תיהנו כל החיים!

שאלה: אם האגו זה החידוש היחיד שאותו ברא הבורא, אז בשביל מה אנחנו צריכים לשנותו למשהו אחר, כולל גם לטבע של הבורא? או שאנחנו עדיין לא מעריכים את מה שהוא ברא?

תשובתי: הבורא ברא את האגו כדי שאנחנו נתקן אותו, נשנה אותו, ומתוך התכונה האגואיסטית הזאת ההפוכה לבורא, נשיג בעצמנו את תכונת ההשפעה והאהבה. אז אנחנו יכולים ליהנות לגמרי מהשפעה ואהבה, בעוד שהאגו בולע את התענוג ומייד מנטרל גם את עצמו וגם אותו.

לדוגמה, אני רוצה לשתות, ולא מרגיש סתם רצון לשתות כוס אחת, אלא ממש סובל מצמא, כלומר מרגיש צורך מיוחד. אני שותה מים, ובזה ממלא את עצמי בהדרגה. יחד עם זה אני הכי נהנה מהלגימה הראשונה, מהלגימה שנייה כבר פחות, מהשלישית עוד פחות, וכולי. וכשאני מסיים לשתות את כל הכוס, התענוג מסתיים. הרצון נעלם, התענוג נעלם. תציע לי עוד כוס מים, אני לא רוצה.

ממה אני עוד יכול ליהנות? – אין ממה. אין ייסורים, אין תענוג. מצב כזה נקרא "מת" מבחינה רוחנית. אני לא רוצה שום דבר בחיים.

כדי להשיג תענוג נצחי, מתמשך, אני צריך כל הזמן לרצות, לקבל וליהנות.

יוצא, שאני צריך לשתות את הכוס הזאת במשך כל הנצח וכל הזמן, בתענוג הגדול ביותר, כמו בלגימה הראשונה. יתרה מכך, הייסורים מהרצון לשתות מים והתענוג מהלגימה הראשונה לא צריכים להיפסק אצלי. איך אני יכול להשיג את זה?

אם אני נכנס למגע בין שתי התכונות ההפוכות, אז אני רואה שהן מנטרלות זו את זו באופן הדדי, מבטלות זו את זו. אני לא יכול לעשות שום דבר, הפלוס והמינוס מתחברים ביניהם ומבטלים זה את זה. התענוג והייסורים נעלמים ובסופו של דבר נעלמת גם הרגשת החיים.

איך אני יכול לעשות כך, שיהיה אפשר לסבול וליהנות כל הזמן, כדי שהייסורים עצמם יחזיקו את התענוג ושהם לא יהיו סתם ייסורים, אלא "ייסורי אהבה"?

בחיים שלנו קיימות מיקרו שניות, כאשר אנחנו מרגישים משהו דומה, אבל זה מייד נעלם.

אמנם הבעיה נפתרת בצורה פשוטה: בזה שאני מבדיל אובייקטים. באובייקט אחד קיימים ייסורים, רצון, ובאובייקט שני קיימת היכולת למלא אותם. לדוגמה, אימא והילד שלה. כמה שהילד רוצה, אימא בשמחה ובהנאה ממלאת אותו, ובזה נהנית בעצמה מזה שהוא מתמלא. ואם יש לה אלף ילדים, אז מופיעה האפשרות להתמלא פי אלף פעמים יותר וכל הזמן להרגיש תענוג: לנצח, באופן אין סופי, בהתאם לכמות האפשרויות למלא, מפני שדרכה עובר תענוג לכל השאר. רק בצורה כזאת אפשר להתמלא ללא שום הגבלה.

לכן הדבר החשוב והעיקרי בחכמת הקבלה, בחכמה איך לקבל, זה ללמוד לקבל כך, שדרכך התענוג יעבור לאחרים. ואז אתה תיהנה כל הזמן וללא שום הגבלה, באופן נצחי ושלם.

מתוך שיעור יסודות הקבלה, 03.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ליהנות בצורה אינסופית? – יש פטנט!
פנו דרך לאור!
זרם תענוגים בלתי פוסק