תמונות של תפיסה

Laitman_2011-02-03_5985_w.jpg

מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי

אנחנו נמצאים בעולם מאוד קונקרטי של חפצים, אובייקטים מדויקים, שנתפסים על ידי חמשת חושינו. באופן זהה אנחנו מתארים לעצמנו את העולם העליון ואת הכוח העליון. כי הרי, מהו הכוח הזה? איך יכול להיות משהו חסר "תמונה" בתוך התפיסה שלנו? אנחנו מדברים על תכונות של השפעה ואהבה, אך מה זאת "תכונה"? כל זה לא מובן לי, אני לא רואה את זה.

בעולם אני תמיד רואה התלבשות של כוחות ותכונות בחומר של דרגות הדומם, הצומח והחי. איני יכול לתאר לעצמי שום דבר בצורה אחרת. הדתות והאמונות גם הן תמיד מקנות צורה לדמויות שלהן. ללא זה, האנשים פשוט אינם מסוגלים לדון במשהו, לחשוב על משהו.

ולכן אני בכל זאת מתאר לעצמי את הכוח העליון באיזו צורה ספציפית. כך אני בנוי, שאיני מסוגל לתפוס כוח ללא צורה חזותית.

בעל הסולם נותן בתור דוגמה את החשמל, שמתגלה בחפצים המורגשים על ידינו, כמו מחוג במכשיר מדידה שזז מאפס, קומקום חשמלי שמתחמם, מנוע שעובד וכולי.

כוח מסוים מפעיל משהו ואני מרגיש אותו דווקא הודות לראייה הזאת. התוצאות הופכות להדגמה של הסיבה ומאפשרות לי לגעת בה.

כשאדם מגיע לחכמת הקבלה הוא רוצה לגלות את הכוח העליון, את העולם העליון. אבל הוא מתאר את זה לעצמו בצורות אלו או אחרות, בקווי מתאר שמוגבלים בשלושה צירים, ב"תצוגות" שבארכיון של התפיסה שלו. כי ללא הדוגמאות הפנימיות האלה הוא נשאר תינוק, שאינו מסוגל להבין את המתרחש.

כדי להבחין בפריטים ובקווים בתמונת העולם, אני משווה משהו לא ידוע עם משהו שכבר נמצא ונשמר בזיכרון שלי. לא במקרה לעת זקנה ישנם אנשים שנופלים לרפיון במוח, הם מאבדים את היכולת להשוות בין הנראה והנתפס.

ולכן צריך להבין את התלמידים החדשים: נדרש להם זמן מסוים, הם צריכים לשמוע אלף פעם על כך, שרוחניות זה כוח ולא צורה. לאדם קשה מאוד להבין את זה, עד שהוא באמת ירכוש איזו הרגשה, ולו הקטנה ביותר. ועד אז הוא רק מקשיב, אך לא שומע, לא חודר לזה מבפנים.

במציאות, אם אנחנו יכולים להפוך להיות כלי, אז הכוח הזה ממלא אותנו ומקנה לנו צורה מסוימת. אבל איך אפשר ליצור כזה כלי?

אנחנו צריכים להתאחד ולהתחבר זה עם זה, זהו האמצעי היחיד בעולם שלנו, במדרגה שלנו. וזאת הסיבה, מדוע אנחנו נמצאים בתוך הגופים האלה כדי ליצור קשרים, אפילו שזה בלי כוונה, בצחוק. ובאמת, להתחבק זה עדיין לא אומר להתחבר. אולם אם אנחנו ברצונות האגואיסטיים שלנו חושבים על איחוד, זה מספיק כדי לעורר על עצמנו את "האור המקיף" ממדרגה יותר עליונה שמחזיר אותנו למוטב.

אני מנסה ליצור קשר עם החברים, עובר דרך ההפרעות, ואז מעל להתנגדות הזאת האור מייצר אנרגיה. כך גם החשמל מייצר אנרגיה בעוברו דרך נָגָד, לפי הנוסחה הבסיסית שכוח הזרם, כפול המתח, שווה הספק. ואותו אני מתחיל להרגיש על ידי החיבור עם החברים למרות ההתנגדות הפנימית. באותה המידה שבה אני לוחץ, מתקדם ומתגבר על כוח ההתנגדות, במאמץ הזה מתגלה לי האור.

כך אני מרגיש את התוצאה של המאור המחזיר למוטב. הוא מתגלה דווקא במאמצים שלי שמכוונים נגד ההפרעות. זאת הסיבה שהבורא אומר: "בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו". כלומר, "אני נתתי לך הפרעות, אז תלך נגדן. זה יכין אותך לגילוי, ליציאה ממצרים".

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בכנס, 10.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מֵעֵבֶר לתחום החומר
העולם הרוחני הוא עולם של תכונות
החוק של האיזון הכללי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest