קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בסדנה אני משתדל לפעול לפי כל הכללים, להעלות את החברים בעיניי, אבל פתאום באות מחשבות מאוד שליליות על כך שהם טיפשים וחסרי תועלת. כיצד לעבוד עם האגו שמתגלה בצורה כזאת?
תשובה: תשתדל להעריך את החברים הגדולים שלך, למרות הכול. בתגובה לניסיונות האלה יבוא האור המחזיר למוטב. הוא יאיר עליך ואתה תראה שהם באמת גדולים.
כאן נדרשת עבודה פנימית. אני מסתכל על החברים: הם באו בלילה לשיעור, אחר כך ילכו לעבודה, יש להם משפחות, ילדים, המון בעיות לכל אחד, כולם עייפים, סחוטים, נופלים מהרגליים לקראת סוף שבוע…
ולכן אני מאוד מעריך את חבריי. ומכאן אני רואה שאני רחוק מרמת היגיעה שלהם. כל אחד מהם עושה יגיעה ענקית חסרת תקדים. איך אני יכול אחרי כל זה לא לכבד אותם? הרי רק איתם אני יכול להפליג לחופים רוחניים, לעולם חדש.
שאלה: עם הזמן נהיה יותר ויותר קשה לשכנע את עצמי בזה – עד שאני מגלה שאני פשוט לא מסוגל…
תשובה: בוודאי, שלא מסוגל. הרי, אני "סמרטוט", אפס. ומכאן נובע רק דבר אחד – מה שהרגיש דוד המלך, שעמד עירום בפני הבורא וכרת איתו ברית.
אם אני יורד בעיני עצמי עד לתחתית, שם אני מגלה את הקשר שלי עם הבורא. ואז אני יכול במיידי לפנות אליו ולקבל תשובה.
שאלה: האם זה אומר, שזרם המחשבות השליליות צריך לסחוף אותי כל כך רחוק, שאני אזעק לעזרה?
תשובה: אנחנו לא שואפים למצב הזה במכוון. להיפך, אני עובד על החיבור עם החברים ורוצה לגלות בהם את האיחוד עם הבורא, ואז אני מגלה את ההופכיות. אבל אסור לשאוף אליה, אני חייב להימשך רק לשלמות.
שאלה: אם אני מרגיש "סמרטוט", אם השליליות משתלטת עליי, איך לעבור לשאיפה הנכונה?
תשובה: על ידי תמיכת החברים, ושמירת לוח הזמנים שלפיו הקבוצה מתקיימת.
מתוך השיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 17.02.2014
ידיעות קודמות בנושא:
כבוד גדול להימצא בחברת כאלה אנשים גדולים
מאמונה לאמת
החבר שלי הוא חכם גדול!
