קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך להבדיל את ההשפעה האמיתית מהאגואיסטית?
תשובה: כל עוד האדם לא זכה לגילוי הבורא, השפעתו היא אגואיסטית בלבד. כלומר, למען עצמו. בדומה למצב שבו אנו עושים טובה לשני וחושבים מה נקבל בתמורה.. ובנוסף, הנתינה צריכה להיות גם רווחית עבורנו, כך שאני אקבל יותר ממה שנתתי!
יחד עם זאת, אם אנשים יתחילו לתת ולעזור אחד לשני בצורה כזאת, גם אם ייקחו בחשבון את התועלת ההדדית, אז הנתינה ההדדית הזאת (למרות שהיא עדיין אגואיסטית) תאפשר לנו להרגיש רווח מהשאיפה המשותפת הזאת לטוב, לאיזון, לרכישת הביטחון, ואנחנו נתחיל להעריך אז את תכונת ההשפעה בפני עצמה. עד כדי כך היא תהיה חשובה לנו, שאפילו לא התוצאה של פעולת ההשפעה תהיה חשובה לנו, אלא התחושה של התכונה הזאת, הכרתה בנו כטובה, כהרגשה חיובית.
אם האדם מקבל ממקור כלשהו (מעשה, פעולה או אדם אחר) משהו טוב, אז הוא מתחיל לאהוב ולהעריך את המקור עצמו. כך אנשים יעריכו את תכונת ההשפעה, המקנה להם את כוח החיים, את התמיכה, את הביטחון. הם ירצו לרכוש את התכונה הזאת, להתקרב אליה. וכתוצאה מכך יבוא אליהם האור המחזיר למוטב, והם יבינו שכדאי להם להשפיע אחד לשני.
זה נקרא "לכו תתפרנסו זה מזה" במובן האמיתי ולא החומרי. החברה בשאיפתה לחיים הטובים, תתחיל להעריך את ההשפעה באופן טבעי ובדרך הזאת תגיע לגילוי הבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
הכוח הגדול של ההשפעה
הבורא מתגלה בינינו
פילוסופיה הפוכה – השפעה לזולת
ידיעות נוספות במדור: משבר עולמי
אבל עדיין יש פה תועלת עצמית, כי מעריכים את התכונה שעושה לנו טוב, אבל מה אם התכונה תורגש אצל הנותן כהרגשה רעה, ואצל המקבל כטובה ? האם עדיין יש להעריך אותה ? כי הלא אהבה, היא הרצון שלזולת יהיה טוב, לא משנה מה קורה איתך עצמך , לא ? מצד שני, אם הבורא הוא טוב ומיטיב, חייבת להיות הרגשה טובה לשני הצדדים, ולא רק למקבל. זה נראה כפרדוקס, אנא עשה סדר בדברי.
שאלה נוספת, למדנו בשיעור שאהבה היא כשיש חיסרון אחד לשני , ובכדיי שלא תתגלה השינאה, מתעלים מעליה ומשפיעים טוב לזולת. האם זאת האהבה החלוטה שמדברים עליה ? כי ניראה עדיין שיש פה הרבה חשבון עצמי, כאילו משהו חסר, וזאת גם מסוג האהבה שניתן להרגיש בעולם הזה, אבל האהבה החלוטה של הבורא חייבת להיות משהו הרבה יותר גבוה, ניצחי , עילאי ולא אהבה עם כל כך הרבה חשבונות, כמו בעולם הזה. ?