דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / שיעור זוהר, פרשת השבוע, 06.03.13

שיעור זוהר, פרשת השבוע, 06.03.13

parashat-hashavua-70.jpg

פרשת השבוע: פרשת "ויקהל-פקודי", זוהר לעם, קטעים נבחרים

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:

פרשת השבוע – פרשה "ויקהל"

תקציר הפרשה:

משה אוסף את כל עם ישראל ומוסר להם את ציווי הבורא:
· "ששת ימים תֵעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש".
· לקחת תרומה מכל אחד לבורא, התרומה היא בזהב, כסף, נחושת, בדים יקרים, עורות של כל מיני בעלי חיים, שמן, בשמים, אבנים יקרות ועוד.
כך, כל האנשים, כולל הנשים, התחילו להביא את תרומתם.
משה הוסיף ואמר שהבורא קרא לבצלאל ולאַהֹלִיאַב לבצע את כל מלאכת עבודת הקודש.
בצלאל ואהליאב וכל חכמי הלב שהיו אתם לקחו כל התרומה שהביאו בני ישראל ואמרו למשה שכמות התרומות היא גדולה מאוד ואין יותר צורך להביא תרומה.
משה הכריז במחנה שאין יותר צורך להביא תרומות, ואפילו ממה שהביאו עוד נשאר חלק שאין בו צורך.
בהמשך מתואר בפירוט, התהליך של בניית המשכן על ידי חכמי הלב:
יריעות, קרשים, בריחים, ועוד.
בסיום מתוארת בפירוט עבודתו של בצלאל: הכנת הארון, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת, שמן המשחה וקטורת הסמים, מזבח העולה, הכיור, ובנוסף החצר.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם"

1. "ויקהל משה את כל עדת. הקהיל אותם, כדי למסור להם שבת כמקודם. כי מקודם שעשו ישראל את העגל, מסר להם את השבת. וזה היא שלא שמרו הערב רב. … ויקהל העם על אהרן, דהיינו לעשות העגל, ונמשכו אחריהם רבים. ואחר שמתו אלו מעובדי העגל, הקהיל משה את בני ישראל בלבד, ונתן להם השבת כמקודם. זהו שכתוב, ששת ימים תעשה מלאכה".

פרשת "ויקהל", מאמר "עלית התפלה", אות קנ"ז

2. "קחו מאתכם תרומה. בשעה שאדם משים רצונו לעבודת רבונו, רצון הזה עולה תחלה על הלב, שהוא הקיום והיסוד של כל הגוף. ואח"כ עולה רצון טוב ההוא על כל אברי הגוף, והרצון של כל אברי הגוף והרצון של הלב מתחברים יחד. והם מושכים עליהם זהר השכינה לשכון עמהם. ואדם ההוא, הוא חלקו של הקב"ה. ז"ש, קחו מאתכם תרומה, מאתכם הוא ההמשכה, לקבל עליכם תרומה ההיא, השכינה, שיהיה האדם חלק לה'".

פרשת "ויקהל", מאמר "כל נדיב לב יביאה", אות ע"א

3. "אוי לעונש ההוא שנענשים, שכל מי שרוצה נכנס בארון לאחר מיתתו, כי אינו צריך להכנס בארון חוץ מצדיק, שיודע בנפשו ומכיר בעצמו שלא חטא בברית ההוא, אות ברית קדש מעודו, ושמר אותו כראוי. ואם לא, אינו צריך להכנס בארון אחר מותו, ולפגום בזה את הארון. שהפגם מגיע עד ארון הברית. האדם צריך להתחבר באות ברית קדש, ליסוד ז"א, ולא לס"א, כי הארון רומז על מלכות, אינו מתחבר אלא בצדיק השומר אות ברית קדש".

פרשת "ויקהל", מאמר "כי אינו צריך להכנס בארון", אות שפ"ה

4. "ואלו נשמות הצדיקים הולכות ומשוטטות למעלה, ופותחים להן פתחים, ועולות למקום שנקרא הר ה', שהוא כעין סוד הר הבית למטה. ומשם עולות למקום שנקרא מקום קדשו. ששם נראות כל הנשמות לפני אדונם, כעין מקום למטה, שנראים שם ישראל לפני הקב"ה, שנקרא עזרת ישראל. בשעה שהנשמות עומדות שם, אז שמחת רבונם הוא לתקן בהן מקום קדש הקדשים. ושם רשומים כל מעשיהם וזכיותיהם".

פרשת "ויקהל", מאמר "שלש משמרות", אות י"ח

קטע נוסף

5. "ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם,
וירושלים באמצעיתה של א"י,
ובית המקדש באמצע ירושלים,
וההיכל באמצע בית המקדש,
והארון באמצע ההיכל".

מדרש תנחומא, פרשת "קדושים", פרק י'

***

פרשת השבוע – פרשה "פקודי"

תקציר הפרשה:

הפרשה פותחת עם שמות האנשים שהשתתפו בעשיית המשכן:
איתמר בן אהרון הכהן, בְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ.
בהמשך מפורטות התרומות שהתקבלו לצורך בניית המשכן,
לאחר שמלאכת המשכן הסתיימה בני ישראל מביאים את כל המשכן אל משה,
שרואה שהמשכן נעשה לפי ציווי הבורא ועל כן מברך אותם.
בהמשך, הבורא אומר למשה באיזה יום להקים את המשכן ומה לשים בתוך המשכן, לפי סדר מסוים ואיך לקדש כל פרט במשכן.
הבורא מצווה על משה למשוח את אהרון ובניו הכוהנים,
ומשה הקים את המשכן לפי ציווי הבורא.
לבסוף, לאחר סיום עבודת המשכן, כיסה את אוהל המועד ה"ענן",
וכבוד הבורא מילא את המשכן.
בכל פעם שהענן עלה מעל המשכן, נסעו בני ישראל, ואם הענן לא עלה, הם לא נסעו.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם"

1. "וישראל כולם, כך היה רצונם בחשבון ההוא, שע״י רצונם המשיכו המוחין דחשבון, ואז נתקימה כל העבודה ע"י רצון. וע״כ צריך כאן במשכן חשבון, משום שבחשבון נתקימה העבודה. וע״כ כתוב, אלה פקודי המשכן.
אלא, זה הוא חשבון הפוסל כל חשבונות שבעולם, המשכת הג״ר דחכמה, שאינם של קדושה, שהם אינם מקיימים, אלא מחריבים המקום שנמשכים שם. אבל זה החשבון שבמשכן, שהוא ו״ק דחכמה, מתקיים יותר מכולם, ובזה מתקיים המשכן, ולא באחר".

פרשת "פקודי", מאמר "אלה פקודי המשכן", אות מ"ט

2. "היופי של העולם והמראה של העולם, לא נראה בעולם, עד שנבנה והוקם המשכן, והארון נכנס אל הקדש. משעה ההיא נראה המראה של הכל בעולם, השכינה, ונתתקן העולם, והולכים הזכאים במשכן ובארון, עד שמגיעים אל הנקודה האמצעית, הנמצאת שמה, שהוא יפה נוף משוש כל. כיון שמגיעים שמה, אז הארון פתח ואמר, זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אִוִּתִיהָ".

פרשת "פקודי", מאמר "יפה נוף משוש כל הארץ", אות מ"ב

3. "כתפוח בעצי היער כן דודי. בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. בצלו, בצלאל, תיקן המשכן ועשה אותו. חמדתי וישבתי, שהמשכן נחמד לשבת בו, שעושה חמדה לכנסת ישראל, וכנסת ישראל יושבת בצל אל. וזהו בצלאל.
ופריו מתוק לחכי. ז״א עושה פירות טובים בעולם. פרי הן נשמות הצדיקים, שהן פרי של מעשה הקב״ה. נהר היוצא מעדן, יסוד דז״א, מוציא וזורק נשמות לעולם. והן פירות של הקב״ה".

פרשת "פקודי", מאמר "בצלאל שמא גרים", אותיות נ"ז – נ"ח

***

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5vNsf

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest