שלוש רמות של לימוד

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 5

שאלה: כיצד להיות זמן מרבי בכוונה "למען החבר" וזמן מועט בכוונה "למען עצמי"?

תשובה: אנחנו נמצאים ב"עולם העשייה", עולם הפעולות, מפני שאין לנו כוונה נכונה ואנחנו יכולים לעורר אותה רק באמצעות הפעולה, דרך כל מיני תנועות בחומר. לכן כתוב ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

לכן החברים בקבוצה צריכים להרגיש את השאיפה שלך, אתה חייב להראות להם דוגמה. הרי, כאשר אתה מראה להם את השאיפה שלך, חשיבות המטרה, משתדל בכל מיני צורות, אפילו ערמומיות, לעורר את החברים, כאילו משחק איתם ומראה להם בצורה לא מכוונת את ההתפעלות שלך – זה במשהו עוזר גם לך. אבל העזרה הגדולה ביותר, זו הפצה.

כתוב: "הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן." (מסכת תענית, דף ז', ע"א). רבותי – זו הרמה הגבוהה ביותר, מהם אפשר ללמוד רק כאשר אתה נמצא כלפיהם כעוּבָּר, ובמצב העוּבָּר אתה יכול לרכוש רק את "האור המקיף".

אתה נכנס לתוכם, נצמד לדפנות הרחם ונשאר במצב הזה תשעה חודשים. זה נקרא "עוּבָּר", כלומר, התפתחות לגמרי לא הכרתית.

בתוך העוּבָּר כאילו מתפתח רגש, אבל העוּבָּר בעצמו אינו מרגיש. הוא מגיב, אך זו אינה תגובה שלו, אלא תגובת הגוף כלפי העליון, כלפי המורה. בצורה כזאת כל אחד נמצא בתוך המורה כעוּבָּר.

כלפי החבר אתה נמצא באותה הרמה, והפעולה היחידה ביניכם היא רק חיבור. הרי כזאת אינטראקציה לא יכולה להתבצע עם העליון או עם התחתון, משום שזיווג, חיבור, יכול להיות רק עם מישהו שווה. כלומר, צורות הרצונות, הכוונות של החברים משלימים זה את זה כמו בפאזל.

והרמה השלישית, זה כאשר אתה מלמד. אז האור יורד עליך מפני שיש קבוצת תלמידים לפניך ("כלי"), הם פותחים פיות כמו גוזלים ואתה חייב להאכיל אותם.

במקרה הזה אתה מושך על עצמך "אור מקיף" (אפילו לא אתה, אלא הם). לכן כתוב "מתלמידי למדתי יותר מכולם". למה "יותר מכולם"? – מפני שבמקרה הראשון אתה מקבל "אור מקיף", במקרה השני, אתם משלימים זה את זה, כלומר, "חסדים" פלוס "חכמה" – הארה קטנה של השלמה.

במקרה השלישי, אתה באמת מקבל אור גדול שהתלמידים מושכים על ידי הרצונות שלהם, לא הכרתיים, לא נכונים, לא משנה איזה, והאור הזה עובר דרכך.

אם לא היינו מפנימים את זה והיינו רצים לעולם להפיץ, היינו מקבלים תוצאות אדירות. ולא חשוב מה להפיץ: חינוך אינטגרלי או חכמת הקבלה. מה זה משנה? העיקר, שאתה בכל מקרה חייב ללמד אותם את מה שהם רוצים, אם הם באמת רוצים את זה. לכן, אם אנחנו מלמדים, מפיצים, משרתים, מביאים לחיבור, למה שאנחנו בעצמינו שואפים, אז אנחנו מקבלים תוצאה חיובית.

הרי לשם מה קיימת חכמת הקבלה? – לגלות את הבורא בתוך החיבור. לכן הם עושים את אותו הדבר. הרי, כתוב, שכל האנשים שאינם מרגישים את הבורא, ירימו על כתפיהם את אלה שיש להם "נקודה שבלב" ויביאו אותם להר ה', כלומר, יעלו אותם. הם ידחפו, יכריחו אותנו, אולי בצורה קשוחה, אולי רכה, כדי שאנחנו נתרומם ונספק להם את הידע, את המילויים שלהם הם זקוקים.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בסנט פטרבורג, 14.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה מעשית מפנה מקום לגילוי
מכל תלמידיי השכלתי
 נולד, כדי להעביר אור לאחרים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/0qgRJ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest