דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 28.05.2013

שאלות ותשובות, 28.05.2013

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה: אני סטודנט מובטל, נמצא בינתיים בקבוצה הראשית של מינסק, לא משלם מעשר. בימים אלה הקבוצה דנה בנושא העברתי לקבוצה הצעירה. אני מצליח לעבוד רק אם יש לי השתוקקות חזקה להרגיש את החיבור ואת תהליך הקשר. אני עושה זאת בעזות מצח או בעזרת תכסיסים כדי להנעים לחברים, ולא עושה "חצי עבודה".

אז אני תופש את כולם "בגרון" כדי שיתנו לי חשיבות המטרה. לא נהוג אצלנו לדבר על ייאוש. והתגובה הכללית על דבריי, על כך שאין לי כוח לקום לשיעורי בוקר היא: "אתה עדיין צעיר וחסר אחריות, לכן נשלח אותך לקבוצה הצעירה". האם גם שם אצליח "לשבור את עצמי" ברגע המתאים כמו בקבוצה העיקרית?

תשובה: "ברגע המתאים" שום דבר לא יצליח אם אין הכנה מראש. הדרישות של השיטה כולל השתתפות יומיומית בשיעורים, מקנות לנו הכנה כזאת. לכן, תקבל את החלטת הקבוצה לא כעונש, אלא כתיקון, כסימן למצבך האמיתי, ואחר כך תתחיל לעלות מעליו.

שאלה: 1. כיצד בונים את המצב המינימלי החדש, ה"רצפה" החדשה שממנה אפשר ליפול למטה רק בזמן הירידות?

2. מה זאת אומרת "ליהנות בנשמה"?

תשובה: 1. המצב המינימלי הוא כאשר אני מתמלא בתפילה (מ"ן), ואני מסתפק בזה, אני מרגיש שמחה מכך שאני מצליח לעלות מ"ן ושמספיקה לי רק ההזדמנות לבקש מהבורא: "יש לי קשר עימו, אני יכול לבקש ממנו, ויותר מזה אני לא צריך כלום". זהו מצב מיוחד והוא מגיע מ"בינה", כאשר אני פונה מתוך ה"מלכות" ל"בינה" ומבקש ממנה יכולת להשפיע.

2. "ליהנות לנשמה", זה אומר, להיות במצב של "חפץ חסד", להיות מלא באור הקשר עם הבורא.

שאלה: 1. כיצד המקובל צריך להתייחס ל"אומות העולם"? האם האגו שלו יגדל כתוצאה מהמחשבה שהוא "יותר נעלה" מהם?

2. האם יש צורך לעבוד עם האגו שלנו בחוץ או רק בתוך הקבוצה?

תשובה: 1. האם אימא מרגישה יותר נעלה מבנה? להיפך, כל מחשבותיה מכוונות רק לטובתו.

2. אנחנו עובדים עם האגו רק בתוך הקבוצה, מפני שהאגו האמיתי שדורש תיקון, מתגלה רק בין החברים בעבודה המשותפת ביניהם.

שאלה: לפעמים בסדנאות אתה שואל אותנו בנוגע להרגשות שלנו. על אף שלא פעם נאמר שאסור לאדם לדבר על הרגשות שלו כי זה עלול להזיק לאחרים. אתה שאלת: "מה אני הרגשתי אחרי הכנס?", האם התשובה הנכונה היא, מה אני באמת מרגיש (נניח, שאני לא מרגיש שום שינוי אחרי הכנס), או שעליי לשחק את המדרגה הבאה מתוך חשיבות המטרה ובהתלהבות, וכולי?

תשובה: אסור לאדם לדבר על השלבים בדרך הרוחנית, על השינויים במצבים, על הקשרים שהוא מברר בין המצבים השונים שלו, וכולי. אכן, אסור לשתף בזה את האחרים, מפני שבצורה כזאת אדם "גונב" מעצמו וגם ממי שהוא מספר לו וגם מהבורא.

אפשר וגם צריך לענות על השאלה בנוגע להרגשה אחרי הכנס. אתה צריך לספר לעצמך מה אתה באמת מרגיש, מפני שזהו חלק חיוני מה"עִיבּוּר", מהבירור. וכשאתה מספר לאחרים כדאי לשחק, לדבר על דברים נעלים וחיוביים, אף שבאמת זה לא משחק ובטח לא שקר, אלא זהו תהליך העבודה בינינו בתוך הקבוצה. מאיפה האחרים יקבלו את גדלות המטרה וגדלות הדרך אם לא ממך?

שאלה: האם נכון להתרכז ב"נקודה שבלב" של החבר, הרצון שמתגלה בכיוון ההשפעה והאהבה? אני נמצא בדילמה, האם עליי למלא את הרצון שלי או של החבר? אם עושים זאת נכון, אז כיצד בונים את מנגנון החיים, הלב והמוח כך שהוא יעבוד לטובת החבר?

תשובה: למעשה, המושג "חבר" בקבלה מתכוון דווקא ל"נקודה שבלב" של אדם אחר, לרצונו לרכוש את תכונת ההשפעה והאהבה, ולא לגוף שהוא הלבוש על הנקודה. וגם את העזרה ואת ההשתתפות שאני מעניק לאדם בעולם הזה שאני מכנה בשם חבר, אני מכוון אותו להתעוררות, לתמיכה ולהתעלות ה"נקודה שבלב" שלו.

כדי שמנגנון החיים, כלומר, קיום חיי היומיום, וגם שהלב והמוח יעבדו לטובת החבר, חייבים להשתדל גם בתחילה וגם בהמשך, תוך כדי הפעולות, לשמור על בירור מתמיד של המטרה והכוונה, "לשם מה אני עושה זאת?". לשמור על המחשבה שאני עושה זאת כדי שהחברים שלי ירגישו את עצמם כנשמה אחת.

כי אין מטרה ותענוג יותר גדולים מאשר החיבור עם הבורא, והוא אפשרי רק במידה שכולנו מרגישים כנשמה אחת. ואם אני עושה את הכול כדי שזה יתגלה לחברים שלי, כדי שהם ירגישו זאת, אז גם החיים שלי וכל הפעולות שלי, גם הפשוטות ביותר, מקבלות משמעות עליונה.

הרצונות שאני מכוון למטרה הזאת אינם מגיעים סתם כך, אלא הם שייכים למדרגה הבאה, יותר גבוהה. עליי למשוך אותם עכשיו, ולשם כך עליי "לחמם" את עצמי על ידי קריאה ושמיעת החומרים, על ידי השתתפות באירועים המשותפים. יש לכוון לזה גם את המוח ואת הרצון (הלב). ובמקום שחסרים הרצונות, צריך להיעזר במוח: מה עושים, כיצד מושכים ומבררים את התהליך. ובמקום שנראה לנו ש"אין מספיק מוח", הבנה, שם הרצונות החזקים יעשו את העבודה, ימשכו את המדרגה הבאה, ואז תגיע ההבנה.

שאלה: משהו מוזר קורה לי. כאשר אני לומדת קבלה לבד, אני מקבלת תענוג עצום, אני מסוגלת לצפות ב-kab.tv ולקרוא ספרים במשך ימים שלמים. לעומת זאת, אפילו המחשבה על כך שאני צריכה להיות בקבוצה גורמת לי, בלשון המעטה, לחוסר נוחות. כבר כמה זמן אני לא מסוגלת להכריח את עצמי לנסוע כדי לקנות את ספר הזוהר, מפני שיתכן ששם אצטרך לדבר על נושא הקבלה. יותר קל לי לבצע את ההזמנה דרך האינטרנט.

גם את הפייסבוק אני ניסיתי מספר פעמים, אבל אני לא מסוגלת להתמיד! אף על פי שאני אדם מאוד תקשורתי, ותמיד שמחה להכיר חברים חדשים, אבל ברגע שאני מתארת לעצמי שצריך לדבר על קבלה, אני פשוט נופלת לכהות חושים. אני מבינה היטב שבלי הקבוצה אני לא אוכל להתקדם. מה עליי לעשות? האם לאלץ את עצמי ולהתחיל להתקשר עם הקבוצה מעל הדחייה, או לחכות עד שיהיה לי רצון?

תשובה: "קשר" פשוט, ואפילו "דיבורים על קבלה", באמת בקושי מחברים בין אנשים ולא עושים מהם קבוצה, סביבה להתפתחות. רק עזרה הדדית ועבודה למען מטרה משותפת יכולה באמת לחבר בין אנשים. זה נכון במיוחד כלפי נשים, מפני שאישה מתקדמת רק במידת השתתפותה ועזרתה לקבוצה ולמאמץ המשותף.

לכן, אם את מבינה את הצורך בסביבה ובהתפתחות ולא סתם צורך בקשר, כדאי לך להצטרף למשימות המשותפות, להפצה באינטרנט, לעבודה בקבוצות או בקהילות השונות, בהן אנשים קשורים על ידי פעילות ועזרה הדדית, מבצעים עבודה משותפת ותלויים זה בזה. את יכולה לנסות להשתתף בצורה פסיבית בעבודת הקבוצה הווירטואלית.

ובינתיים, ללמוד מהחומרים שלנו, לשים לב יותר ויותר על גדלות המטרה, ושהשגתה היא ההצלה לכל העולם. יש לשים דגש על שיטת ההתקדמות מפני שכך, דרך הלימוד ודרך ההכרה, מגיעים בהמשך לצורך טבעי בסביבה, כי רק בעזרתה אפשר להתגבר על מחסומים פנימיים.

שאלה: רב, האם אני מבין נכון את מהות תרגיל "העשירייה"?

אני אחד מתוך עשרה. אסור לי לחשוב על עצמי כיוון שחייבים להתבטל. אני חושב על תשעת החברים שנמצאים איתי בתוך המעגל. באותו זמן כל אחד, מתוך תשעה חברים, חושב עליי. האם ההתעלות של כל אחד תלויה במחשבות של הזולת עליו?

תשובה: זאת אחת המדרגות ההכרחיות. ובכל זאת, המחשבה על האחרים כוללת גם את ההרגשה ש"הם" משהו מנותק מה"אני". לכן, כדאי להתאמץ שהמחשבות והרצונות של כולם יהיו מכוונים למשהו משותף, לכך שה"עשירייה" שלנו היא בעצם נשמה אחת ורק האגו שלי רואה אותה כעשרה אנשים בעולם הזה. בהמשך, אצל כל אחד בנפרד וגם אצל כולם ביחד, יופיע הרצון והיכולת לפעול להשגת הרגשה יותר ברורה של המהות המשותפת.

שאלה: מדוע בשלב זה, אצל אנשים שונים הרצון לרוחניות שונה בעוצמתו? מה מלכתחילה מחולק בין הנשמות לא בצורה שווה ולפי איזה עיקרון נעשתה החלוקה?

תשובה: שורשן של הנשמות מחולק ביניהן לא במידה שווה.

הנברא שהיה במקור "עגול", כלומר, מלא לחלוטין באור הבורא, הרגיש את ההופכיות שלו לבורא, שעליה הוא לא מסוגל להתגבר, קיבל מהמבנה שלו "קו אנכי" כלשהו, החל מהתכונות שבהן היה מסוגל להידמות לבורא בעזרת ה"מסך", "אור חוזר", וכולי, ועד התכונות שהוא לא יהיה מסוגל לתקן בעצמו לעולם, אלא רק הבורא יהיה מסוגל לעשות זאת.

ה"אנך" הזה הטביע את עצמו בתוך המבנה המיוחד של החיבור בין התכונות של "בינה" ו"מלכות" שנקרא "נשמה". החיבור הזה אופייני ביכולת שלו לבצע את עבודת התיקון. זאת הייתה תחילת הזמן, כלומר סדר תיקון התכונות בנשמה הכללית, בנברא.

לכן, ההבדלים בתכונות בין החלקים השונים של הנשמה הכללית ששייכים לחלקים שונים מתוך ה"אנך", מתבטאים בסדר התעוררות הרצונות לתיקון וגם בעוצמתם.

שאלה: כיצד ניתן להסביר קטעים מסוימים מתוך ספרו של הרמח"ל ,"דרך ה'", בהם הוא מספר על כך שבכל זאת, גם הגוף וגם הנשמה יצטרכו להתחבר, וגם על כך שבכל זאת צריכים להתפלל, וכולי?

תשובה: אם אתה תתחיל לתת הגדרות קבליות של המושגים, אז אתה תראה כיצד הכול מסתדר לתמונה שלמה. המילה "גוף" בקבלה היא אוסף של הרצונות שלנו. אם משתמשים ברצונות האלה עם כוונה להשפיע לבורא, כלומר, אם האדם מגיע להשתוות עם התכונות של הבורא, אז בתוך הרצונות המתוקנים הוא מרגיש תענוג כתוצאה מהדבקות עימו.

את ההרגשה הזאת של השתוות הצורה עם הבורא הקבלה מכנה בשם "נשמה". כדי להגיע לתיקון, על האדם להשתוקק לזה. ההשתוקקות הזאת, הבקשה לתיקון נקראים בקבלה "תפילה", הם לא מילים מתוך ה"סידור", אלא צעקה פנימית לעזרה. כפי שאתה רואה, ספר "דרך ה'" אינו מנוגד ליתר ספרי הקבלה.

שאלה: כיצד ניתן לתקן את הטעויות שלנו מהעבר, והאם זה אפשרי?

תשובה: אנחנו לא צריכים לתקן שום דבר מהעבר, אלא הכול בדיוק כפי שהוא צריך להיות, על מנת להביא אותי למצב המתאים ביותר לתיקון שלי. לגבי העבר צריך לומר "אין עוד מלבדו". ולגבי ההווה יש לומר "אם אין אני לי מי לי", וצריך לפעול כאילו הכול תלוי רק בי.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest