שלום לדמיונות

בעל הסולם, מאמר "גוף ונפש": "ויתר הסברות המשותפות מהגיון הן משיטתם, והן משיטות אחרות, פסולים לנו ואסורים לנו, וכל המשתמש בהם עובר על הלא תעשה "אל תפנו אל האלילים", כמבואר."

אם אני מתאר לעצמי משהו שאינו נתפס בחושים שלי, זה נקרא "עבודה זרה". מכאן ברור באיזו אשליה נמצאת כל האנושות. הבדיקה שלי צריכה להיות מדויקת ביותר. היא צריכה להיות מבוססת על נתונים אמיתיים, על מה שיש בידי ולא בדמיונות וניחושים. רק תפיסה כזאת וגישה כזאת יאלצו אותי להשתנות ולראות, גם בתוך החושים האמיתיים, על בשרי, עולם חדש. כל היתר הוא משחק הדמיון.

רק אם אני אפסיק לדמיין ואודה בכך שלא קיים שום דבר מחוץ לחמשת החושים, שאפשר לסמוך רק על "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" – זה יחייב אותי להרחיב את תחום החושים שלי. ולכן האיסור של "לדמיין" נחוץ לשינויים הפנימיים שבזכותם אני אגלה את העולם העליון בתוך החושים המשופרים שלי.

שאלה: אבל אף אחד אינו מבין זאת!

תשובה: נכון. אבל יש דבר כזה – הכרת הרע. רק כאשר אדם מגיע לקצה, עד הסוף, כשהמצב באמת נעשה בלתי נסבל, אז הוא נפתח לשינויים.

האנושות חייבת לרדת לעומקן של כל הדתות והאמונות. מכאן, הקנאות הדתית המודרנית על כל זרמיה. יש לזה מקום, האנשים צריכים למצות את כל הגישות לחיים. רק אז הם יוכלו לעבור מקצה לקצה ולגלות את האמת – אמת מטריאליסטית פשוטה המתבססת רק על מחקר ועל תפיסה בתוך החושים.

זאת חכמת הקבלה: שום מיסטיקה, שום מפלצות. כך גם חמור עומד לפני האבוס, או שיש אוכל או שאין. אין אפשרויות אחרות. בסופו של דבר, האנשים יגלו שכל האמונות שלהם אינן מספקות להם מזון, לא נותנות שום דבר. אתה מתדרדר, ולא מסוגל לחיות ולא למות. לא יאפשרו לך להסתפק בקיום בתוך החושים שלך – ואז תצטרך להחליפם.

בהתחלה אנחנו מתארים את העולם הזה בתוך החושים וחיים כאן בלי לשנות את תפיסתנו. ואחרי זה אנחנו מתחילים להתדרדר, ואז החושים מצטמקים, מצטמצמים, לוחצים, מגבילים אותנו. זה דומה לצירי לידה: העולם שוקע בתוך חושך, דלות, בעיות וסכנות, ובשל חוסר ברירה אני נאלץ לברוח מההרגשות האלה. הרי בתוכן אני מרגיש מוות, בתוכן אני לא מסוגל יותר להסתדר. אין כאן מקום לאמונה שקיים משהו טוב יותר "בצד השני" – אני רוצה לחיות עכשיו. תקוות על העולם הבא כבר אינן עוזרות.

היום הבעיות לוחצות על הכיס – ומחר ייפלו על הנשמות, על מקור כוח החיות, ויחד עם חכמת הקבלה, יחד עם כל העולם, יביאו את האנשים להבנה שהם חייבים לשנות את התפיסה. הדבר העיקרי בה זה הרצון לקבל. והאנשים יצטרכו לשנות אותו לרצון להשפיע, בלי להאמין יותר במה שלא רואים ולא יודעים מתוך ניסיון. הדמיונות לא יעזרו. האנשים יתפתחו עד כדי כך שהם ירגישו שהדרך היחידה היא לשנות את החושים שלהם.

זה הכרת הרע, יצר הרע שהבורא ברא יחד עם ה"תורה", כלומר שיטת התיקון, כוח האור המתקן שמאפשר להגיע ליצר הטוב. אלה הם שלושה המצבים, שלושה השלבים בדרך.

מתוך שיעור על פי המאמר "גוף ונפש", 31.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כולנו מאמינים במשהו
יוצרי המיתוסים
פרקטיקות "רוחניות": הרוויזיה האחרונה