קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה מהבלוג באנגלית: מיהו הנותן שמביא לנו אושר ותענוג? האם הסיפוק מבטל את רוח ההשפעה? האם אתה יכול להביא דוגמאות של השפעה לזולת ללא ההשתתפות של האגו?
תשובה: הנותן זה אנחנו. אנחנו הופכים להיות מסוגלים להרגיש את האושר ואת הסיפוק הבלתי פוסק כשאנו רוכשים את תכונת ההשפעה.כשאני שואף לסיפוק כמו פרס (גם אם זהו פרס על ההשפעה), אז הוא מכבה את רוח ההשפעה.אם הכלי שאני ממלא לא נמצא בי, ואני מקבל הנאה מכך שמישהו אחר מתמלא ממני, אז הכלי מתוך הפרס הופך להיות כמו ממיר של הפעילות שלי ומפעיל ביתר שאת את רוח ההשפעה.במאמרים בספר "שמעתי" מדגישים פעמים רבות שאם אין שמחה מהשפעה, זה אומר שזאת הייתה עבודה לטובת האגו ולא לטובת הבורא.בטבע הכל חי בהשפעה ללא השתתפות האגו.הילד גורם תענוג לאימו ללא השתתפות האגו שלו. האדם מתפתח באופן טבעי מילד, מכיוון שיש לו אגו שמפתח לו את המודעות, את השכל. ורק לאחר שעברנו את כל דרך ההתפתחות והגענו להכרת הרע של אותו האגו שפיתח בנו את המודעות ואת השכל האגואיסטים, אנחנו יכולים להתקדם לקראת ההשפעה ללא השתתפותו.זאת התפתחות חדשה לגמרי עם חוקים משלה, האגו משמש כ"דלק", ורק בשלב גבוה יותר מביאה ההתפתחות בתוך ההשפעה להשפעה ללא השתתפות האגו.
שאלה מהבלוג באנגלית: הייתי רוצה להתאסף עם חברותיי לדרך ללא סיבה מיוחדת לכך. נדמה לי שנשים תתקשרנה יותר, אם תכרנה טוב יותר זו את זו, את משפחותנו, את אורך חיינו. אך נאמר לי שנשים לא אמורות להתאסף במטרה להתחבר, ושזה נועד לגברים. שנשים יכולות לעשות זאת רק בשני מקרים: על מנת לתמוך בגברים, ועל מנת להתחבר עם הבורא באמצעות קריאה משותפת של המאמרים. האם זה נכון שאנחנו לא יכולות להתאסף כחברות באחד הימים ולחלוק סעודה, כפי שעושים זאת גברים?
תשובה: "ללא סיבה מיוחדת לכך", או "במטרה להתחבר"? – אלה בכל זאת שני דברים שונים.בכלל, הדבר היחיד שבאמת מחבר בין אנשים אפילו בעולם שלנו – זאת העבודה למען מטרה משותפת. אצל גברים הסעודה זאת פעולה רוחנית, עבודת החיבור. נשים יכולות להתאסף ליד שולחן ערוך, כדי לדון בזמן הארוחה על מטרות ועל פרטי העבודה המשותפת, זה נעים וטבעי, אך הסעודה בעצמה אינה נותנת להן חיבור רוחני.להכיר זו את זו, מרחיק או מחבר באופן אוטומטי אחת את השנייה, אם זה לא מכוון לעזרה הדדית במסגרת הקבוצה, הקהילה, עזרה למשפחות עם קשיים. בזה אתן יכולות לקחת דוגמה מהגברים – בקבוצת הגברים גם הם לא "חברים" לחיים.אפילו בשיטת החינוך האינטגרלי שלנו עבור ה- 99% כבר נמצאת האפשרות שמשפחות או נשים בקבוצת הנשים תתחברנה לא בעזרת "חברות" כלשהי, אלא בעזרת הרצון לשנות את החיים.
שאלה מהבלוג באנגלית: לפעמים נדמה לי שאתה מטפח בתלמידים שלך עצלנות. לא לכל אחד יש יכולת להבין ולראות את התמונה האמיתית. מספר תלמידים שלך בורחים מעבודתם, אינם דואגים למשפחותיהם, חושבים שהעולם מתקרב לקיצו, וזה מספיק להם כדי להתחמק מהתחייבויותיהם. אתה מסביר כל כך הרבה על ערבות הדדית, שמתעוררת השאלה האם יש ל"בני ברוך" את האמצעים לתמיכת כל הגברים העצלנים הללו?אל תבין אותי לא נכון, מכיוון שאני תלמידך, אני תמיד איתך ועם הקבוצה, אך אני חייב לומר: תעורר את אותם האנשים שיצאו מכלל שליטה, שאין להם מושג מהי קבלה, והם קומץ של קנאים שאינם מסוגלים ללמוד משהו, אלא ללכת אחריך בצורה עיוורת.
