דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שאלתם, אני עונה – 166

שאלתם, אני עונה – 166

שאלה: בעבר הזכרת שהבורא לא קיים ואין את מי ליהנות. אם כך, מאיפה נלקח המידע (שגם שמעתי ממך), שהבורא סובל יותר מאיתנו? יוצא שהוא לא סובל, או שהוא בו זמנית סובל ולא קיים? כיצד זה אפשרי? באופן אישי יש לי רצון שהבורא יהיה קיים בחיים. מפני שאם הוא לא קיים ולא חי, אז כל חכמת הקבלה נראית לי לא מעניינת כמעט וריקנית, כמו כל החיים "הבהמיים" שלנו. אם אין מישהו חוץ ממני, אז עדיף לי להתקיים באשליה הזאת, מבלי לצאת לאיזה עולם עליון. למרות שאני רק בת 24 ומצאתי את חכמת הקבלה בגיל 18, אני רוצה לכוון את עצמי לבורא כאל מישהו חי וקיים שמרגיש אותי ושום השגות אחרות לא מעניינות אותי. אני אפילו פוחדת לגלות, שלמעשה הבורא לא קיים. האם זה אומר שחכמת הקבלה היא לא בשבילי? נכון לרגע זה אני לא מתכננת ללמוד מפני שאין שום ערובה שהבורא חי וקיים, אבל אם הייתי שומעת ממך, שהבורא חי וקיים (שזה הדבר החשוב ביותר בשבילי), אז הייתי לומדת את חכמת הקבלה.

תשובתי: כל מה שאנחנו אומרים על הבורא, לא מהווה אותו עצמו ולא מצביע עליו אלא רק על מה שאנחנו יכולים להביע בהרגשות שלנו. בהמשך הרגשות שלך ישתנו ותוכלי לתפוס את המורכבות של העולם, דעות מנוגדות לא יבטלו זו את זו, אלא יתחילו להשלים אחת את השנייה ואז השאלות שלך ייעלמו.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/K2qvf

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest