שלושת הרמות של הפירוד הרוחני

שאלה: במה תלויה ההתקרבות של הקבוצה העולמית לקבוצה המרכזית?

תשובה: הקבוצה המרכזית חייבת להראות דוגמה. העניין הוא, שמייד לאחר היציאה מבבל בתוך הקבוצה הרוחנית נוצרה הפרדה לשלוש רמות: כוהנים, לויים והעם הרגיל.

שלושת התכונות הללו הינן חשובות מאוד, הן תלויות ביניהן בקשר הדדי ומגדירות אחת את שנייה. בהתאם לתכונות של המצב הרוחני שלהן נוצרו אצלן התחייבויות שונות.

חובת הכוהנים הוא קשר מוחלט עם הכוח העליון, מפני שעבדו בקבוצת אברהם והגיעו לרמה כזאת שיכולים להיות החלק המקשר בין האנושות לבורא.

הלויים, הם כבר "גלגלתא עיניים", הם החלק הבא היותר נמוך, שמצד אחד עוזר לכוהנים ומצד שני קשור לחלק השלישי, הנמוך עוד יותר, שהוא העם.

והעם, זהו הסך הכללי שמשתוקק קדימה אך אינו יודע בדיוק כיצד להתקדם.

הקבוצה הכללית שייכת יותר לקבוצה העליונה שבזכות עבודתה העצומה מקבלת הזדמנויות מיוחדות להשתוקק לבורא ולחיבור ביניהם. וזה מעניק לה זכות להיקרא "כוהנים". אך גם בקבוצות אחרות אני רואה הרבה אנשים שגם משתייכים לרמה הזאת. יש לומר, שבישראל ישנם אנשים לא מעטים שנמצאים ברמה נמוכה יותר מאשר אנשים מסוימים בקבוצת מוסקבה, טורונטו, ניו-יורק, וכולי.

כלומר, כל קבוצה מורכבת מכל שלושת המרכיבים האלו, לכן אי אפשר לחלק אותן לפי רמות ולומר שלקבוצה הזאת רמה גבוהה ולאחרת רמה נמוכה. אך כמובן שהקבוצה המרכזית הולכת מלפנים. הרי היא מקבלת את השיטה ומייד מממשת אותה במקום, בכל הצורות, עד כמה שאפשר. אולי היא עוד לא מסתדרת לגמרי ולא מצליחה כמו שהיינו רוצים, אך בכל זאת היא מבצעת עבודה מאוד רצינית בשילוב עם הלימוד. המאמצים שהיא משקיעה בכל מגדירים את התקדמותה.

מתוך שיעור בנושא "קבוצה והפצה", 20.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הפירמידה הרוחנית של "הכלי העולמי"
חנות עם דלת שאינה נסגרת
משרתי העם