טיהור הרצונות

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת, וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת." (ויקרא, פרק י"ד).

שאלה: לאחר שמשה הביא את העם שלו לבורא, למעשה, כל פרק מתחיל במילים "ויְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר". מדוע?

תשובה: מפני שדרגת "משה" היא דרגת ביניים, שדרכה כל אדם מגלה את הבורא. רק בצורה כזאת הוא יכול להשיג קשר עם הכוח העליון, עם הבורא ("כתר") אשר מלובש בתכונת "משה" שהיא תכונה של "בינה" שלמה, של השפעה מלאה. ואחרי ההשפעה כבר ישנה המדרגה הבאה הנעלה ביותר, שהיא "אהבה".

שאלה: כתוב, שהמצורע הובא לכוהן. מה זה אומר, "ויָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה"?

תשובה: "כוהן" ו"משה", זוהי אותה הרמה שבה ישנן תתי-רמות. "משה", היא התכונה העליונה ביותר שב"בינה".

כאשר האדם עולה עד רמת "כוהן" ("בינה"), הוא חייב לסקור את כל הרצונות שלו, כל הכוונות והמטרות, ולבדוק האם אחרי ימי טהרתו לא נשאר לו עוד איזו צרעת, כלומר, איזה פגם.

פגם, זהו רצון או מחשבה שפועלת למען עצמה. ברגע שמחשבה כזאת מתגלה, זה מעיד על כך שהאדם אינו מטוהר עדיין. לכן דרושים שבעה ימי תיקון נוספים. ואם לא מגלים את הפגם, אז האדם נחשב "מטוהר", כלומר הוא באמת נמצא בדרגת "בינה", בתכונת ההשפעה, אך לא במימוש!

כיצד הוא יכול להתכונן לקראת המימוש? הוא צריך לקחת את כל רצונותיו ולא סתם לצמצם אותם מהמילוי האגואיסטי, אלא לפעול בניגוד לכוונה למען עצמו שהייתה מקודם, הוא אמור לכוון את כוונתו למען האחרים.

התחלת המימוש של הרצונות האלה למען הזולת נקרא "קורבן", מהמילה "קרוב".

בדרך כלל לוקחים לשם התיקון סוג מסוים של רצון ממצבים של דומם, צומח וחי של האדם. התורה מדברת על זה בצורה אלגורית ומציינת שאנחנו חייבים לקחת "לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת". הציפורים הן הרצון של רמת החי שבתוך האדם, ואילו עץ ארז ותולעת, הם רצונות של דרגת הצומח.

אלו הן תכונות מיוחדות פנימיות שקיימות בעולמנו בלבוש הגשמי שלהן, ולכן מתוארות לא ב"שפת השורשים" אלא ב"שפת הענפים" של העולם שלנו.

אך כאשר המקובלים קוראים את התורה, הם מבינים על אילו רצונות וכוונות של האדם זה בדיוק מצביע, ממה הוא יכול עכשיו להתחיל לעבוד לטובת החברה ודרכה לטובת הכוח העליון, הבורא.

החברה והבורא, זה בעצם אותו הדבר. רק שהעבודה למען החברה היא עבודה למען משהו שאני רואה ומרגיש סביבי. בתוך זה אני מגלה דרגה שמרוחקת לגמרי מהכול, כאשר אני פשוט עובד על מנת להשפיע, אפילו לא למען משהו או מישהו, אלא מחוץ לי, כלומר למען הבורא.

אני מתחיל לגלות עבורי תכונה חדשה לחלוטין של העולם הרוחני, היא מקיפה אותי ואני נמצא בתוכה.

שאלה: במילים אחרות, מדובר כאן בשלב שנראה לעין? למשל, אני רואה אותך ורוצה למלא אותך.

תשובה: לא, אם אתה רוצה למלא אותי, אתה חייב קודם לברר מה אני רוצה, אתה צריך להיכלל ברצונות שלי ולהתחיל ליצור משהו שבאמצעותו תוכל למלא אותי. ואחרי שתמלא אותי תרגיש בפעולה הזאת את הכוח העליון.

עם זה, אתה לא צריך את התגובה שלי, לא בצורת חיוך או מילה טובה, כי הרי אם היא ישנה, זהו כבר מילוי אגואיסטי. אני אפילו לא צריך לדעת על זה.

זוהי עבודת המקובל, שאף אחד אינו יודע עליה. לכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת הנסתר". הפעולה עצמה של המקובל מתבטאת לא בצורה פיזית, אלא בהרגשות, בצורת שיפור המצב והאווירה בעולם, בהתקרבות האנשים זה לזה, וכן הלאה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 25.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תהליך של בירור עצמי
תיקון של הדרגה האחרונה
תיקונים נוספים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest