שהכוונות יקבעו את הפעולות

שאלה: הבורא ציווה את בניו של אהרן לא להתאבל על האחים שמתו, אבל לעָם ישראל הוא ציווה להתאבל עליהם. מה מסמל ההבדל הזה?

תשובתי: בעבודה הרוחנית מבדילים בין קטגוריות של אב, אֵם, אח, בעל, אישה, ילדים, ורק אחר כך באה המסה הכללית, עָם.

עָם, אלה הם אותם המצבים של הנשמה שלנו, שביחס לכל הנסיבות המשפחתיות נמצאים בדרגת דומם, ולכן נעדרת אצלם ההבנה של המתרחש, איזו שלא תהיה.

ואילו ברצונות שנמצאים בדרגות הבאות, בדרגות של קרובי משפחה, אנשים שקרובים זה לזה כבר קיימת תלות מסוימת. ולכן הם לא צריכים לשבת באבל מבלי לעשות שום דבר, אלא להיפך.

ישנם כאלה רצונות שצריכים לקיים את זה, מפני שדווקא באופן כזה הם יורדים בשבעת ימי האבל לאותו העומק שהתגלה להם, נניח, ברצון האגואיסטי "נדב ואביהו", ועל ידי השגתו הם מתחילים לתקן את התכונות הללו.

שאלה: כלומר, עָם ישראל צריך לרדת לעומק הזה, להשיג אותו ולהתחיל לעלות?

תשובתי: העָם נמצא בכזה מצב, שלא יכול להבין שום דבר ולא לעשות שום דבר. לכן ברצונות שלנו שנקראים "עָם", שנמצאים בכזאת דרגה אגואיסטית קטנה, שום דבר לא מובן. הם מיתקנים באופן אוטומטי, עד שמתחילים להבין מי אנחנו, לשם מה ולמה.

בדיוק כפי שאנחנו בכל המקרים שבחיים עושים מיליוני פעולות למיניהן שלגמרי מקריות ואינן נחוצות, ובהדרגה מגיעים בעזרתן לאיזה שהם מצבים מובנים יותר, ומתחילים להבין באיזה אופן אנחנו צריכים להתקדם קדימה. כלומר אנחנו כבר לא מבצעים סתם פעולות ללא כוונות, אלא הכוונות שלנו מתחילות לקבוע את הפעולות.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 22.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מי זקוק למי יותר?
התקרבות לבורא
משרתי העָם