דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 24.09.2012

שאלות ותשובות, 24.09.2012

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג.

שאלה מהבלוג באנגלית: במשך עשרים שנה למדתי קבלה וחסידות. היום אני נהנה מקריאת ספריך וספרי הרב"ש, ומוצא בהם המון עומק חינוכי.

לפני זמן מה אני קראתי בספרך הנהדר "התעוררות לקבלה" ("Awakening to Kabbalah") משפט שבלבל אותי, ואני מקווה שאתה תוכל להסביר לי את משמעותו.

אתה כותב: "כאשר אדם ילמד לשלוט ב"מנגנון" של הבריאה, אז הוא יחליף בכך את הבורא". מסיבות מסוימות אני מוצא זאת כבעייתי ביותר ומנוגד למה שלמדתי במשך שני העשורים האחרונים, גם בקבלה וגם בחסידות. כיצד אפשר להחליף את אלו-קים בעוצמתו וביכולתו. יתכן שזה לא ברור לי מסיבת חוסר הדיוק בתרגום, אבל אני מאוד הייתי רוצה לדעת מהו המקור לרעיון הזה ואת ההסבר.

תשובה: אתה צודק, הביטוי הזה דורש הסבר. כפי שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, מטרת הבריאה היא להביא את הנברא להשתוות הצורה עם תכונות הבורא ולדבקות עימו. יחד עם זאת, הנברא נשאר נברא, רצון לקבל תענוג, בזמן שהבורא הוא נותן התענוג. השתוות הצורה היא לא בשינוי הטבע של הנברא, אלא בשינוי הכוונה, לטובת מה הטבע הזה מנוצל.

הבורא והנברא נמצאים יחד, כאשר הבורא רוצה ליהנות לנברא, והנברא מקבל את התענוג הזה, אבל לא כדי לקבל את התענוג עצמו, אלא כדי ליהנות לבורא. על מנת להגיע למצב כזה, על הנברא לעבור את כל תהליך התיקון והוא מתחיל מהסירוב לקבל את התענוג לעצמו. בקבלה זה נקרא "צמצום א'".

זהו חוק יסודי, הוא פועל תמיד. בעולמנו זה מתבטא בכך שהבורא נסתר, האור שנובע ממנו אינו מורגש על ידינו. אבל בינתיים זה קורה ללא השתתפותנו, בהשפעת ההנהגה העליונה. באותה המידה שהאדם מתקדם ברוחניות, הוא מקבל כוח בעצמו לסרב לקבל תענוג אגואיסטי, ואז אין צורך שהבורא יסתתר מהאדם, אלא האדם לוקח על עצמו גם את תפקיד ההסתרה והגילוי, מקבל את האור עד כמה שאפשר לעשות זאת לטובת הבורא, ומסתיר את הבורא מעצמו במקום שעדיין לא מסוגל לעשות זאת. זה נקרא שהאדם שולט במנגנון הבריאה, כפי שנאמר בספר שממנו אתה מצוטט.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני סטודנט בקורס למתקדמים של המרכז החינוכי LEARNING CENTER. במסגרת החיפוש אחר קבוצה, אני הייתי בקשר עם חברים "וירטואליים" והשתתפתי במספר פגישות. האם יש לך המלצות כלשהן לתלמידים חדשים כמוני, כיצד עליהם לגשת לעבודה בקבוצה עם החברים?

תשובה: ההמלצות הן, לקרוא את מאמרי הרב"ש על הקבוצה, להקשיב לשיעורים על כך ולהשתדל לממש את החומר הנלמד ביחסים בין החברים. אל תפחד לטעות, גם אם אתה לא מבין את הכול, תשחק את הכתוב כמו ילד קטן, אבל אל תתרחק מהמאמרים, מכיוון שיש בהם הוראות מדויקות כיצד צריכה להיות הקבוצה האמיתית.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "מאפייני התעסוקה בעתיד"). אני תוהה כיצד תיוולדנה יצירות אמנות גדולות ללא האמצעים למימונן וללא האפשרות בתמיכתן?

תשובה: מדוע אתה החלטת שלא יהיו אמצעים? דווקא אז יהיו האמצעים כדי שהאדם יוכל לממש את עצמו בצורה המקסימלית. כמו כן, כמה אמצעים דרושים לכך? על סרטי פעולה של הוליווד מבזבזים מילונים, ויצירות אומנות עמוקות באמת, בדרך כלל אינן זקוקות להשקעה כספית גדולה.

שאלה מהבלוג באנגלית: אם אני משתדל לראות את העולם כולו בגמר התיקון, ורק אני לא מתוקן, כיצד אני יכול לכלול את האחרים בתוך תפילתי? תפילה עבור התיקון הכללי, פירושה, שאני לא רואה את חבריי מתוקנים. אם רק אני זקוק לתיקון, כיצד אני יכול לראות שהאחרים זקוקים לזה? כלומר, כיצד אדם משלב את שתי הגישות האלה: "תפילת רבים" ו"לראות את הזולת בגמר התיקון"?

תשובה: צריך להפסיק להבדיל את עצמך, צריך לכלול את החברים בתוכך, להרגיש את כל הקבוצה כדבר אחד שלם. "תפילת רבים" זה לא רצון פרטי שלי, אלא התכללות בתוך הרצון המשותף. תקרא את הפוסט "תפילת רבים", בו הכול מוסבר בפירוט רב.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני לומד במרכז החינוכי LEARNING CENTER "on line".

אתה ניצוץ "המלובש" בגוף, בשם דוקטור לייטמן. אני ניצוץ קטן "המלובש" בגוף בשם ג'ון. כיצד אנחנו יודעים שזה לא האגו שלנו אומר לנו שקיים עולם רוחני, ויש לנו חוצפה לחשוב שאנחנו יכולים להשיג אותו?

המקובלים הגדולים שמספרים על כך שהם נמצאים בגמר התיקון, הם מתארים לנו כיצד להגיע למדרגות ההשגה. כיצד אנחנו יודעים שזה לא האגו שלהם שקובע כי הם עברו 125 מדרגות התיקון?

כולנו נמצאים בתוך גופים אנושים, ואני רואה כיצד גוף פיזי אחד מנחה את יתר הגופים הפיזיים לרוחניות שהוא בעצמו לכאורה השיג. האם יתכן שכל זה נובע מתוך האגו שלו?

תשובה: נכון לעכשיו בלתי אפשרי לדעת שום דבר, ולא צריך. הקבלה אינה קוראת לאמונה עיוורת בכל מחיר. תתייחס לכל דבר כמו מדען, כמו חוקר. לפי העיקרון "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אל תאמין בשום דבר. תשתדל רק לגלות בכל דבר את פעולות הבורא, להבין שבינתיים אלה הם רק החיפושים שלך, ולא המציאות. גישה כזאת תביא אותך לכך שבהדרגה יתחיל להתגלות לך החלק הנסתר, הרוחני של הבריאה, ואז אתה תרגיש בעצמך את כל המציאות, כבר לא יהיה צורך לשכנע את עצמך.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני חלק מהצוות שמארגן אירוע של "שולחן עגול" הבא. בזמן העבודה מתעוררים בינינו סכסוכים שונים. עם כל מפגש אנחנו מתקרבים יותר ויותר להתמוטטות, וכל אחד מאיתנו מאיים לעזוב את הצוות. כיצד מונעים זאת?

ישנם רגעים שבהם אפילו תזכורת בנוגע למטרתנו המשותפת ומטרת הפרויקט מעוררת דחייה עצומה. כיצד אנחנו יכולים לתמוך אחד בשני כדי להתגבר על ההפרעות האלה?

תשובה: קודם כל, עליכם להיות מקושרים עם האחראים בקבוצת "בני ברוך" המרכזית על ביצוע אירועים כאלה באזורנו, באמצעות התייעצויות ופגישות דרך כל אמצעי הקשר האפשריים.

לחברי הצוות שלכם באמת קשה: האגו לא עומד בעומס העצום ובצורת העבודה שאינה ברורה לו. כדאי לנסות לשנות את צורות העבודה. אתם יכולים להיפגש מדי פעם באווירה לא רשמית, אולי בבית קפה השכונתי, להחליף ביניכם כמה בדיחות, אולי מישהו יספר על הבעיות שהתעוררו בחייו.

בנוגע לשאלות מפתח מסוימות, אתם יכולים לעשות סדנאות – הסדנאות שלנו מוצלחות מכיוון שהן מאפשרות לתפוס את דבריו של החבר לא כ"דעה" אגואיסטית, אלא כקול של השפעה.

תחומי פעילות מסוימים אתם יכולים לקבוע כתחומים בניהול אישי: יש מי שלוקח אחראיות, והיתר מבצעים את הוראותיו ברצון ובמדויק.

תבטלו את האגו שלכם, תסחפו אותו למשחק.

בנוסף לכך, קבוצתכם הכללית והקבוצות האזוריות שלכם צריכות לקבל את עבודת הצוות שלכם כיחידה הנמצאת בראש התקיפה, אז מי שירצה לעזוב שיעזוב, במקומו בשמחה יבואו אחרים.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני חדש בקבלה, ואני לא יכול שלא לשים לב לכך שקיימים בתי ספר רבים לקבלה, שכל אחד מהם חושב שהוא המקום האידאלי ללימוד הקבלה. כיצד לבחור את המקום המתאים ביותר ללימוד הקבלה? האם כל בתי הספר מביאים לאותה התוצאה אך בדרך שונה? האם חלק מהם טובים או גרועים יותר מהאחרים?

תשובה: בנוגע לבחירה, המקובלים אמרו כך: "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ". כלומר, בבחירת מקום הלימוד אדם צריך להתייחס אך ורק ל"מצפן" הפנימי שלו.

כתוצאה מלימוד הקבלה צריך להיות שינוי בטבע האדם שקיים אצל בני האדם בעולמנו, מאגואיסטי – לטבע של הבורא, השפעה. זה נעשה בעזרת שיטת הקבלה.

לכן ניתן לומר שלא קיימים בתי ספר יותר "טובים" או יותר "רעים" לאדם, אלא יש כאלה שמתאימים לכיוון שמראה לו "המצפן הפנימי" שלו, ויש את כל היתר. בנוגע לתוצאות הלימודים, אפשר לומר שהלימוד המועיל ביותר הוא בבית הספר שבו התהליך והפעילות הלימודית מכוונים להשגת המטרה שציינתי – שינוי טבע האדם מאגואיסטי להשפעה, ומתבססים על כתבי המקובלים, שמתארים את השיטה להשגת המטרה הזאת.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "מחסום – מספרים ותאריכים").

אתה פרסמת את הפוסט הזה לפני ארבע שנים. האם ישנה בנוגע לכך סטטיסטיקה חדשה? האם חשוב מספר האנשים שעברו את ה"מחסום"?

תשובה: אין משמעות לסטטיסטיקה פומבית, מכיוון שאף אחד שחי בעולמנו בדרגת "העולם שלנו", אינו מסוגל לקבוע, להרגיש, האם מישהו נמצא ברוחניות, "מעבר למחסום".

מספרם של אלה שעברו את ה"מחסום" חשוב, מכיוון שברוחניות אין מדידה כמותית. כמות – זהו ביטוי שטחי של יחסים איכותיים, ואם יותר ויותר אנשים ירכשו את תכונת הבורא, ההשפעה, המשמעות שהחלק הפעיל, המתקן של הנשמה הכללית של האנושות נעשה חזק יותר, וזה יאפשר להם לעבור את דרך התיקון מהר יותר, ולהימנע מייסורים רבים.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "איך לשכנע את עצמי, שאני לא טהור או זך?"). אם אני אפעל כפי שאתה מציע, אני אראה את עצמי הפוך, כגורם משפיע שתורם לקשר בין החברים, אני אראה עד כמה גדול רצונם לחיבור, ללימוד, לעבודה בסדנאות. האם לא זה רצונם? אני מקבל שבח על עבודתי, אבל ההערכה העצמית שלי נמוכה, ואני לא רוצה שהם יודו לי (למעשה, אני, במידת מה, מפחד מהכרת תודה, מפני שאני לא רוצה לקבל, אף על פי שלמעשה איני מסוגל שלא לקבל, מפני שהרצון לקבל שלי צמא להכרת תודה ונהנה ממנה). האם זאת צורת האור? ומה זאת אומרת שבקבוצה "כולם רעים"? אני לא מבין.

תשובה: אתה יכול לחשוב על הרצונות והפעולות של החברים שמכוונים לחיבור וכולי, מצד אחד, כביטוי של רצונותיהם, ומצד שני, כביטוי של פעולות אור הבורא. כשהאדם רוכש לפחות שתי נקודות מבט כאלה על המתרחש, זה יעזור לו לבנות מערכת מדידה טובה.

האגו שלנו לעתים נמנע מקבלת שבחים והכרת תודה, הוא מקבל אותם כאור חזק מדי. כדי להימנע מכך, הוא בכוונה מוריד לנו את רמת הציפיות, מחזיק אותנו "על אש קטנה". הוא מעדיף תענוגים פחותים אבל תמידיים, מפני שכאשר תוספת האור שהתקבלה מסתלקת, מפסיקה להאיר, זה מורגש כייסורים.

"פחדים" כאלה של האגו שלנו נרפאים היטב בעזרת הכוונה. כאשר אדם לומד על תכונת ההשפעה, חושב על כך, וכל הזמן משתדל בתוך הקבוצה לפעול עם הכוונה "לא לעצמי", הוא מתחיל לחיות בנושא הזה, למדוד את הכול בעזרת הכוונה הזאת, אז כל תענוג שהוא מקבל אינו ממלא אותו עד הסוף וכאשר הוא נעלם – זה לא מביא ייסורים כמו קודם, מפני שעכשיו הוא משתוקק למשהו גבוה הרבה יותר ונמצא במימד אחר.

ההרגשה שבקבוצה "כולם רעים" מתעוררת כאשר מוסיפים לאדם מלמעלה מנת אגו חדשה, לאחר שהוא השקיע מאמץ גדול כדי להשפיע לחברים בתוך הקבוצה.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם יכול להיווצר מצב שבו האדם נמנע בפנימיות ובחיצוניות מהשתתפות בקבוצה, מפני שהשתתפותו בה מעכבת את ההתקדמות המשותפת? אם אדם לא מצליח בשום דבר, האם זה יכול להיות מפני שהקבוצה חייבת להתרחק ממנו כדי להתקדם בצורה אופטימלית?

תשובה: דבר כזה יתכן כאשר אדם משתדל למצוא תירוץ מתקבל על הדעת, "אלטרואיסטי", כדי לשמור על המרחק, להישאר לבד ולא להתכלל בתוך הקבוצה. עם זאת, ההרגשה שלו שהוא מפגר אחרי הקבוצה יכולה להיות אמיתית בהחלט, אולם למעשה ההרגשה הזאת היא פוטנציאל אדיר שהוא לא רוצה לנצל – להתכלל בתוך הקבוצה "מלמטה", לבצע בה פעולות פשוטות ביותר ולרצות שחבריו הגדולים יעלו עוד יותר.

"לא מצליח" – זה בכלל לא מדד למצב רוחני, ולא סיבה כדי לנתק את האדם מהקבוצה.

שאלה מהבלוג באנגלית: לפני זמן מה אתה אמרת שגברים צריכים לעבוד בתוך קבוצות בנות עשרה אנשים, מפני שזה מקל עליהם לתמוך אחד בשני במשך היום בעבודתם הפנימית.

אני חלק מקבוצה וירטואלית גדולה. מסיבות מסוימות אנחנו לא מצליחים להגיע לדעה אחת בנוגע למימוש עצותיך וממשיכים לריב.

ככל שאנחנו עוברים יותר כנסים יש יותר צורך בערבות הדדית, הרי בלי זה כל תנועה חסרת טעם.

שאלתי היא, האם נשים יכולות, יחד עם תפקידן בהפצה ותמיכה בגברים, לבנות גם קבוצות של עשר נשים, כדי לתמוך אחת בשנייה? האם זה יעבוד?

תשובה: עבור נשים, "מניין" הוא לא אקטואלי. אבל אצל נשים יש באמת צורך טבעי אמיתי בתמיכה הדדית אנושית פשוטה. וכך היה תמיד בכל העמים: נשים היו תמיד מקושרות ביניהן בקבוצות לא גדולות, במסגרת הקשר הזה הייתה גם עזרה הדדית בניהול משק הבית וגם בזמן ההיריון ובלידה, וזה היה סוג של "אוניברסיטת החיים".

לכן, אין צורך ליצור בכוונה קבוצות כלשהן בתוך הקבוצה הכללית, ואפילו מזיק, אבל מעגלי קשר קטנים נוצרים ומתפרקים בעצמם, וזה דבר רגיל. צריך פשוט להמעיט בציפיות שלנו, כדי שלמעגלי הקשר האלה יהיה מבנה קבוע ו"נצחי" ויש לזכור את תפקידם: אלה הם לא חיבורים "רוחניים", זאת תמיכה הדדית ברמה האנושית בלבד, לא כדי להזיק לעניין המשותף, אלא לטובתו.

שאלה מהבלוג באנגלית: אתה אמרת פעם שאם היית רואה אדם כלשהו בתוך הקבוצה שלא מתקדם יחד איתה, אתה היית עוזב את הקבוצה. מדוע?

לפי דבריך אפשר "להידבק" ממנו כמו ממחלה מסוכנת. אבל על פי ספר הזוהר וכתבי בעל הסולם, כל מה שאנחנו רואים באדם אחר, גם הרע וגם המזיק – אלה הן הטעויות, "המחלות" הפרטיות שלי. בצורה כזאת, האם זה לא אומר שאתה בורח מהתיקון העצמי? כיצד אפשר לומר שזאת טעות של מישהו אחר ולא שלך?

תשובה: לא מדובר על אדם שטעה, אלא על מי שמזיק לעבודה, לתהליך התיקון בצורה ברורה וקבועה.

הרי, אם לדוגמה, במהלך העבודה הפנימית, כאשר נותנים לאדם כל רגע רצונות שהוא לא מסוגל לעבוד איתם – לא עולה בדעתו להישאר ברצונות כאלה ובמחשבות נגד הבורא, מייד יתרחק מהן, ישתדל "לגנוז" אותן, הרי גם בעבודה הזאת להרחקת המחשבות והרצונות הוא לומד לבצע את רצון הבורא.

אותו הדבר קורה גם בעבודה החיצונית. לכן, נאמר שצריך לסלק מהקבוצה אדם שדבריו ומעשיו מכוונים בהפגנתיות כל הזמן נגד החיבור. אכן אפשר "להידבק" מזה. זה נקרא לא להיות בתיאום עם הקבוצה, מכיוון שהקבוצה אינה מורכבת מבני אדם, קבוצה – היא נטייה לחיבור רוחני. ואם כל הקבוצה אינה מתנגדת והולכת באותה הדרך, צריך לחשוב האם כדאי להיות בתוך קבוצה כזאת.

הרי בכל תהליך התיקון ישנם מקרים שבהם אפשר להמשיך לעבוד עם חלק או עם תופעה לא מתוקנים לאחר שמתקנים אותם מעט, וקורה שקשר או תופעה לא מתוקנים בלתי אפשרי לכלול בעבודה הכללית, לכן יש צורך בהרחקתם. במהלך התיקון הרוחני יש לנו עסק עם מערכת שלמה, שבה אין חלקים מיותרים, כלומר, כאלה שאבדה לגמרי תקווה לתקנם.

לכן, במקרה הזה מדובר על פתרון שעובד בשלב מסוים של התיקון, כאשר עדיין אין לנו את האפשרות, הדרגה המתאימה, כדי לתקן מישהו או משהו שמביא נזק והרס ודאיים.

שאלה מהבלוג באנגלית: תתעכב בבקשה מעט על פרשנותך בנוגע לבחירות בארה"ב. רבים מאיתנו נאבקים נגד חוסר רצוננו לקבל את עצתך בנוגע להצבעה בעד רומני, שמנוגדת לדעתנו. נראה, כי אתה רואה את מה שאנחנו לא רואים. בבקשה תעזור לנו!

תשובה: לא מדובר ברומני ולא באובמה, ובטח לא בהתערבות בענייניה הפנימיים של ארה"ב. מדובר על דבר הרבה יותר גלובלי וחשוב לעולם.

כדי לקבל החלטה נכונה בנוגע לשאלה הזאת, יש צורך לדעת שני דברים: ראשון, מה זה ישראל, ושני, שבזמן כהונתו של הנשיא הנוכחי נערכת פעילות שמכוונת למחוק את ישראל מעל פני העולם.

את הדבר הראשון אתם יכולים להבין, מכיוון שאנחנו לומדים בכתבי מורינו בנוגע לתפקיד של ישראל בתיקון הרוחני של העולם, ואת הדבר השני אם אתם לא רואים, נשאר לכם רק להאמין בו.

ישראל, כפי שידוע לנו, היא לא סתם מדינה ומקום מגורים של מספר אנשים. אנחנו לומדים זאת גם מבעל הסולם שהזכיר פעמים רבות שהקמת מדינת ישראל – זהו ציווי מלמעלה על כך שהגיע הזמן של גמר התיקון העולמי. כלומר, האם העולם יגיע לתיקון בדרך הטובה או דרך ייסורים נוראיים, זה תלוי בעבודה הרוחנית דווקא כאן, בלעדיה בשום מקום בעולם בלתי אפשרי לבנות כוונה נכונה לתיקון העולם בעזרת תכונת הבורא, ההשפעה. כלומר, מי שפועל נגד זה, פועל לרעת כל העולם.

עבודתנו בתמיכה בכוחות התיקון הרוחניים הטובים גורמת, כידוע, גם להתחזקות הצד ההפוך, וזה מתבטא בעיקר בפעילות יותר ויותר מכוונת של נשיא ארה"ב הנוכחי כדי "למסור" את ישראל, שפשוט לא תהיה קיימת כמדינה וכעם באזור הזה.

שאלה מהבלוג באנגלית: לפני זמן מה אנחנו דיברנו על הצורך להימצא זמן מה ב"קו שמאל", ורוב היום לעבוד ב"קו ימין". כיצד יכולה הקבוצה בתקופת ההכנה להרוויח מניסיונות האדם להתקדם ב"קו ימין"? הרי הוא יודע שהוא עדיין לא עובד בשלמות, ב"לשמה". האם הוא מושך אור עבור האחרים, כאשר משתדל לעבוד ב"קו ימין", אף על פי שעדיין לא הגיע למצב "להשפיע על מנת להשפיע"?

תשובה: "קו ימין", זה קו של שלמות, זהו מצב של מדרגה יותר עליונה מזאת שבה האדם נמצא, והעבודה ב"קו ימין" היא בכך שהוא משקיע כל מאמץ ומשתמש בכל האמצעים כדי להימצא בהרגשת המצב הזה. המדרגה הגבוהה יותר היא תמיד מדרגת חיבור גדולה יותר של הנשמות.

במקביל למאמץ שהאנשים בקבוצה משקיעים, מוסיפים להם מלמעלה אגו, פירוד, "מחלת השכחה" וכן הלאה, כלומר לכאורה דוחפים אותם ל"קו שמאל", וכולם בתוך הקבוצה נאלצים להשקיע יותר ויותר מאמץ כדי להתחבר.

לכן, ברור שהקבוצה יכולה להרוויח רק מהשתדלות של חברי הקבוצה להתנהג בצורה כזאת ולראות את החברים כך שהנשמה הכללית כבר מחוברת, נמצאת במצב מושלם, בהשפעה ומלאה באור הבורא. וברור שרק מתוך המצב שבו מלאים באור אפשר למשוך את המאור עבור האחרים.

במקרה הזה, ידיעת האדם על כך שהוא בינתיים לא עובד ב"לשמה", לא צריכה להביא להפסקת העבודה, אלא צריכה להיות "עזר כנגדו".

שאלה מהבלוג באנגלית: השאלה הזאת נשאלה על ידי אחד מתלמידי ה- LEARNING CENTER.

אם כבר בשנת 1995 הקבלה הייתה מוכנה להתגלות לפני ההמונים, מדוע אז לא היו מאורגנים מרכזים בכל העולם? והאם עלינו לעשות את התיקון הזה עכשיו, רק בגלל שהקבלה לא התפשטה בהרחבה קודם? מדוע בשנת 1995 לא הופיעו המקובלים המתקדמים?

תשובה: חכמת הקבלה הייתה מוכנה להתגלות לפני ההמונים, אך ההמונים לא היו מוכנים לגלותה.

את היסודות ל"חוסר התאמות" כאלה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה: המדרגות העליונות נמצאות תמיד במצב של "הכן", והכול תלוי בדרישה, במוכנות של התחתונים לקבל את האור. כפי שנאמר: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק".

אפילו כלפי האור המעט שאנחנו מסוגלים להעביר להמונים, הם מסתובבים לאט מאוד.

ובכל זאת, תהליך המוכנות לקבלת האור המתקן הואץ מאוד. הרי היו מקרים שבהם האור עבר ישירות לעולמנו בצורת לימוד האר"י, הלימוד של בעל הסולם – אבל עברו יותר ממאה וחמישים שנים עד שהלימוד של האר"י עבר דרך הבעל שם טוב להמונים, ועשרות שנים עד שהם הכירו בממשות תורתו של בעל הסולם. במקרה שלנו, מאז תחילת לימוד הקבלה "בשדרות העם", כלומר כאלה שאינם שייכים למסורת, אפילו במסגרת של קבוצה קטנה, עד תחילת ההפצה ההמונית של חכמת קבלה לכל העולם, עברו בסך הכול מספר שנים.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wQ57D

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest