שניים, זה מול זה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א', "הסתכלות פנימית", סעיף י"ב:

"במה שאור א"ס ב"ה יצא מכלל עצמותו ית', שאין לנו בו שום הגה ומלה, להיות מוגדר בשם אור א"ס כנ"ל, שהוא בסבת ההבחן הזה הנ"ל, אשר באור הזה, כלול בו הרצון לקבל מעצמותו ית', שהוא צורה חדשה, שאינה כלולה ח"ו כלל וכלל בעצמותו ית'."

האור, הוא "יש מיש". באור הזה התחיל להתהוות הרצון לקבל. על ידי זה שהרצון מתמלא בהדרגה על ידי האור, הוא מתחיל להרגיש את האור ולהתפעל ממנו. ואף שהאור הוא הראשון והוא התחיל את כל התהליך והוא מהווה את הגורם המשפיע, אבל אנחנו מדברים על הרצון שמתפתח, על איך שהוא משתנה תחת ההשפעה הזאת של האור. פעם אחר פעם הוא מרגיש את האור בצורה אחרת, בכללות מדובר על איך שהאור מתגלה בתוך הרצון. הם כרוכים ביניהם בכל המצבים שעוברים עליהם. בסופו של דבר, רק שם, ביניהם, נמצאת כל הבריאה, כל המציאות, כל מה שרק אפשר לדבר עליו. אין שום דבר חוץ מהם.

וזה אומר, שאין לנו מה להתבלבל במיוחד. צריך תמיד לקחת בחשבון מערך פשוט: אור ורצון. האור כל הזמן פועל על הרצון כדי להשפיע לו, והרצון בזה מתפתח בהדרגה, בכך שעובר כל מיני שלבים.

בדרך הזאת אין נסיגות ואין קפיצות, רק רצף של מצבים, שנוצרים בתוך הרצון על ידי ההשפעה הקבועה של האור, שהוא טוב ומטיב. כתוצאה מכך הרצון מתפתח לקראת מילוי יותר ויותר גדול ובהכרח מרגיש ועובר כל מיני שלבים, בכך שמגלה את המשפיע ואת עצמו.

השלבים של התהליכים האלה נקראים "מדרגות", "עולמות", "ספירות", "פרצופים", ומתחברים להתפתחות כללית של הרצון על ידי האור. בסופו של דבר, הרצון מתחיל להרגיש את עצמו, הוא מרגיש מי ממלא אותו, מי מטפל לו, וכיצד הוא יכול להגיב על כך.

וודאי, שהתהליך הוא בלתי נמנע. הרצון אינו יכול לקבוע, באיזה אופן בדיוק הוא יתפתח ובאיזה סדר. אבל, החל ממצב מסוים והלאה, הוא יכול לקבוע כיצד להגיב על ההתפתחות הזאת, איך לקבל באהבה את כל אופני ההתפתחות שלו: תחילה הם נעימים, בהמשך לא כל כך נעימים, ואחר כך אפילו נוראיים, ולזהות את עצמו עם האור.

אז הרצון יוצא מהגבולות של עצמו, מתעלה מעל לטבע שלו, שמלכתחילה נברא על ידי האור בנקודת הקיום הראשונה, ומגיע לנקודה ההפוכה. במקום להיות רצון, הוא כאילו במלואו הופך להיות אור, קונה מהאור את כל העוצמה של ההשפעה שלו.

לכן, שניים עומדים זה מול זה, והאור כל הזמן מפתח את הרצון. ואחר כך, מרגע מסוים, הוא יכול בעצמו לקבוע את היחסים שלו עם האור. כל התהליך עובר עליו בצורה הכרחית, במחויב, אבל הרצון מסוגל להחליף את היחס שלו למתרחש, לכוח שפועל בתוכו.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 12.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מבט על הבורא דרך זכוכית מגדלת
לידתה של האהבה
האהבה שמגלה את האין-סוף