דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

יש את החומר, למשל בצק, חמר או שיש, ויש את מה שעושים ממנו. ב"ספרא דצניעותא" מובאת דוגמא של איכר שמגיע לעיר ומתפלא לראות בשוק לחמניות, רוגלאך, עוגיות, ושאר מוצרים שנעשים מאותו הקמח שהוא מייצר.

בצורה כזאת, לפי מהלך ההתפתחות, המגע עם האור העליון מוליד כל מיני צורות, אבל החומר שמקבל אותן נשאר ללא שינוי, וזהו הרצון לקבל. ולכן, על הרצון עצמו אנחנו אף פעם לא עושים שום צמצומים. אנחנו בכלל לא עושים איתו שום דבר, הפעולות שלנו הן רק כלפי הצורות.

היום יש לרצון שלנו צורה אגואיסטית, שמכוונת נגד מטרת הבריאה. ולכן אנחנו צריכים לבצע את הצמצום דווקא על הצורה הזאת ולא על הרצון. כי רק כך הוא יקבל צורה חדשה ונכונה, ונוכל להשתמש בו לפי ראות עינינו.

וישנה בעיה נוספת: אנחנו צריכים להסכים עם זה שאנחנו מקבלים צורות רעות ומקולקלות. נאמר: "יצר לב האדם רע מנעוריו". הבורא, מצידו, ברא את היצר הרע, ואנחנו צריכים לדרוש את ההתקדמות לטוב.

בדרך הזאת אנחנו צריכים לגלות איפוק גדול, להיות סובלניים כלפי כל אותן הצורות שבאמצעותן מתבצע התיקון. חלק מהן אפילו גרועות יותר מהקודמות, אבל זה לא אומר שום דבר.

חוסר הסבלנות, ההתפרצויות, הרגשות השליליים, השנאה – יכולים לגלות לנו בדרך אל המטרה דברים שלא נתקלנו בהם בעבר. בעל הסולם מביא כדוגמא פרי, שתוך כדי תהליך הבשלתו עובר דרך שלבים שמנוגדים למצבו הסופי. הוא נעשה חמוץ יותר, מר יותר, מושך פחות, ורק בשלב האחרון הוא מתחיל לקבל את צורתו הסופית. חודש לפני הבשלתו אפשר לקבל ממנו הרעלה. כשם שהחושך נעשה סמיך במיוחד לפני עלות השחר.

לכן אנחנו צריכים להתייחס בסבלנות רבה לצורות הביניים, מפני שהן משרתות את טובת ההתפתחות, על אף שהן בעצמן נראות איום ונורא. אנחנו מעריכים את האדם לפי המאמצים שלו, לפי היגיעה שהוא משקיע, עד כמה שהוא מסוגל. העיקר שהוא לא יזיק ולא יקנטר, ובקשר לכל השאר אנחנו יכולים להמתין.

כל הלימוד שלנו, כל ההתקדמות שלנו, כל ההבנה וההרגשה, אינה מתגלה בחומר, אלא רק בצורות שלו. דווקא עליהן אנחנו לומדים כל הזמן. הרצון בכלל לא חשוב. אני מסתכל על הצורות ועל ההבדלים ביניהן.

הצורות האלה מגיעות אלינו מהבורא, מהאור, אך הן יכולות להתגלות בנו כחיוביות או כשליליות. אנחנו נמצאים בין שני ניגודים: מלאך החיים ומלאך המוות. שני המלאכים האלה הם תשע הספירות הראשונות, ואילו חומר הרצון שלנו הוא המלכות. את הצורות החיוביות אנחנו מקבלים מהם מתוך רצון, ואת השליליות מתוך הצורך, וכך אנחנו מתקדמים.

אי אפשר שיהיה כאן אחד ללא השני. כל צורה צריכה להיות כלולה משני הכוחות שפועלים על החומר הניטרלי של הרצון לקבל, כלומר, משני שינויים מנוגדים שמשפיעים על הנתון.

הרצון נברא כ"יש מאין", ואת כל מה שיש בו, את כל מה שעובר עליו, אנחנו לומדים מתוך העיקרון של השכלה צורתית, של הכרת הצורות שבאות מהבורא, מהאור. אנחנו אף פעם לא לומדים ולא חוקרים את האור עצמו, אלא רק את הצורות של האור על החומר, על הרצון. כמו שאנחנו לא מרגישים את החשמל את עצמו, אלא את התופעות שנובעות ממנו, שאותן ניתן למדוד ולחקור.

בסופו של דבר, אנחנו אף פעם לא משיגים את התופעה עצמה, וגם לא יודעים מהו הרצון לקבל בפני עצמו. אנחנו משיגים רק את התגובות שלו על האור, ובכך לומדים את השפעת האור על הרצון, כשאנחנו מסיקים את האחד מתוך השני.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 29.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לא להרוג את הייחודיות
מי מנענע אותי?
היכן מסתתר הרע האמיתי?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/G2upK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest