קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: חברים רבים השקיעו חזק מאוד לפני כנס מוסקבה. חשיבות המטרה הייתה על הגובה. מה עוד חסר לנו? מה אנחנו עכשיו, כקבוצה, צריכים ליישׂם במדרגה החדשה?
תשובתי: במילים אחרות, אתה רוצה לומר שהכנס לא הצליח, מפני שלא גילינו בתוכנו את תכונת ההשפעה. אולם לא יכולנו להשׂיג אותה בבת אחת. זה בלתי אפשרי. ילד לא יכול לדלג מעל שנות הגדילה שלו.
התפתחות זה תהליך עִקבי, הדרגתי. מבלי ליישׂם רשימו מסוים אתם לא יכולים להתחיל ליישׂם את הרשימו הבא. פשוט לא יהיו לכם כלים לא ברגש ולא בשׂכל, בכדי להתפתח.
עשינו עבודה ענקית, התקדמנו בצורה אינטנסיבית וחזקה בהרגשה שלנו. ועכשיו, לאחר הכנס, יגיע גם התהליך של ההכרה שלו, יכול להיות שהוא לא יהיה כל כך נעים, אך הכרחי. כנס כזה למעשה מבצע בך עבודה שוות ערך לחצי שנה של לימודים אינטנסיביים. וכמה אנשים ממשתתפי הכנס לומדים באופן נורמאלי, אינטנסיבי? כך שאנחנו "קידמנו" אותם בחצי שנה קדימה, כולל גם אלה, שהיו עימנו בכל רחבי העולם.
הכנסים הם מאוד פעילים וחזקים, ואני בעד להעביר אותם לעיתים כמה שיותר תכופות. אני מוכן להשקיע את כל כולי.
ולאחר הכנס, כמובן, מגיעה העת של ההכרה: "מה השׂגנו?". וכאן האדם צריך לגשת לבדיקה של כל השיטה, בעזרת מאמרים ולימודים. הוא צריך להעריך אותה מחדש.
אנשים רבים לאחר הכנס מתחילים לבדוק ולנתח את שיטת הקבלה בכללותה: "בשביל מה? למה? איך? האם היא נכונה או לא? האם זו המצאה או שיטה ריאלית לשינוי שלי בהתאם לטבע הכללי?". אלה הם תהליכים מאוד מועילים, מאוד נחוצים, ושצריכים להתרחש בכל אחד מאיתנו.
חכמת הקבלה עושה ממך אדם. זו לא עבודה של "חצי מאמין" או מיסטיקה, אלא מחקר. בכך שאתה חוקר את עצמך, אתה משיג עולם, את הבורא, מפני שכל זה בך. כל התהליך בנוי על ההכרה העצמית, הרי האדם הוא שקיים, ורק הוא. בכל אחד מאיתנו קיימת ההרגשה של ה"אני" שלי ושל העולם שלי. עכשיו אני מרגיש אתכם, את האוּלם, במקום בו אנחנו נמצאים, את כדור הארץ, את היקום, כל זה מתרחש בתוכי, התמונה הזאת נוצרה בתוכי.
אז כיצד ניתן לשנות אותה? כיצד לחקור אותה? האם היא באמת כזאת? או שהעולם הזה מצטייר לפנינו כדמיוני, כחולף, כמשתנה? את כל זה אני משׂיג דרך השינויים של התכונות העצמיות שלי.
זאת הסיבה שלא ניתן לדלג על פני המדרגות של ההתפתחות. אני צריך לעצב אותן בתוכי, אני צריך להיות השופט של עצמי, חוקר, מנתח. למעשה, אני צריך להפוך להיות הבורא של עצמי. חכמת הקבלה מביאה אותי לצורך להבין הכל לגמרי: מי אני ומה אני, וליצור ממני צורה מושלמת לחלוטין, שתיקרא "בורא".
זוהי עבודה ממושכת, לא פשוטה, אך דווקא היא מיועדת עבור כל אחד מבני האדם. אל תחשוב, שאיזשהו אבוריגיני, פרימיטיבי, אינו מסוגל לעבודה הזאת. הוא ייכלל בה, מפני שיהיה לו כלי משותף עם כולם, רצון, מחשבות ורגשות משותפים. את מה שחסר לו, הוא ירכוש מהאחרים.
אם לא היינו מתפתחים תחת השפעת הסביבה, אז היינו נשארים "בהמות" קטנות. דווקא הסביבה מפתחת אותנו ומוסיפה לנו את התכונות, את הרצונות, את הכוונות החסרות. לכן אין בעולם אדם שלא תהיה בתכונתו סביבה של כל האנושות. כל אחד יכול להשיג דרגה של כל אחד מאיתנו, גם אם יפגר אחרי כולם.
כל התהליך הזה של ההכרה העצמית, בניית התכונה העליונה בתוכנו חייב לנבוע דווקא באופן הזה, בהדרגה. מצד אחד, הוא אינדיבידואלי, מפני שהאדם מגדל את עצמו, ומהצד השני, הוא כאילו קבוצתי. אך למעשה אין, לא קבוצה ולא אנושות, ישנו רק חלק ישיר שלך הנדחה ממך על ידי האגואיזם שלך, שאותו אתה תופס כזר.
כשאתה עובד על עצמך, בכך שאתה רוצה לקרב אותו אליך בהדרגה, לתפוס אותו כשלך, אז אתה עובד נגד האגואיזם הקדוּם שלך. ואתה הופך אותו לכוח החיבור, במקום לכוח הדחייה מהחלק הכאילו "החיצוני", מהאנושות.
מתוך שיעור במוסקבה על מאמרו של הרב"ש, 16.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אני מאחל לכם…
המעבדה שבתוכי
