תחילת ההתפתחות הרוחנית

חג הפסח מסמל את תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם. המילה "פסח" היא מלשון "פָּסַח", לפסוח, לדלג, ומסמלת את הפעולה הרוחנית של היציאה מהאגו, המעבר מהשנאה לאהבה, התעלות האדם מעל לטבע האגואיסטי שלו, שמביאה אותו להרגשת הבורא והבריאה כולה במצבה האמיתי, ולא בהיקף מזערי, כפי שאנחנו מרגישים היום. החלק הקבוע של הבריאה האמיתית, עובר דרך המסננים האגואיסטים שלנו, ומצטייר לנו כמו "עולם הזה". האגואיזם משחזר מציאות מדומה כלשהי, ומנפה לחלוטין את הטוהר ואת האלטרואיזם של העולמות העליונים.

שליטת האגואיזם על האדם, נקראת "פרעה". על מנת לעבור מהמצב האגואיסטי למצב האלטרואיסטי, עלינו לאגור יכולת שלילית מסוימת. זה חוק הטבע שמסמל את ההתפתחות שלנו. והכרת השפלות, הקלקול, חוסר הנסבלות של המצב הנוכחי, מאלץ אותנו לברוח מפרעה, לברוח ממצרים (מלשון "מיץ רע", תמצית הרוע). כשאנחנו עוסקים בשיטה הרוחנית בתוך הקבוצה, אז על ידי המשכת האור העליון אנחנו מתחילים להבדיל את עצמנו מהאגואיזם. מתגלה בנו הנקודה שבלב, נקודת ה"משה", שנלחם בפרעה, אך הוא אינו מסוגל לנצח אותו. פרעה הוא הצד ההפוך של הבורא, שבפניו משה חסר אונים.

משה – בנה החורג של בת פרעה – גדל בארמון, ומכיר את כל המנהגים והתרבות של מצרים. כך התורה מספרת בצורה אלגורית על הצורה שבה האגואיזם הופך לבית הטבעי שלנו.

אך בהדרגה מתברר לנו שאנחנו באמת חורגים בבית הזה, ושיש לנו אפשרות להתנכר לו. ה"משה" שבנו כבר אינו מזדהה עם האגו, אלא מתנגד לחלוטין לפרעה, ועומד להתנתק ממנו. אנחנו הופכים להיות המתנגדים של פרעה ונכנסים לקרב ממושך נגדו. בעלי הברית שלנו נעשים האור העליון והקבוצה – המקום שבו מתגלה הבורא.

ההכנה ליציאת מצרים היא בהכרה, ברצון לתקן את האגואיזם. אחרת יהיה עלינו להתקדם תחת השפעתן של "מכות מצרים" – ייסורים קשים ומכות טבע. וכתוצאה מכך נמצא את עצמנו במדבר, שם נהיה לגמרי תלויים במה ש"ייפול מהשמים".

ואילו אם נעדיף את הדרך ההכרתית, הטובה, אז המכות יהפכו לאמצעי להתעלות. טלטולי הטבע הגסים יתחלפו לתמיכה רכה מצד הסביבה ומצד האור העליון. ואז, במקום לתעות בלי סוף במדבר, נתחיל להרגיש מ"ן – טעם החיים ותענוג אין סופי.

יציאת מצרים מתרחשת כהרף עין, בלילה, במצב מבולבל לגמרי, כשהאדם אינו מבין מה קורה לו, אך לפתע הוא מרגיש דחף פנימי לברוח מפרעה. המעבר הזה נקרא "קריעת ים סוף".

"ים סוף" הוא מצב רוחני שבו האדם מתנתק לגמרי מהאגואיזם ולוקח איתו את הרצונות שמיועדים לתיקון. לפני שהוא מרגיש את האור בתוך הרצונות הללו, הוא נכנס ל"מדבר" רוחני, כלומר, עושה עליהם צמצום א', רוכש מסך, ואחר כך כבר מקבל את אור ההשפעה, אור המילוי הרוחני.

מתוך השיעור הווירטואלי, 10.04.2011