קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פרשת השבוע: פרשת "ויצא", זוהר לעם, קטעים נבחרים
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
פרשת השבוע – פרשה "ויצא"
תקציר הפרשה:
יעקב יצא מבאר שבע והלך לחרן, ובדרך עוצר ללון במקום אחד.
בלילה, בחלומו – "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ."
הבורא מתגלה אליו ומבטיחו שהארץ ששוכב עליה תינתן לו, שיהיו לו בנים רבים ושישמור עליו.
בבוקר, יעקב מקים במקום מצבה וקורא לו "בית-אל", ומחליט לעשר מעשר מרכושו.
יעקב הגיע לבאר שליד חרן, פגש שלושה עדרי צאן שנאספו ליד הבאר, ושאל את הרועים אם מכירים את לָבָן ומה שלומו. הם ענו ששלומו טוב. יעקב שאל אותם מדוע הם רובצים ליד הבאר, והם ענו שהאבן שמכסה את הבאר גדולה והם זקוקים לאסוף את כל הצאן כדי להוציא את האבן מקומה. אז הגיעה רחל, בתו של לבן, שהיתה רועה. כשראה אותה יעקב, הוא ניגש לאבן, הוציא אותה מעל פי הבאר, והשקה את צאנו של לבן.
יעקב נשק לרחל ובכה, ואמר לה שהוא קרוב של לבן, שהוא הבן של רבקה (אחות של לבן), ולבן הכניסו לביתו.
ללבן היו שתי בנות: הגדולה – לאה, "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת". הקטנה – רחל, "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה".
יעקב אהב את רחל והציע ללבן לעבוד עבורו שבע שנים בתמורה להינשא לרחל.
בתום שבע השנים, לבן מחתן במרמה את יעקב עם לאה, בטענה שאצלם נהוג לחתן את הבכורה ורק אח"כ את הקטנה. לבן אמר ליעקב שאם יעבוד עבורו שבע שנים נוספות הוא יקבל גם את רחל, ויעקב עשה כך.
יעקב שנא את לאה ואהב את רחל. הבורא גרם לזה שלאה הולידה את ראובן, שמעון לוי ויהודה, בעוד רחל עקרה.
רחל נתנה ליעקב את שפחתה – בלהה, והיא הולידה את דן ונפתלי.
לאה נתנה ליעקב את שפחתה – זלפה, והיא הולידה את גד ואשר.
ראובן, בנה של לאה, מצא דודאים בשדה והביאם לאמו. רחל בקשה מלאה מהדודאים שהביא ראובן. לאה ענתה בתמיהה – "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי". כששב יעקב מהשדה אמרה לו לאה שנתנה לרחל את שכרה. לאה הרתה וילדה בן חמישי – יששכר, ובן שישי – זבולון, וילדה בת – דינה.
לבסוף, רחל ילדה בן – יוסף. כשנולד יוסף, ביקש יעקב מלבן ללכת לארצו, וביקש לצאת עם רכוש: לבחור צאן מסויים ומנו לעשות רבייה. בפועל, לא העניק לבן את הצאן לפי ההסכם, אלא צאן אחר [רעועות, חולות], אך יעקב בכל זאת הצליח להרבות מהן צאן מובחר.
מלאך נגלה ליעקב בחלום ואמר לו לשוב ארצה. יעקב אסף את בניו, נשיו ורכושו ויצא ליצחק אביו בארץ כנען,
ורחל גנבה מאביה את התרפים [פסלים שאיתם עשה עבודה זרה].
כשנגלה ללבן שיעקב ברח, הוא רדף אחריו ופגש אותו בהר הגלעד.
לבן שאל את יעקב מדוע הוא עזב בבריחה, ואמר שלא הספיק לנשק לבנותיו, ושאל למה הוא גנב את התרפים.
יעקב לא ידע שרחל גנבה אותם, ואמר שמי שבידיו יימצאו התרפים לא יחיה. רחל החביאה את התרפים ולכן לבן לא מצא אותם. לבסוף לבן ויעקב כרתו ברית, ויעקב הכין מצבה וקראה בשם גַּלְעֵד.
למחרת בבוקר נפרד לבן מיעקב, ויעקב המשיך בדרכו עד שפגש במלאכים, וקרא למקום הזה "מחנים".
***
קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם"
1. "סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו".
פרשת "ויצא", מאמר "והנה סולם מוצב ארצה", אות ע'
2. "יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז".
פרשת "ויצא", מאמר "וַיַרְא והנה באר בשדה", אות צ"ה
3. "עולם התחתון, השכינה, היה ראוי שתתחבר עם יעקב, כמו שהיה ראוי אל משה, אלא שלא יכלה מטרם שהיו י"ב שבטים בבית להתקשר בהם. כיוון שנשלמו י"ב, אז נדחתה רחל, והשכינה קיבלה הבית בכל י"ב השבטים, ונעשה עקרת הבית".
פרשת "ויצא", מאמר "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף", אות רמ"ח
4. "אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי הרצון והמחשבה מושך המשכה ועושה מעשה בכל מה שצריך. וע"כ בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה. וכן בכל העבודות של הקב"ה, ההרהור והמחשבה עושה מעשה ומושך המשכה לכל מה שצריך".
פרשת "ויצא", מאמר "ההרהור שלו היה ברחל", אות קפ"ט
5. ""כי בא השמש".
רבנן אמרי [אמרו חכמים]: כיבא [כִּבָּה] השמש, מלמד שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה [בִּזְמַנָּהּ] בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה.
משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים, אמר המלך: כיבו את הנרות כיבו הפנסין,
שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצנעה.
כך השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה [בִּזְמַנָּהּ] בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה".
בְּרֵאשִׁית רַבָּה פָּרָשַׁתָּ וַיֵּצֵא, פֶּרֶק ס"ח סִימָן י'
***
