דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תוספת להרצאה מס' 2 – האקדמיה הבינלאומית לקבלה

תוספת להרצאה מס' 2 – האקדמיה הבינלאומית לקבלה

בהרצאה הראשונה אנחנו דיברנו על כך, שכדי לגלות את הבורא, את העולם העליון, אנחנו חייבים להיות דומים לו, להגיע להשתוות הצורה עימו. התכונה של העליון היא השפעה ואהבה. תכונתנו ההפוכה היא קבלה ודחייה.

חוץ מהבורא, שהוא כוח ההשפעה והאהבה, קיים רק חומר שנברא על ידו והוא רצון לקבל ולהנות. בהשפעת האור, הרצון לקבל התפתח בחמשת חלקיו (שורש, א', ב', ג', ד'), הוויה. אנחנו לא מדברים על ההתפתחות הכמותית של הרצון, אלא על איכותו, עד כמה הוא מודע לעצמו.

המודעות העצמית של הרצון לקבל מתרחשת על פי חמש דרגות ההתפתחות של הרצון, החל מהופעתו מתוך "אין", דרגת שורש, ועד להרגשתו העצמית ושל הטבע שלו בדרגה ד'. כאן נעצרת התפתחותו של הרצון ובהמשך יש רק התפתחות של כוונה, כלומר דרגות ההתפתחות של רצון הכוונה להידמות לבורא.

הרצון לקבל נשאר בנו, כי זה הטבע שלנו ובלתי אפשרי לשנות אותו, והכוונה לנצל אותו לטובתנו או לטובת הבורא תלויה בנו וגם שינוי הכוונה מ"לא שמה" ל"לשמה" הוא המטרה שלנו. במידת השתוות הצורה בין כוונת הבורא ליהנות לנו וכוונתנו ליהנות לו, אנחנו מתקרבים אליו. ברוחניות המרחק בין העצמים נקבע רק על ידי השתוות הצורה בין הכוונות.

כדי לשנות בצורה מודעת את הכוונה מ"לא לשמה" ל"לשמה", ניתנה לנו חכמת הקבלה והתורה בכלל. לכן, מה שדרוש מהאדם זה לשנות דווקא את הכוונות של כל מחשבותיו ופעולותיו.

העבודה העצמית הזאת נקראת העבודה הפנימית של האדם, כלומר, הכוונות של האדם אינן ידועות לסביבתו. ומכיוון שהפעולות עצמן נראות לאנשים שסביבו, הן נקראות העבודה החיצונית של האדם. בהתאם לזה, גם ההסברים על משמעות ומטרת התורה מתחלקים להסבר חיצוני שמדבר על הפעולות הגשמיות, ולהסבר הפנימי שמדבר על הכוונות.

עד זמננו האנושות התפתחה מדור לדור בתוך הכוונה "לא לשמה", כדי לנצל יותר ויותר את כל הסביבה לטובתה. ונכון לעכשיו אנחנו עוברים משבר בכל התחומים של האנושות. הוא מסמל את לידת התכונה החדשה, הכרת העובדה שהכוונה "לא לשמה", האגו, מעכשיו והלאה כבר לא יכולה להתקיים.

חייבים להכיר את ההיסטוריה של העולם. אנחנו השתנינו בכוונתנו לנצל את העולם רק לטובת עצמנו. הטבע דחף אותנו לזה, ואנחנו צייתנו לו שלא במודע. עכשיו הגיע הזמן להבין את ההתפתחות האינסטינקטיבית בעבר ואת הצורך לקחת את ההתפתחות העתידית שלנו לשליטתנו. בקבלה הנקודה הזאת בהתפתחות האנושות נקראת "שנת 1995". בעל הסולם סימן את התאריך הזה כזמן שבו האנושות תתחיל להבין שהיא הגיעה למבוי סתום בהתפתחותה בהשפעת הכוונה "לא לשמה".

ובכן, אנחנו מגדירים שהרצון לקבל הוא החומר הקבוע שלנו, "יש מאין" והכוונה "לטובת מי לנצל את הרצון" היא המשתנה. אנחנו קובעים את ההבדל בינינו, את המרחק הרוחני כלפי הבורא לא בהתאם לרצון, אלא בהתאם לכוונה. אם הכוונה שלנו היא רק "לא לשמה", אז אנחנו מרוחקים מאוד מהבורא שכוונתו היא השפעה ואהבה מוחלטת. אם הכוונה שלנו הייתה "לשמה", אז אנחנו היינו דומים לו, כלומר היינו דבקים בו. לכן, מטרת הבריאה היא להגיע לדבקות עם הבורא. הדבקות מושגת על ידי השתוות הצורה בכוונות. דווקא התפתחות הכוונה בתוך הרצון שהבורא ברא, בתוך "מלכות" של עולם אין סוף, היא שרשרת ההתפתחות של טבע העולם העליון והעולם שלנו, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.

