שריפה או קבורה?

שאלה: מה עדיף להאצת התנועה של הנשמה עם מותו של הגוף הפיזי: שריפה או קבורה?

תשובתי: זה לא משנה! גם הגוף הפיזי שלנו בעיקרון הוא בהמי. אין שום משמעות לשריפתו, קבורתו, או חניטה שלו.

מנקודת מבטה של חכמת הקבלה, מתוך אותם המצבים שאנחנו עוברים בכל הדרגות, אין סיבה להתייחס לגוף הבהמי שלנו כאל משהו מיוחד, זו פשוט מסה חלבונית. בזמנו של אברהם היו מכניסים גוויות של אנשים מכובדים למערה, וכעבור שנה היו לוקחים את העצמות הרקובות ומכניסים לתוך כד ומשאירים במערה. יכול להיות שבזה הובע יחס מיוחד כלפי הנפטר, אבל יחד עם זה לא היו משאירים שום סימני כבוד על הכד. את האחרים קברו באדמה, אבל לא השאירו מצבות. הרבה יותר מאוחר החלו לשים על הקברים מצבות אך ללא כתובות. בזמנינו הקבורה הפכה לטקס שלם, כאילו שאנחנו עובדי אלילים. לא מן הנמנע, שעוד מעט אנחנו נתחיל לבנות לכל אחד מאוזוליאום. כלומר, ככל שאנחנו מתקדמים והופכים כביכול יותר חכמים, כך בצורה יותר ברברית אנחנו מוקירים את הגופות. מה יש בגוף שלנו שראוי להתייחס אליו ביראת קודש?

המורה המקובל הגדול, בעל הסולם, היה אומר שבכלל לא חשוב לו היכן יקברו את "שׂק העצמות שלו", כך הוא התייחס לגוף שלו. וזה באמת היחס הנכון והמדויק ביותר של מקובל לגוף הפיזי שלו.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 1.11.2015