שני הקטבים של העולם

המצב שלנו הוא בדיוק כפי שמתאר המשל על בנו של העשיר, שאביו האהוב החזיק אותו במרתף חשוך עד הגיעו לגיל עשרים, עד שהבן גדל ויכול היה לקבל בכבוד את כל העושר המיועד עבורו.

זהו המצב האמיתי היחיד של הנברא, של מלכות דאין-סוף, שנבראה בשלמות המלאה ובמילוי המושלם. הבורא הוא טוב ומיטיב, ולכן הוא לא היה יכול לברוא משהו אחר. ועכשיו, אנחנו צריכים רק להשיג את המצב הטוב הזה.

לשם כך, חסרים לנו ההרגשות, הרגישות, הרצונות, התיאבון, הצער וחוסר-היכולת להרגיש את השלמות הזאת, כלומר חסרות לנו ההרגשות ההפוכות מאותו המצב היחיד. וכדי לתת לנו את כל זה, מאותו המצב המושלם עצמו מגיעות אלינו אותן ההרגשות ההפוכות.

והמצב ההפוך מאותה השלמות האינסופית, נקרא "העולם הזה". זה כמו שני קטבים: בקצה האחד מלכות דאין-סוף, ובקצה השני, העולם הזה. ומהמצב ההפוך, הרע והשפל ביותר מעוררים את האדם, קוראים לו להתעורר, בכך שמראים לו שחוץ מ"המרתף החשוך" הזה, קיימים גם מצבים אחרים, מוארים יותר.

לכן מדי פעם מעלים אותו לזמן מה מעל המצב הנמוך הזה, ולאחר מכן הוא שוב שוקע, ושוב הוא עולה, ושוב שוקע. ובכך שהוא מרגיש את הפער בין המצבים האלה, הוא מתחיל לשאול: "בשביל מה זה? למה? מאיפה זה בא, ולמה אני לא כמו כולם?"

כל השאר דווקא שמחים ונהנים מהחיים, ואילו האדם שהתגלתה אצלו הנקודה שבלב, כלומר נדלק אצלו רצון קטן לרוחניות, מרגיש שהוא נמצא במרתף חשוך, ולא בחיים הגשמיים האלה, שמהם כל השאר מקבלים הנאה.

ואילו הוא מרגיש את עצמו במרתף החשוך. לפעמים נותנים לו הרגשה נעימה, והוא שוכח שהוא נמצא במרתף. הוא רואה את כל השאר ונהנה מהחיים כמו כולם, אך לאחר מכן הוא שוב חוזר למצבו הרגיל. דווקא היחס המיוחד הזה של הבורא אליו הוא שמוליד בו את כל הרגשת החושך והמרירות ממצבו.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 11.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אורו של הנר החדש
היכן במפת הבריאה נמצא העולם הזה?
בטיולי בעולמו של הבורא