בעולם "אדם קדמון" (א"ק) התפתחה הכוונה שניתנה מהבורא לנברא ולכן עולם א"ק נקרא "כתר". אבל כל הרצונות שנשארו מתחת לטבור של עולם א"ק לא יכלו לשנות את כוונתם ל"על מנת להשפיע", לכן הם נשארו בצמצום. וכדי לאפשר להם להיתקן, נעשה צמצום ב', שבירה, בניית עולמות אבי"ע והחלק הפנימי של הרצון לקבל, בחינה ד' שהיא אדם, ירידת הכוונה עד לבניית העולם שלנו. וכדי לדחוף אותנו ניתנה לנו הרגשת המשבר:

– מצד אחד, אנחנו מרגישים את סיום ההתפתחות האגואיסטית. רואים זאת מהמשבר הגלובלי הרב-תחומי. הוא מקיף לא רק את כל תחומי הפעילות האנושית, אלא גם את כל הסביבה האנושית. כתוצאה מזה, מתעוררים בחברה האנושית כאוס וקונפליקטים שביחד עם בעיות האקלים עלולים להרוס את האנושות.

– מצד שני, דווקא במצב כזה של חוסר ודאות מוחלט אנחנו מסוגלים להבין את הצורך בשינוי הטבע שלנו כי הוא הסיבה למשבר. כדי להגיע מהר לצורך בכוונה ניתנה לנו בעולם שלנו חכמת הקבלה.

בעזרת הקבלה, בעולמנו אנחנו יכולים ללמוד לשנות את הכוונה שלנו מ"לא לשמה" ל"לשמה", בלי להפר את על ידי זה את חוקי הטבע. זה דומה למצב של פעם, כשהנייר היה יקר הילדים היו כותבים על הלוח בעזרת גירים. היום הם עושים זאת בעזרת מחשב. אפשר לכתוב ולמחוק וכך ללמוד כתיבה. כך גם בעולמנו, אנחנו יכולים ללמוד לחיות עם כוונה לטובת הזולת ואחר כך להעתיק את הכוונה לטובת הבורא. כאשר אנחנו נוכל להתחיל לעשות זאת, אז תהיה לנו האפשרות להרגיש אותו ולהתקרב אליו לפי 125 מדרגות של שיפור הכוונה שלנו "לשמה".

כדי לאפשר לרצון לקבל שנברא לשנות בצורה מעשית את הכוונה מ"לא לשמה" ל"לשמה", הרצון הכללי עם הכוונה השבורה מתחלק לחלקים ונופל עד למצב מיוחד שנקרא "העולם שלנו". במצב הזה אנחנו מרגישים גופים זרים, ואת רצונותיהם ואת כוונותיהם אנחנו לא מרגישים. אבל אם מתאספים גופים שרוצים ביחד לשנות את כוונותיהם תוך כדי הבנה שהם אינם שולטים ברצונות, אז הם יכולים להשיג השתוקקות מסוימת לכוונה "על מנת להשפיע" או "לשמה". אם הם משתוקקים ביחד להתנתק מהכוונה "על מנת לקבל" ולהתקרב ביניהם בכוונה "על מנת להשפיע", אז הם כקבוצה יתקרבו גם למדרגה הרוחנית הראשונה וכך ייכנסו יותר ויותר תחת השפעתה, תחת השפעת "האור המקיף" (א"מ), והוא ישנה את כוונתם.

מכאן אנחנו רואים שדווקא המצב הזה של "העולם שלנו" נחוץ להתקרבות התחלתית בכוונות, מפני שבו יש הרגשת ההתקרבות וההתרחקות של הגופים הגשמיים בלי קשר לתכונות הגשמיות האמיתיות שלהם, בלי הכוונות. בעולם שלנו אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו, על הקִרבה הפיזית בינינו, על הפעולות ההדדיות, שבזמן לימוד חכמת הקבלה מעוררות "אור מקיף" ומתקנות את הכוונה שלנו.

לכן, כל כך חשובות הפגישות שלנו כדוגמת הכנס הווירטואלי שהתקיים במוסקבה (מטעם האקדמיה הבינלאומית לקבלה).

ידיעות קודמות בנושא:
תוספת להרצאה מס' 1 – האקדמיה הבין לאומית לקבלה
הכוונה משנה את המציאות
האדם זה כוונה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5pBG4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest