שנאה קדושה

שאלה: יוצא, שהפעולה שנדרשת מהנברא בדו-שיח שלו עם הבורא, זו רק תפילה.

תשובתי: במצב הזה אנחנו מגיעים לצעקה אמיתית, ולא לסתם תפילה. עד כדי כך אנחנו מרגישים נחיצות בוערת בהסרת ההסתרה. וכאן ישנם שני מצבים.

במצב הראשון אני מגלה עד כמה ההסתרה שנואה עליי, מהבחינה האגואיסטית האישית שלי. ולכן אני שונא שנאת מוות את ההסתרה הזאת, ורק רוצה וחולם שהיא תיעלם, תירקב, שתפסיק להתקיים. אין בשבילי שמחה יותר גדולה מאשר לגלות שהיא נעלמה, נשרפה, הושמדה.

מצב כזה נועד ללמד אותי ולגלות לי את כל מידת השנאה שלי כלפי המצב הזה. ועכשיו אני צריך להגיע לשנאה לאותה ההסתרה, אמנם שפתאום אני מאבד אליה כל עניין. אבל אני שונא אותה רק מפני שעל ידי הסרתה אני עושה נחת רוח לבורא.

האם אני יכול להגיע לאותה השנאה הבוערת כלפי ההסתרה מפני שהיא מפריעה לי להביא תענוג לבורא? יש לי כבר קנה מידה להשוואה, השנאה האגואיסטית שלי האישית. עכשיו אני צריך להעביר את אותה ההתרשמות כלפי הבורא: האם אני יכול עד כדי כך לשנוא את ההפרעה הזאת שהיא לא מהווה הפרעה בשבילי אלא הפרעה בשבילו, לא נותנת לי לעשות נחת רוח לו, ודאי שלא על מנת לקבל פרס, אלא על מנת להשפיע.

מתוך ההכנה לשיעור, 17.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד לשנוא את הרע?
השנאה לרע מקרבת אל הטוב
משחק עם הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ourFF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest