שלמות וחיסרון בפרצוף אחד

שאלה: מה מביא יותר נחת רוח לבורא: זה שאנחנו עושים סדנה עם החברים או קריאה משותפת של ספר הזוהר?

תשובתי: בסדנה עם החברים אנחנו מבררים את החסרונות והכלים שלנו שיש לנו בלב ובמוח. אנחנו מעוררים ומפעילים אותם, ולכן צריכים לדון ולגשש ולסובב אותם לכל מיני כיוונים שונים. ולכן סדנה היא טובה ומועילה לעבודה הפנימית. תוך חצי שעה אדם עובר הרבה מחשבות, "חופר" בתוך עצמו, מנסה כך ואחרת, כן יודע ולא יודע. סדנה זה ההכנה של הכלי שלנו, של הרצון שלנו, כאילו שאנחנו חופרים בתוכנו, מבררים מה יש לנו שם בפנים, מה קורה לנו שם בפנים.

אבל בקריאת ספר הזוהר צריך מצד אחד להרגיש חיסרון, ומצד שני להרגיש שלמות. בזמן הזה אנחנו נמצאים במקור של אור אין סוף, ומהקשר שיש לנו עימו אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו בשלמות. אבל יחד עם זה, אנחנו צריכים להרגיש חסרון מזה שעדיין לא הצלחנו להשתמש נכון באור האין סוף הזה. כלומר שתי ההרגשות האלה צריכות להיות נוכחות בנו יחד.

כדי לגלות את כל האור של הזוהר אנחנו צריכים לעבור את כל הבחינות: "עיבור", "יניקה", "מוחין", ואת כל סולם המדרגות. רק אז אנחנו נוכל להבין על מה מדבר הזוהר. מחברי הזוהר השיגו את כל 125 המדרגות ומגובה זה הם כתבו את הספר. הם לא כתבו אותו מדרגה ראשונה, שנייה, שלישית, חמישים, שבעים, בזמן שהתקדמו לקראת הדרגה ה – 125. תחילה הם השיגו את כל 125 המדרגות ורק אחר כך מגובה זה הם כתבו הכול.

אפילו כשהם כותבים על מדרגות פחותות מ – 125, אז הם מסתכלים וכותבים עליהם מגובה של 125 מדרגות. זה כמו שמורה בבית ספר מלמד תלמידי כיתה א', מה זה 1+1=2. יש הבדל גדול בין איך שהוא מבין את הפעולה הזאת, לבין איך שהוא מסביר אותה לתלמיד. קודם כל הם עלו לגובה של 125 מדרגות, ואחר כך כבר כתבו על מדרגות יותר נמוכות.

לכן אפילו בזמן קריאת המאמרים שבהם כתוב על הקליפות או על המדרגות הנמוכות, אנחנו בכל זאת מקבלים דרכם אור אין סוף. כי דווקא מהגובה הזה הם כתבו את ספר הזוהר. לכן לא חשוב שאנחנו לומדים איזה קטע קטן באיזו מדרגה נמוכה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 25.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
טמפרטורה של 125+ מעלות לפי הזוהר
חיבור לפי התבנית של הזוהר
מה מתגלה מאחורי המילים של הזוהר?