דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שימו לב שלא תפלו

שימו לב שלא תפלו

שאלה: בשביל מה אנחנו צריכים לעבוד על זירוז הזמן וללכת בדרך "אחישנה" (דרך האור), אם גם בדרך הזאת מצפים לנו ייסורים?

תשובתי: בדרך "אחישנה" אני לא מרגיש ייסורים, אלא רואה בהם אמצעים להתקדמות. אני מסתכל על כל הבעיות, כעל אמצעים ועזרה בדרך. כך מתגלים הקלקולים הפנימיים שלי, אף שאני רואה אותם כפגמים של העולם החיצוני.

מישהו מתנפל עליי, ואילו אני רואה בהתנגדות הזאת הזדמנות להתקדמות עוד יותר גדולה. אם אני מכין את עצמי בצורה נכונה, אז לא יהיה לי שום פחד, אלא יש לי רק שמחה. כמו שכותב בעל הסולם: "שמח אני ברשעים שמתגלים", כי זה אומר שאני יכול לתקן אותם.

אתה תמיד יכול להכין את עצמך לכל הקשיים. אבל אם לא הכנת את עצמך על ידי הקבוצה, על ידי החיבור שלכם, על ידי "האור המקיף", שכבר מקיף אותך מכל הצדדים, אז אתה תישאר חסר הגנה, כי לא יהיה לך לא אור ולא כוח הקבוצה. אז אתה פשוט תרצה לברוח מהצרות, כי לא יהיו לך לא "אורות" ולא "כלים" כדי להתנגד להן.

אתה תצטרך להתחיל מחדש את העבודה כדי לגייס כוחות ולקיים את כל התנאים כדי להתגבר איך שהוא על המכשולים האלה. ואולי זה ילמד אותך לעתיד, שצריך להתכונן מראש.

שאלה: זאת אומרת, בדרך "אחישנה" אני חוטף מכות, אבל הן איכותיות ולא בבשר החי?

תשובתי: אתה לא חוטף מכות, אלא אתה מקבל הזדמנות להתקדם! אם ספורטאי נוסע למשחקים אולימפיים, אז הוא לא נוסע כדי לבלות שם ולהעביר את הזמן בפאב עם כוס בירה. הוא נוסע כדי לעבוד שם קשה, נותן מאמץ פנימי וחיצון. אבל אחר כך מקבל מדליה.

ההבדל בין דרך "אחישנה" לבין דרך "בעיתו", היא בזה, שבדרך "אחישנה" אנחנו מכינים את עצמנו על ידי האמצעים שנמצאים לידינו כדי להגיע מהר יותר למטרה. אפילו שעכשיו שום דבר לא לוחץ עליי ואני יכול לנוח, ליהנות משקט ושלווה, להשתחרר קצת, אני בכל זאת נמצא במתח. אני שואל את עצמי: "אני עושה עכשיו נחת רוח לבורא או לא?". אם לא, אז אני סובל מזה שלא עושה לו נחת רוח.

אני כמו אותו זקן, שהולך כפוף ומראש מחפש את מה שעדיין לא הספיק לאבד. אני כל הזמן מחפש: איפה הקבוצה שלי, איפה ההפצה, איפה הלימוד, איפה הדבקות עם הבורא? זה נקרא דרך "אחישנה" וזירוז הזמן, כאשר אני כל הזמן מכין את עצמי. ואז בדרך אני כל הזמן מגלה כל מיני מכשולים קטנטנים: איזו אבן ששוכבת בדרך, איזה מקל זרוק, איזו ערמה של זבל. אבל אני מלכתחילה נזהר ומסתכל מתחת לרגליים כדי לא ליפול, ולכן רואה את ההפרעות האלה ומדלג מעליהן. בשבילי זאת לא בעיה. אבל אם הייתי הולך עם האף למעלה, אז הייתי נתקל ונופל.

מתוך שיעור על מאמר ע' מספר "שמעתי", 28.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אל תרדו מהכביש המהיר
דרך ארץ, המחוממת על ידי האור
מוכן לספוג מכה!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/cTu3b

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest