שונים אבל שווים

שאלה: כל האנשים הם שונים לפי טבעם. אחד חכם וזריז, ואילו השני עצלן וטיפש. לפי מידת התבגרותו של האדם, התכונות הללו באות לידי ביטוי יותר ויותר, וכתוצאה מכך, אחד משיג הישגים חומריים גבוהים, ואילו לשני חסר כסף לאוכל. הטבע בעצמו יצר הבדלים כאלה בחברה. זה נתון.

כיצד צריכה החברה להתייחס לחלשים, אם היא מתיימרת להיות "מתקדמת" מבחינה חברתית? הרי החלשים אינם מקבלים שום השלמה בטבע. האם החברה צריכה לתמוך בהם ולהבטיח להם את המינימום ההכרחי לקיום?

תשובתי: כן. ובכלל, עלינו להתחיל להתייחס לאנשים בצורה שונה לחלוטין. יש לשלב אותם במערכת חינוך מיוחדת המשפרת את היחסים החברתיים, כך שהם יתחילו לדאוג לחברה באופן כללי, לפריחתה ובריאותה, לאחדות החברתית, לקשר כולל בין כולם ולאחריות הדדית.

על ההנהגה המדינית לקחת על עצמה את הארגון של מערכת כזו. הלימוד לא יוגבל בזמן, הרי האגו מתעורר יותר ויותר בתוך האדם ויש לאזנו על ידי חינוך מתאים באופן תמידי.

לפיכך, אם האדם לומד באופן קבוע, משתפר, ונמצא בחברה שלוחצת עליו ודורשת ממנו השתתפות מודעת, מועילה ומכוונת למטרה בחיים החברתיים, אז יש לספק לכל אחד את רמת החיים המינימלית המספקת לקיום.

שאלה: מהו המינימום הזה? כיצד נראים החיים שלי אם אני מקבל קצבה כזו?

תשובתי: אני מקבל תמיכה מספקת כדי לקיים את המשפחה, לגדל ולחנך את הילדים. בגדול, אני מתקיים בכבוד מהקצבה שאני מקבל בזכות. היא מגיעה לי מפני שאני חלק מהחברה ודואג לה ולהתפתחותה.

יתכן שמישהו מסוגל רק לשבת במחסן ולהביא משם כלי עבודה או לבצע עבודה פשוטה אחרת עקב נכותו. החברה מציבה אותו במקום שבו הוא מסוגל להועיל. יתר על כן, הוא מתחנך וגם מחנך את ילדיו.

עבור כל זאת, האדם מקבל "שכר מינימום", אך זה מספיק כדי לקיים את משפחתו בכבוד ולדאוג לכל צרכיה.

עכשיו נניח שיש לו שכן מקצוען, משכיל, מצליח ומבוסס. הוא מאוד מועיל לחברה, מפתח מכשירים וטכנולוגיות חדשניות או מוביל סחר בהיקף גדול. הוא מקבל את כל מה שהוא צריך לשם עבודתו, אך האם הוא זקוק למשהו שונה לביתו ולמשפחתו מאשר השכן הצנוע שלו?

שאלה: האנושות לעולם לא בנתה מערכת חברתית כזו. הרי לפי טבענו, אנחנו תמיד רוצים יותר ממה שיש לנו…

תשובתי: זה בדיוק מה שמושלם על ידי החינוך, שהינו מאסיבי, קבוע, לוחץ, ושם את הכול במקום.

הודות לכך אנחנו נשיג שוויון כללי. זה לא יהיה שוויון כפוי שכבר מיצה את עצמו במאה הקודמת, אלא שוויון כזה, שלכל אחד יש את כל מה שהוא צריך כדי להתקיים בכבוד ולספק חיים טובים, משגשגים ומסודרים לילדים שלו.

ואילו שאר הדחפים האגואיסטיים – קנאה, תאווה, כבוד, וכולי – האדם יממש אותם גם כן, אך לטובת החברה. הסביבה בעצמה, האווירה החברתית המעודדת תחייב אותו לפעול בצורה כזו. הוא פשוט יתבייש להיות יוצא דופן עם הדרישות המוגזמות שלו, שבכך הוא כאילו גונב מהאחרים בצורה גלויה.

אני חוזר: בחברה כזו כל אחד דואג לחיות בכבוד, מבטיח התפתחות אישית ומקצועית לילדיו, אך מעריך את עצמו לא לפי עושרו, לא לפי פרסום שמו ועליונותו על האחרים, אלא לפי השקעתו בחברה. ובאופן כללי, החברה שומרת על רמת חיים אחידה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 480, 23.12.2014

ידיעות קודמות בנושא:
העסק המועיל ביותר
התכונות הייחודיות של החברה העתידית
חלוקה צודקת – אף אחד לא מקבל כלום

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest