תחושות מוקדמות של אנטישמים גדולים

שאלה: לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה תקופה זמנית של שקט עבור העם היהודי, האנושות הסכימה לתת להם את ארץ ישראל. האם זה התרחש בגלל הייסורים שעברו וסבלו היהודים, או מתוך תחושה שחזרתם תניח את אבן היסוד לתהליך האיחוד של העם וזה יביא משהו לאנושות?

תשובתי: איני יכול לומר שהאנושות מבינה באיזה מצב היא נמצאת ביחס ליהודים, למדינתם ולמשימה שלהם. ובכל זאת, מימי קדם ועד זמנינו, במיוחד במאה ה-20, היו הרבה הוגי דעות שהרגישו את זה. ביניהם היו לא מעט פילוסופים אנטישמים, שבעצמם לא הבינו מאיפה יש להם כזאת שנאה כלפי היהודים.

התעשיין הידוע הנרי פורד, בהיותו אנטישמי מובהק, אמר: "על העם היהודי מוטלת החובה לקיים את הנבואות הישנות, שאמרו שדרך העם היהודי כל עמי הארץ יהיו מבורכים, ולשם כך הוא צריך להתחיל את עבודתו. אם עם ישראל היה בא להכרה, שהמשימה, התפקיד העולמי שלו, לא יכול להתגשם באמצעות "עגל הזהב", אז יכול להיות שהאזרחות העולמית שלו ביחס לאנושות והבידוד הלאומי המתמשך שלו ביחס לעצמו היו מתבררים כגורם חזק ופורה במעשה של יצירת אחדות אנושית, שההתנהגות של היהודים כל כך מפריעה לה".

אין אף מדען גדול, שלפחות באופן כלשהו לא היה מצביע ולא בירר את ייעודם של היהודים, מפני שבהם נמצאת נקודת אבן הפינה של התפתחות האנושות, שאיתה העולם צריך להתחיל את העלייה – לא להמשיך את דרכו במישור, אלא לעלות כלפי מעלה. זה צוין על ידי כל המוחות הגדולים. אבל מעניין, שבאותה המידה שבה כל אחד התבטא באופן אנטישמי, הוא התבטא גם בעד השמיות. זה הסתדר אצלם מצוין יחד, מאחר והם הבינו שכאן קיימת איזו נקודת היפוך, כאשר היהודים יתחילו לבצע את משימת האיחוד שלהם ויתנו לכולם הזדמנות, כוחות ודוגמה לחיקוי.

מתוך התוכנית "הדור האחרון" מס' 10, 14.6.2015