תשובה: "בני ברוך" אינם "גברים עצלנים". מקובל חייב לעבוד, לפרנס את משפחתו ולהיות חלק מהחברה. את הכלל הזה כולם מכירים, והרוב, כמה שלא יהיה להם קשה לשלב זאת עם העבודה בתוך הקבוצה ובהפצה, שומרים עליו. דווקא מהסיבה הזאת, אותו "מספר תלמידים" שאתה רואה, נראים כל כך לא נעימים, מכיוון שהם יוצאי דופן.הערבות ההדדית בקבלה מתכוונת לא לתמיכה חומרית הדדית, אלא לנכונות לעשות הכול למען צמיחתם הרוחנית של החברים.ישנו דבר אחד נוסף שאסור לשכוח. ידוע לנו כי בקבלה האדם עובר המון מצבים שונים, אפילו בשלב ההכנה. לפעמים מצבים כאלה שבהם הוא נראה כאחד ש"ירד מהפסים", "מעופף", כאשר התחייבויות של העולם שלנו נראות לו ככוזבות או לא מספיק חשובות. כל אחד עובר את המצבים הללו בצורה זאת או אחרת. לכן, להחזיק את האדם "על פני המים" יכולה רק קבוצה בריאה.אם בקבוצה ישנו כלל איך כל חבר צריך להתנהג ולהתפרנס בעולם הגשמי, זה פועל על החדשים ועל אלה שמסיבה זאת או אחרת אינם עומדים בקצב. בקבוצה פועלים רק מתוך דוגמה וכללים ולא מתוך הטפות מוסר.
שאלה מהבלוג באנגלית: עד כמה חשובה לאדם הסביבה? אם למשל דברים רבים ברוב תחומי החיים שלנו אינם מסתדרים, האם אנחנו יכולים לחייב אותם להסתדר, להתעלות מעל הסביבה, או שעלינו לשנות את הסביבה הזאת, כדי להגיע לתוצאות חדשות?
תשובה: זה בסך הכול אומר, שנכון לרגע זה, יש לנו רצון שהתחומים הללו יעבדו כפי שאנחנו מוצאים לנכון. אם, כתוצאה מההתפתחות הרוחנית, אנחנו באמת נתעלה מעל הסביבה, מעל תחומי החיים הללו, אנחנו כבר נראה יותר, אנחנו נראה את שורשי הקיום שלהם, את הסיבות של פעולתם. אך העיקר הוא, אנחנו נראה ברור יותר את המטרה שלנו. ועל רקע המטרה הזאת, אנחנו נראה את תחומי החיים שלנו בצורה שונה לחלוטין – הם יקבלו אופי שונה באמת והכול בהם מסתדר.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד הקבלה מסבירה את השואה ואת המשך הרדיפה אחר העם היהודי? האם ניתן להניח כי העם היהודי מקולל?
תשובה: העם היהודי נקרא "עם סגולה", מה שאומר "עם – מרפא"."ישראל" היא תכונת ההשפעה שניתנה לנברא כדי לתקן את התכונה העיקרית שעמה נברא- האגו. תכונת ההשפעה התגלתה בהתחלה בעולמנו באנשים בודדים, החל מ"אדם", ואחר כך אברהם לימד את קבוצת תלמידיו שיצאו יחד עימו מבבל, כדי לרכוש את התכונה הזאת. הקבוצה התרחבה, נעשתה לעם, ובמשך זמן רב העם הזה, שנקרא על שם תכונת ההשפעה, "ישראל", היה בדרגת ההשגה הרוחנית.אך מטרת הבורא היא לא "לתקן" קבוצה כלשהי, אלא שהנשמה הכללית של האנושות תהיה דומה לו בתכונת ההשפעה כדי שתוכל לקבל את האור העליון שהוכן עבורה. לשם כך תכונת התיקון צריכה להתערבב עם תכונות אחרות של הנברא. בעולמנו זה נראה כנפילת העם מהדרגה הרוחנית לדרגת "אומות העולם", חורבן בית המקדש ולגלות בתוך העמים השונים.אך ה"רשימות", "זיכרונות" מאותה הדרגה הרוחנית שבה היו הנשמות הללו, אותו חלק הבריאה, לא נעלמו, הן חייבות לפעול בזמנן, לספק לאנושות מידע על כך שרק תכונת ההשפעה מסוגלת להוציא את העולם מהייסורים שגורם האגו, ולקרבם לבורא.ומכיוון שהנשמה הכללית של האנושות, זהו גוף אחד שבו המידע זורם ללא הפרעות, לכן, בתת הכרתם, אומות העולם מרגישים שהעם היהודי טומן בחובו את סוד הגאולה. והדבר מעורר יחס מיוחד ליהודים בצורות שונות, כולל שנאה ורדיפה.במחצית השניה של המאה ה-20 העולם התחיל להבשיל לקראת השלב האחרון של התיקון, כמובן שקדם לו "עיבוד" של הרצונות הרבים החזקים ביותר, אנחנו רואים זאת על פי התפתחות מוגברת של הציוויליזציה באותה התקופה. בין יתר הרצונות התגברה גם השנאה ליהודים, שאחת ההתפרצויות שלה גרמה לשואה.כפי שידוע לנו, העניין לא הסתיים בזה, האנטישמיות והשנאה כלפי מדינת ישראל מצד הקהילה הבינלאומית, מתחזקות כביטוי חיצוני של דרישה פנימית ולא מודעת כלפינו.ברור, כי הציבור היהודי בעצמו, לאורך מאות שנים, לא ידע בביטחון את הסיבות הפנימיות לייסורים, מפני ששיטת התיקון אבדה. מקובלים בודדים שמרו עליה ופיתחו אותה, כדי שעכשיו בשלב ההתפתחות האחרון, אנחנו נלמד אותה ונעביר לאומות העולם.בכך אנחנו נממש את שליחותנו הרוחנית ההיסטורית ואת מטרת הבורא.
שאלה מהבלוג באנגלית: רב נכבד, לאחרונה אמרת שעל הקבוצות להיות קטנות, מכיוון שאם הן תגדלנה, זה עלול לפגוע באיחוד. האם זה שייך גם לקבוצות וירטואליות? בדרך כלל, רואים בקבוצות הווירטואליות נטייה להרחבה, מכיוון שרבים יכולים להתחבר אלינו. כיצד לנהל קבוצות כאלה כדי שתהיינה יעילות ותעזורנה לנו להתקדם?
תשובה: העבודה האמיתית בקבוצה פיזית או וירטואלית פועלת כמפריד: על מישהו פועל כוח צנטריפוגלי, ועל מישהו אחר – כוח צנטריפטלי. בשלבים שונים של התפתחות האדם זה יכול להשתנות על ידי לימוד פנימי של העבודה הרוחנית. אך באופן כללי, יש לסמוך על המנגנון הזה ופשוט לחזק את פעולתו.מי שמרגיש את הצורך בעבודה פעילה בתוך הקבוצה, חייב לדאוג להגברה הזאת. בסופו של דבר, חלק ממשתתפי הקבוצה "יתקבצו לגרעין" בתוך המנגנון הזה, אחרים ימצאו לעצמם כל אחד מסלול קבוע או זמני, מי שקרוב יותר ומי רחוק יותר, אך גם בתנאי שהמנגנון של עבודה רצינית יפעל נכון.ברגע שהוא נחלש, מתחיל בלבול וספק גשמיים: האם להתרחב? להצטמצם? וכולי.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם זוג הומואים (גברים או נשים) יכולים להרגיש את הבורא ביניהם? ואם אני לא אשנה את הנטייה שלי, האם אוכל, לפחות חלקית, להרגיש רוחניות?
תשובה: למעשה המושג "זיווג", חיבור בין היצרים הזכר והנקבה לא מדבר על הזיווג כעל משהו נפרד ועצמאי. נאמר: "אין (זיווג) אחר אלא לבנים". "בנים" הכוונה למדרגה רוחנית הבאה. כלומר, הקבלה מדברת על כך שהעיקר הוא לא המין עצמו, אפילו "המין הרוחני", ובמיוחד מין בעולמנו על כל פרטיו, שותפיו וכולי.העיקר הוא שונה בחיבור בין שני היצרים הללו, שאחד מהן הוא הנקבה שעל פי טבעה הרוחני היא "גנרטור" של הרצון הרוחני, והשני הזכר, זה שמייצג את תכונת ההשפעה ומתקן את הרצון האגואיסטי. על פי העיקרון של "שורש וענף" החלק הנקבי של הבריאה מתגשם בעולמנו בתור אישה עם סימני ההיכר המיוחדים המנטליים שלה, עם הפסיכולוגיה, הפיזיולוגיה, התפקיד המיוחד שלה בלידה, ביצירת מה שנקרא "בית" ועוד, החלק הזכרי הוא בתור גבר בעולם הזה. העיקרון נוקשה ולא יכול להיות "בלבול" בעניין זה.כלומר, העובדה שבתוך הגופים של גבר ואישה של העולם שלנו מתגלמים צדדיו של התהליך הרוחני שיוצר כלי בשביל אור הבורא: "איש ואישה שכינה ביניהם" – וזה שבגוף של הגברים, כתוצאה מהשבירה, מופיעה משיכה מינית לאישה, ולהיפך (את מה שאנחנו תופסים כ"בלבול") – אלה הם דברים שונים לגמרי, מעולמות שונים. זה בנוגע לשאלה "ביניהם".במה שנוגע להרגשת הרוחניות, הבורא, צריכים לדעת שרוחניות זאת תכונת ההשפעה. היא אינה אופיינית לעולם שלנו ואפשר לרכוש אותה רק אם פועלים על פי שיטת הקבלה.
שאלה מהמבלוג באנגלית: אני לא בטוח, אך לפי דעתי אלו המילים שלך: "אם העיבור היה מתוך אהבה רוחנית, אז חיי נצח מוכנים לשלושתם: לאב, לאם ולילד". אם אתה אמרת זאת, תסביר בבקשה כיצד אפשר להגיע לזה. ואם לא, האם אתה יכול לצטט את הדברים הללו, מפני שזה דומה ל"גביע הקדוש", שאותו מחפשים כל הדתות וכל הכמרים.
תשובה: כדי לשאול שאלה, כדאי בכל זאת להביא דברים מדויקים שנאמרו ואת הקשרם. אם לא עושים זאת, השאלה מאבדת את משמעותה במידה רבה.מכיוון שלא מצוין כאן המחבר, ניתן לומר רק באופן כללי כיצד הקבלה מתייחסת למושגים שאתה מביא."אהבה רוחנית" מסמלת בקבלה התמזגות מוחלטת עם הכוח הטבעי של ההשפעה, גם כאשר מקבלים, מרגישים תענוג רק מזה שמישהו אחר מקבל תענוג. ברור שבעולם האגואיסטי שלנו אין אפשרות כזאת."ילד, בן" – זאת המדרגה הרוחנית הבאה, "אמא" זה רצון אגואיסטי, ו"אבא" הוא "מסך" שמתקן את הרצון הזה, שמאפשר לקבל את האור לא לעצמו, אלא למען הבורא. כאשר הם שווים ומחוברים, אז אפשר לקבל את האור שנותן את המצב החדש של הכלי משותף – "בן".החיים בכלל, אפילו בעולמנו, זאת תופעת הקיום בזכות ולמען מה שנמצא מחוץ לאובייקט. לכן בקבלה כשאומרים "חיים" מתכוונים לחיים בהשפעה. הבורא נקרא "מקור החיים", כלומר, המקור של תכונת ההשפעה, שאותה יכולים לקבל אלה שרוצים "לחיות". ואת "חיי הנצח", כלומר, שלא מחולקים לפעולות הקבלה וההתרוקנות, מספק דווקא מה שנאמר קודם על האהבה הרוחנית, כלומר, כשכל כלי הקבלה אינם נמצאים ברשותך, אלא אצל אלה שנמצאים מחוצה לך, אז אתה המוביל הנצחי של התענוג לתוך הכלים שלהם.
שאלה מהבלוג באנגלית: כשאני מקשיב לזוהר, אני משתדל להבין אותו ומרגיש שהשכל שלי מדמיין את הנשמע ומבלבל אותי עד כדי כך שאני לא מבין דבר. כיצד אני יכול להתכלל בתוך הקריאה, על מנת להבין את הזוהר?
תשובה: ראשית, הייסורים מכך ש"אינני מבין", אפשר לומר שהם ייסורים "לא נכונים", כלומר, בלתי אפשרי לבנות עליהם התקדמות. בנוסף לכך, אין צורך להאשים את השכל שלך בכך שהוא מצייר את מה שהוא שומע, מפני שדווקא הרצון להבין מבלבל את השכל, הרי הוא עבד נאמן של הרצונות.בזמן הקריאה בספר הזוהר אנחנו כל הזמן מכוונים את הכוונה, הרצונות, ותמיד שומעים שכמקשיבים לזוהר, אנחנו מרגישים את עצמנו ביחד ובאותו זמן מצפים שהאור שנובע ממנו יחבר בינינו יותר. אז האדם מרגיש שאינו מצליח ומתייסר מכך ומשתדל שוב – דווקא הייסורים האלה מועילים.כשמצליחים להישאר בתוך הרצון המשותף הזה של הקבוצה בזמן קריאת ספר הזוהר, אז זאת "הגלישה" המוצלחת ביותר. כאשר עוצמת הגל הקבוצתי המונע על יד הכוח של ספר הזוהר, יביא אותך בזהירות לחוף המבטחים, למדרגה הבאה, בדומה ל"גלישה" שצריכים ללמוד, אך העניין שווה את זה.
ידיעות קודמות בנושא:
שאלות ותשובות
השורשים הרוחניים של המסורת
המשתוקקים לבורא
