תכניות לאינסוף

שאלה: לאחרונה החל להתפתח תחום שמכונה "ניהול זמן" הוא כולל כמה עצות וכללים.

כלל ראשון: "להרגיש כל יום, כיום אחרון". האם זה נכון מנקודת מבטך?

תשובתי: אפשר  להתייחס לזמן גם בצורה כזאת. או להיפך, להרגיש הכול כיום אחד נצחי.

שאלה: כדי להבליט עסקים חשובים האם רצוי לתפוס כל יום כאחרון? אם כך הייתי מרגיש, הייתי עושה רק דברים נכונים וחשובים?

תשובתי: כן, אבל זה מאוד מותנה.

שאלה: כלל שני: "תתכננו ותציבו מטרות". האם כדאי לתכנן תכניות ליותר מיום או שבוע? האם יש טעם לתכנן לחודש או שנה מראש?

תשובתי: אני בונה תכניות לאין סוף. ואני מדבר על זה ברצינות גמורה. אני בונה כאלה תכניות, כאילו שלפניי חיים שאינם מוגבלים בשנים. אם אדם חושב על הסוף, אז הוא לא יכול לתכנת את עצמו בצורה נכונה.

שאלה: כלומר הדבר החשוב ביותר זו המטרה הסופית, והכול צריך לנבוע ממנה?

תשובתי: כן, אפילו אם זה לא מתאים ולא נכנס לתוך החיים האלה.

שאלה: כיצד אתה קובע מה חשוב עכשיו ברגע נתון? נניח שיש כמה דברים שצריך לפתור. לפי איזו שיטה את פותר אותם האם יש איזה קריטריון?

תשובתי: החיים עצמם קובעים בכך שמציבים לפניי התחייבויות גדולות מאוד: להעביר שיעורים משלוש עד שש בבוקר, משעה עשר ועד אחר הצהריים להשתתף בצילומים של תכניות, אחר כך להיפגש שלוש פעמים עם הקבוצה שלי וכולי. למעשה, היום שלי מלא לגמרי.

שאלה: אבל כאשר אדם צריך לעשות כמה פעולות באותו זמן, אז הוא נאלץ לבחור סדרי עדיפויות, מה חשוב ומה לא. כיצד אתה עושה את זה?

תשובתי: רק מתוך הקריטריון: זה חשוב יותר לעולם או עבורי.

מתוך תכנית טלוויזיה "מיומנויות ניהול", 02.07.2020

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3jVtO

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest