קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פעם הייתה רווחת הדעה, שדווקא הלב הוא זה שמזרים את הדם בכל הגוף. אך כתוצאה ממחקרים התברר שאין הדבר כך. איזו "משאבה" ענקית ובעלת עוצמה צריך להיות הלב שלנו, כדי להעביר את הדם בכל הגוף! כי הרי בגוף קיימים נימים דקים כל כך, שלהזרים את הדם דרכם ניתן רק בעזרת משאבה גדולה ובעלת עוצמה רבה וגם בתנאי שהדפנות של כלֵי הדם יחזיקו מעמד בלחצים כאלה. אחר כך המדענים גילו, שהלב רק נותן קצב ולא יותר. את כל השאר מבצע הגוף עצמו.
במערכת הדם שלו, בכל מערכת הצינורות הזאת קיימים שסתומים. בכך שהשרירים מתכווצים, צינורות הנימים פותחים שסתומים ומאפשרים לדם לזרום בכיוון הנכון, הם בעצמם עובדים כמשאבות. במילים אחרות, כל רשת הדם הזאת, מחייה את עצמה. זהו קשר חי, ובעיקרון הוא זה שמספק את תפקוד הגוף ולא הלב. הלב רק מנהל את התהליך הזה, נותן את הקצב.
מכך צריכים להבין, שבמערכת הקשר של הנשמות כל העבודה מוטלת עלינו. דווקא אנחנו הם אלו שצריכים לעשות את הקשר שבינינו לחי, בכך שאנחנו פותחים וסוגרים שסתומים בזמן, ובכך יוצרים לחץ במקומות הנכונים, כדי להעביר אור פנימי (או"פ – אנרגיית חיים רוחנית) בינינו.
הרי כשאנחנו, על ידי החיפושׂ, בעבודה הפנימית שלנו, מכניסים חיים למערכת הזאת, רק אז אנחנו מגלים בה את כוח החיים. ולפני הגילוי שלנו, כל המערכת הייתה כיצירה רוחנית מתה, כ"טיפת זרע" שעוד מצפה להתפתחות. לכן, שום דבר אינו מתגלה בצורה מוכנה, אין שום דבר מוכן בכלל. קיים רק מה שאתה נופח בו רוח חיים. והעיקרון הראשי זה שיתוף פעולה הדדי, ערבות, כמו בגוף הביולוגי שלנו.
