תמיד מחוברים

בעל סולם, "מבוא לספר זוהר", סעיף 32: "אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס עתידים המתים להחיות במומם."

המום הזה היה בהם מלכתחילה, לא נרפא, ולא תוקן. ואז, לאחר "מותו" של הרצון לקבל מופיעה הזדמנות לגלות את המום הזה, כדי להשלים את התיקון. מדובר באותו החלק של הרצון שלא היה ניתן לתקן אותו במסגרת של "צמצום ב'".

ההבדל כאן הוא עצום. הרי, "צמצום ב'" שונה מ"צמצום א'" ב"כלֵי" התפיסה. אין זה מקרה שאנו רואים את העולם דרך ה"חור" במרכזו של אישון העין. על פי אותו העיקרון נבנים גם החושים האחרים. בכל מקום מתגלה בנו התכונה של "מלכות" שנכללת ב"בינה".

באופן כללי, התחושות חייבות באיזושהי מידה להיות דומות ל"בינה", אחרת אנחנו לא היינו מסוגלים לתפוס שום דבר. אבל יחד עם זאת, במנגנון הזה נחוצה "מלכות" – התכונה הנקבית, החלל של הרצון חסר המילוי, הצורך שעומד מאחור.

השילוב הזה של "מלכות" ו"בינה" נוצר ב"צמצום ב'", על פי החוק של "ענף" ו"שורש", והוא משפיע על החושים הגשמיים שלנו. בדומה ל"מלכות", הם מאפשרים לגירויים חיצוניים להיכנס פנימה, ובה בעת, בדומה ל"בינה", הם משקפים, דוחים אותם.

ומצד שני, כיצד אפשר לדמיין את הכלי של הצמצום הראשון ואת תפיסתו? זה כבר לא ה"חור" באישון העין.

שאלה: אולי אז נוצרים התנאים לעלייה לקראת דבקות עוד יותר אדוקה?

תשובה: נכון. כל החושים שלי נעלמים ועוברים החוצה, למערכת הכוללת. אם אני רוצה בכך או לא, התפיסה הישנה שלי נעלמת ללא עקבות, ואני מפסיק להרגיש בדרך הקודמת ועכשיו מרגיש משהו אחר – את הרשת שמחברת את כולם. שם פועלת עכשיו הראייה שלי, השמיעה שלי, תחושות הריח, הטעם והמישוש שלי.

כך אני מחליף את ה"כלים" האישיים, הפרטיים, הגופניים, ה"חייתיים" שלי ל"כלים" של ה"גוף" המשותף של הקבוצה, רשת הקשר בין כולנו, שנבנתה מתוך השפעה הדדית, איחוד הדדי. באיחוד הזה, מעל הדחייה, הקנאה, הגאווה, השנאה, מעל האש הבוערת, זורמים בין החברים יחסים וקשרים טובים ומגוונים. ובזרם הזה החברים מגלים סדר מסוים, שמצטמצם לעשר ספירות, או חמש בחינות. ובבחינות הללו מתגלים האורות: "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה" ו"יחידה", שתואמים לחמשת החושים.

העולם שלנו יישאר בשבילי אותו דבר – ובו בזמן אני רואה את הרשת הפנימית שחודרת לכל דבר מסביב, אך עד כה היא חמקה מהתפיסה שלי. הרשת הזאת דומה לרשת סלולרית, רק היא מעבירה את הקשר בינינו, היא מקשרת לא בין הטלפונים הניידים, אלא בין מקלטים של רגש ושכל, והיא עושה זאת על בסיס קבוע , ללא צורך בחיוג מספר של מישהו.

ועכשיו אני אראה את מה שאנחנו משדרים זה לזה ברשת הזאת, ואני לא אתבלבל. להיפך, הכול הוא טבעי לחלוטין, כי פתאום מתברר: זו היא הנשמה שלי, הדבר הקרוב ביותר והיקר ביותר שיש לי, החיים שלי, שלא מתעייפים מהם, אלא רק מתמלאים בכוח. אני רוצה לעזור לרשת הזאת כך, שהיא תהפוך לאחידה, מגובשת, מאוזנת ויציבה. בה אני מגלה את ה"כלים" וה"אורות", העניינים והאירועים. בה אני עכשיו חי ודואג רק לטובתם של אחי ורעי – למען הבורא, אשר מתגלה ברשת הזאת של השכינה.

שאלה: איך זה עולה בקנה אחד עם הרצון המופרז, שעליו כותב בעל הסולם?

תשובה: קח לדוגמה את אותה הרשת הסלולרית, שחגגה השבוע את יום הולדתה ה- 40, יום השיחה הראשונה מהטלפון הנייד. בתחילה, היא הייתה בסיסית, אך עם הזמן הלכה ופיתחה תכונות ואפשרויות חדשות. כך גם הרשת הפנימית שלנו מקבלת תוספת כוח לעומת עומקו של הרצון המתנגד. הרי, רק ההתנגדות, הנגד תחת המתח, מגביר את הכוח.

היום, במקום מכשירים ראשונים פשוטים, העולם מלא בסמארטפונים שיודעים לא רק לצלצל, אלא לשלוח הודעות, לגלוש ברשת, לנווט, לשחק, וכולי. הם מספקים לנו קשר רחב ומגוון שכל הזמן משתכלל.

באופן אינסטינקטיבי, אנחנו שואפים ליצור רשת סלולרית שדומה לרשת הרוחנית, שמכילה את כל המידע. ועל אף שהחלומות האלה לא יתגשמו, בסופו של דבר, בני האדם יכירו בחוסר האונים שלהם. ואז, כרגיל, יהיה המשבר, ואחר כך הם יבינו על איזה סוג של קשר הדדי אנחנו מדברים. הרי, במקום פלאי הטכנולוגיה המודרנית, אנחנו זקוקים לקשר אמיתי, פנימי, ודווקא אליו בני האדם נמשכים בתת מודע.

אני לא יכול להגיד בדיוק לאיזה כיוון הדברים יתפתחו. למעשה, היום אנשים מחפשים קשר עם האחרים מתוך האינטרסים שלהם. אמצעי התקשורת הנוכחיים אינם פוגעים בעצמאות שלהם – אלא להיפך, הם מרחיקים את האנשים זה מזה, ועוזרים לאגו שלנו לחיות חיים שקטים. שיחת טלפון שומרת על המרחק בינינו, ואותה תמיד ניתן לנתק, זו תמיכה נפלאה לאגו שלנו: האדם לא חייב שום דבר לאף אחד ובאותו הזמן שומר על קשר עם כולם.

אנשים תמיד השתוקקו לחיבור מסוג זה, "מאחורי המסך", שמבטיח את החסינות ובו זמנית מספק את הסקרנות. קשר כזה מרגיע את האגו שלנו, ובינתיים, ממשלות משתמשות בכלי הזה במלואו, לצורך מעקב ואיסוף מידע.

באופן כללי, האנושות מטִבעה משתמשת בתוצאות ההתקדמות שלה, קודם כל, לרע. ומה יקרה הלאה? – נחיה ונראה.

מתוך השיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 09.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ערבות ברשת
החוליות המקשרות בחלל האין סופי
הייסורים של אימא בינה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2Bz13

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest