבודה – לא נורא. העיקר, להרגיש אותה לרגע קט – ובלי לעצור, ללכת קדימה.

בתוך המאמצים שלי להתקדם, למרות הסלידה שלי, הדחיה והעוינות – כבר נמצאת בקשה כלשהי, תפילה, שמושכת אלי אור מקיף. בהשפעת האור, השנאה שלי נעשית יותר ויותר מבוררת ומוגדרת, ואני מתחיל להבין יותר מה ומדוע אני כל כך לא מקבל ושונא. כלומר, אני מתחיל להכיר את הטבע שלי.

בעצם, אנחנו תמיד לומדים על עצמנו ביחס לכוח כלשהו, שנקרא אור עליון. אנחנו לומדים לא על האור עצמו, אלא על עצמנו על רקע אותו האור. מרגישים, לא אותו, אלא את הפכיותנו לאור, ובמידה הזאת אנחנו מגיעים למוכנות לתפילה, לבקשה. הרי אנחנו חייבים לתקן בנו את כל החסרונות הללו, לעלות מעליהם, ולמרות הכל להתקדם. ולכן, הדרישה שלנו לאור נעשית יותר מכוונת.

כך האור ממלא את תפקידו ומגלה בנו את הרצון האגואיסטי, "יצר הרע". את הרצון אני הרגשתי גם קודם, אך לא ידעתי שהוא רע. את זה אצטרך עוד להבין. ואת כל זה מגלה האור, שמגדל בנו רצון גם בצורה כמותית וגם איכותית, ובצורה כזאת מקדם אותנו.

מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 15.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האפשרות לעשות את הצעד הבא
שהאור יוביל אותנו
כחץ שעף היישר אל המטרה…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/HajqN

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest