שתי אמיתות

הייחודיות של העבודה הרוחנית היא שהאדם חייב להתרגל להימצא במצבים מנוגדים. ואף על פי שהם קוטביים, הוא יכול להימצא בשניהם על ידי בירור אחד מתוך השני, כמו "יתרון אור מתוך חושך", וכך להתקדם.

זה מאוד קשה להבנה לתלמיד המתחיל. כי הרי בעולם שלנו אנחנו פועלים רק מתוך הרצון האגואיסטי שלנו לתענוגים, אין כאן רצון להשפיע, ולכן קיימת רק אמת אחת. ומה שסותר אותה ומנוגד לה נראה לנו כשקר. ברוחניות זה בדיוק להיפך. מאחר ואנחנו בונים ומקימים את הבורא על בסיס הנברא, אז שני הקצוות של הסולם זה אמת.

ככל שהיצר הרע גדול יותר, האגו של האדם, כך הוא יכול לעלות גבוה יותר: פעם הוא יהיה רשע (חוטא), ופעם הוא יהיה צדיק. וכל פעם המצבים האלה רחוקים זה מזה, אך קיימים באדם אחד. לכן אנחנו צריכים להתייחס בצורה נכונה לשני המצבים האלה: גם כלפי העליות וגם כלפי הירידות: אנחנו צריכים להתעלות מעליהם.

במילים אחרות, קיים אני וקיים המצב שלי. זו יכולה להיות ירידה או עלייה, אך כל זה לא קשור כלל עם ה"אני" שלי, מאחר ו"אני" זו נקודה שבה אני רוצה להשׂיג דבקות עם הבורא. ולכן כל המצבים המחליפים זה את זה חייבים להיתפס על ידי כהכרחיים. אני "לא שָׂם לב" לרגשות שלי, לא שוקע בתוכם, אלא מעריך עד כמה המצב הנתון, אם אני מתעלה מעליו, הוא יעיל להשׂגת המטרה הסופית.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אתה – צל, אני – אור
בין שנאה לאהבה – בסך הכול מדרגה אחת
לגלות לעצמי את האמת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/9eV43

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest