שנחיה!

שאלה: מהו החופש שעל ידו האדם מגיע ל"חירות ממלאך המוות"?

תשובתי: חופש נקרא ג"ר דבינה. אני מבין שלאדם רגיל זה אומר מעט, אך זאת ההגדרה המדעית לחופש. ג"ר דבינה זהו כלי, רצון, שמלא באור חסדים (השפעה), שבתוכו נמצא אור חכמה. המצב הזה דומה לכתר, כמו בחינה ב'. כלומר, זהו רצון לקבל מתוקן במלואו, שעליו שולטת תכונת ההשפעה. מצב כזה נקרא חופש – התעלות מעל הרצון האגואיסטי שלי. האור הגדול הזה, שמתגלה ומוציא אותנו ממצרים, מגיע כמו מכה, פתאום, הכול קורה בחיפזון, במצב, שבו האדם בכלל לא ציפה שזה יקרה. וכך מתרחשות כל העליות שלנו.

בזמן הנפילה אנחנו מרגישים כיצד בהדרגה אנחנו צונחים מטה מטה. זהו תהליך ממושך ולא נעים, שבו אני מרגיש שאני מתרחק יותר ויותר, ושוקע לתוך החושך, נסתם, נסגר. אך העליות קורות בקפיצות: פתאום נדלק בי האור, מעורר את הרגשות ואת השכל, ממלא אותי בכוח. זה קורה בפתאומיות.

יציאת מצרים היא פעולה מאד חדה גם בפתאומיות וגם בעוצמה שלה. הרי אנחנו עולים ישר לאבא ואמא, זאת אומרת שחרור מוחלט ממלאך המוות – ניתוק מהרצון לקבל שלנו.

וברור שהנברא אינו מסוגל לבצע את המעבר הזה בכוחות עצמו. הוא כולו מתקיים בעזרת הכוח העליון, שמושך אותנו כמו שמגנט מושך אחריו את חתיכת הברזל, מרים אותה מעלה ומתגבר על כוח הכובד. כך משפיע עלינו האור מלמעלה.

אך המצב הזה מחזיק מעמד רק זמן קצר – על מנת להשאיר בנו רושם, כיצד מורגש הניתוק מהאגואיזם שלנו. ואחר כך עלינו לעשות את העבודה שלנו, בהתאם לנאמר: "לוו עליי, ואני פורע". זה כמו בחנות שאפשר להיכנס אליה ולקחת בהקפה כוח, כלומר "כסף" (כיסוי), כדי להתקיים. אך לאחר מכן עליך להחזיר את החוב.

הרי לנברא בהתחלה אין כוח להתנגד לאגו שלו בעצמו. כולי שקוע בתוך האגו שלי, אז באלו אמצעים אוכל להלחם בו? עליי לקבל כוחות מהבורא, שיאפשרו לי להילחם נגד האגו. אך עליי לפחות לרצות לקבל אותם ולהילחם. או שאני אפילו משכנע את הבורא ושולח אותו להילחם נגד האגו שלי. ואחר כך, אני כביכול מחזיר את החוב שלי, הרי לי לא היו כוחות כאלה. לכן, השחרור מגיע מלמעלה. זה נקרא חירות ממלאך המוות, כשהאגו שלי, הרצון לקבל, השנאה לחברים, מתקבלים על ידי כמוות רוחני. כך אני מרגיש זאת. ולכן אני צועק: "הצילו!". הרי אני רוצה לחיות! ואז מגיעה אליי העזרה מלמעלה.

זאת העלייה לג"ר דבינה, ואחר כך אנחנו יורדים, כדי לעבוד קשה במשך זמן רב על הרצונות של ז"ת דבינה. ואנחנו עולים בחזרה לג"ר דבינה רק לאחר שעברנו דרך ה"מדבר" ונכנסנו ל"ארץ ישראל".

"לוו עליי, ואני פורע" – זאת אומרת, קחו מהבורא את האור, שמאפשר להגיע לבירור, להבנה, לפתרונות, לבקשה. את הכול תיקחו ממנו!

האנשים חושבים שאפשר לשפר את העולם הזה על ידי "תיקונו" בתחום הגשמי, למשל באמצעות חקיקת חוקים כלשהם. אך אנחנו מבינים שתיקון העולם אפשרי רק בזכות תיקון האדם. ואי אפשר לתקן אף אחד בכוח: "אין כפייה ברוחניות", אלא רק דרך הכרת הרע של הטבע העצמי האגואיסטי.

וכשאנחנו משיגים זאת, אנחנו מבינים שכך זה נעשה בכוונה, על מנת לאפשר לנו להתחבר עם כוח ההשפעה. הבורא בכוונה סידר לנו את כל המציאות, אותנו ואת הסביבה כולה בצורה כזאת – כדי שנזדקק לעזרתו.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 14.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להיכנס לארץ חדשה
מכות באותה הנקודה
כל פעולה עושה רושם