קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא". (פרשת בשלח, שמות, פרק ט"ז, ד').
מדובר רק על הכרחיות. הבורא אמר שלא תעֵזו לקחת יותר. זהו תרגול יומיומי של יחס האדם כלפי העולם שהוא נמצא בשליטת הכוח העליון, תכונת ה"בינה" (תכונת ההשפעה), כאשר הוא לא חושב על מה יהיה או על מה שהיה, אלא רק על מה שיש כרגע, ולא על עצמו.
הבורא נותן לאדם את מה שנחוץ לקיומו כדי שיהיה לו כוח לעזור לאחרים. רק במקרה כזה הוא יכול להאכיל את גופו ה"בהמי" (הגוף הפיזי). כלומר, יש כאן תנאי מדויק לקיומו של הגוף ה"בהמי", אחרת אין לו שום זכות קיום!
"הכרחיות", זה כאשר אני דוחה את הכול, בלי לרצות דבר לעצמי. אז אני מתחיל בכוח להבין מה אני צריך. אלה הגדרות פסיכולוגיות די מורכבות. אם אני דוחה את הכול ובכלל לא חושב על עצמי, אז אני עובד לטובת הזולת, מסתבר, שאני חייב "לתדלק" את עצמי עם דלק כמו מכונית. התדלוק הזה נקרא "הכרחיות".
שאלה: האם זה מציאותי?
תשובתי: מציאותי, כאשר האדם עובד לטובת הזולת. הוא מרגיש שזהו, הוא לא מסוגל להמשיך לעבוד וחייב "לתדלק" את עצמו. והוא מתדלק את עצמו בדיוק כמו את המכונית ואף טיפה יותר. הוא לא מרגיש שעליו להתייחס אחרת כלפי עצמו. אין לו את ההרגשה הזו.
שאלה: האם רק אדם שמתקדם להשגת העולם הרוחני, יכול לקבוע מה הכרחי עבורו ומה לא?
תשובתי: זה נקבע על ידי תחושה פנימית. אף פעם לא צריך לחשוב על זה ולמדוד!
אבל אין כאן שום סוד. באחד ממאמריו, הרב"ש מביא דוגמה של השכן שלו שלא שותה, לא אוכל ולא ישן, ובכלל אין לו שום דבר, מפני שהוא עסוק מהבוקר עד הלילה בפוליטיקה. הוא כל הזמן מארגן אסיפות, רץ לישיבות, משתתף בהצבעות, וכולי. אשתו מכריחה אותו לנוח מעט או לאכול משהו והוא רק מתרץ שאין לו זמן. זאת אומרת שהוא מסתפק רק בהכרחיות. גם אם אדם לוקח משהו לעצמו, זה רק כדי "לתדלק" את המכונית שלו.
בדיוק כך הוא מתקדם להשפעה. לכן, אין צורך לחשוב מה וכמה, הרבה או מעט. אם הראש פועל בכיוון הנכון אז בדרך תעשה מה שבא לך.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 04.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עסקים מדומים מסוכנים
כמו כלב ברצועה
פוליסת ביטוח מהבורא
