תבצע את תפקידך

שאלה: כאשר עם ישראל נפל מדרגת בית המקדש, הוא נהיה דומה לעדר כבשים שנדבקים זה לזה בפני סכנה. והסכנה הזאת היא האנטישמיות שרדפה אחרינו בכל מקום. מדוע זה קרה?

תשובה: זה התחיל עוד בתקופת הנפילה ממדרגת בית המקדש הראשון. האנטישמיות הופיעה כאשר אחרי בנייתו של בית המקדש הראשון בני ישראל התחילו להתדרדר מטה.

אבל האנטישמיות התגלתה בהדרגה – בהתאם לדרגת הנפילה. בהתחלה לא הייתה התנגדות אמיתית, ובכל זאת, כבר בזמן גלות בבל, בין בתי המקדש הראשון והשני, בזמן נבוכדנצר, מלכת אסתר והמן, התגלתה האנטישמיות.

היא באה לידי ביטוי בצורה, הייתי אומר, אידיאולוגית – ברמה של כוהני דת, ברמה מדינית, ולא ברמה של פשוטי העם, שעדיין לא הבינו את העימות הזה, לא קלטו אותו, כמו שאנחנו מבינים ממגילת אסתר.

ובהמשך הירידה שלנו והתרחקות מהעיקרון של "אהבת לרעך כמוך", האנטישמיות התגברה והשתרשה באומות העולם.

נראה שאנטישמיות היא לא רציונלית מטבעה. העם היהודי שרד למרות הצרות, ההשפלות, ההשמדה. הנטייה להתבוללות לא עבדה: אף על פי שרבים מהיהודים רצו להיות כמו כולם, לא נתנו להם. ובנוסף, בקרב אנשים משכילים בתפוצות, האנטישמיות הייתה הרבה יותר חזקה מאשר בקרב פשוטי העם.

צריך להבין, שבראש האנטישמיות עומדים אנשים משכילים, משום שדווקא הם מבינים או מרגישים את ההבדל באידיאולוגיה, בתפיסת העולם, בעומק ההשגה, במודעות. הייתי מציין אפילו את ההבדל בפילוסופיה הפנימית שמאפיינת את העם היהודי ואת העמים האחרים.

בן אדם פשוט לא מבין בזה. הוא יכול לומר: "בסדר, הם יותר חכמים. אבל הם יותר חלשים. הם לא דומים לנו." בסופו של דבר, כל העמים שונים, ובאופן כללי, אין לאדם הפשוט הבנה מיוחדת בנושאים הללו. האמת היא, שניתן להפחיד אותם על ידי עלילות על יהודים, מה שקרה גם בזמננו.

כך או אחרת, כל הדברים האלה הם לא רציונליים. פעם, כאשר הייתי בסיביר, אמרתי לאישה אחת שאני יהודי, והיא לא האמינה לי: "ליהודים יש קרניים!". ומה שמעניין הוא, שלא מצאתי מה להשיב לה. היא אמרה את זה בכזאת אמונה וכזאת תמימות, שאני השתתקתי. אם אין לי קרניים, אז אני לא יהודי.

אבל זה לא העניין. האנטישמיות היא התוצאה של הנפילה של היהודים מדרגת ההשגה העליונה שלהם, הדרגה של "ואהבת לרעך כמוך". אם היינו נשארים למעלה, לאף אחד לא היו שום טענות אלינו – רק קנאה, וקנאה טובה. היו רוצים ללמוד ממנו.

וברגע שהתחלנו ליפול מהמדרגה הזאת, לרדת למטה, התחלנו לזלזל בגובה הזה, מיד הופיעה האנטישמיות.

המסקנה היא כזאת: באותה מידה שאנחנו מזלזלים בתנאי של "ואהבת לרעך כמוך", שאותו אנחנו חייבים להפיץ בעולם, באותה מידה אומות העולם מתחילים לשנוא אותנו. הם רוצים לראות כיצד אנחנו מבצעים את המצווה הזאת ומלמדים אותם לבצע אותה.

אם אנחנו נראה שהתנאי הזה מתבצע בקרבנו ואנחנו מוכנים להיות מורים שלהם, אנחנו נראה שכל אחד מהעמים מוכן ללמוד אצלנו. זה טמון בטבע, אין מה לעשות עם זה. המוכנות הזאת מושרשת בהם, וחסרים רק ביטחון וגובה רוחני שלנו. אנחנו חייבים לעלות לרמה של ואהבת לרעך כמוך וללמד את זה את האחרים. ללמד אותם לא איך לחיות, אלא איך לאהוב.

העולם אינו זקוק לשום דבר אחר – רק לידע הזה, ליכולת להיות מקושרים בצורה נכונה.

ובמקום זה אנחנו מלמדים את האחרים איך לחיות, מתערבים בעניינים שלהם – במדע, באומנות, בתרבות, על אף שזה בכלל לא עניינינו. ולכן הם לא אוהבים אותנו, לא רוצים אותנו, מגרשים אותנו. כך פועלת כל מערכת הכוחות הזאת – למעשה, הם בתת-מודע מסלקים אותנו – "לכו ותעסקו במלאכתכם".

אם אנחנו, מהרגע שהגענו לארץ ישראל, היינו מתעסקים דווקא בתפקיד שלנו, כלומר, בהשגת המדרגה של אהבת הזולת, בהשכלה ובחינוך של האנושות, אז האנושות כולה, כל העמים היו תלמידים מסורים שלנו. וגם עכשיו עוד לא מאוחר להתחיל.

מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", פרק 7, 24.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כמו כבשים בפני זאבים
האלטרנטיבה היהודית של המאה ה-21
שואפים למרחקים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wZFml

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest