קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת קבלה לעם
שאלה מהבלוג באנגלית: האם לימוד הקבלה הוא "חינוך נכון" שמעצב מכל אחד מאיתנו אדם?
תשובה: לעצב אדם זה אומר לספק לו מושגים ורצון, ובהמשך, ידע ושיטה כדי שיוכל לפתח בתוכו "נשמה" ולחבר אותה עם הנשמה הכללית של האנושות. "נשמה" נקראת תכונת ההשפעה, שהפוכה לאגו. האנשים נבדלים בכמות הידע ובשיטה הנחוצים לתיקון האגו שלהם. בני אדם מעטים, שאינם מסוגלים לתקן את האגו שלהם בלי לימוד מעמיק של מערכת הבריאה, של מיקום נשמתם בתוכה וכולי, וגם ללא חכמת הקבלה – בלימוד מתמיד בתוך קבוצה, העברה לאחרים של האור המתקן – עבור אנשים כאלה, כלומר מי שמתקן את האגו, הקבלה היא החינוך הנכון. רוב האנשים מסוגלים לתקן את האגו שלהם על ידי קבלת ידע כללי על מבנה העולמות ועל כוח ההשפעה כבסיס, וגם בעזרת שינוי מעשי של עקרונות חיי החברה מאגואיזם להשפעה. כל הידע והשיטות הנחוצים לכך מבוססים כמובן על פיתוחה של חכמת הקבלה, אבל הם אינם הקבלה עצמה.
שאלה מהבלוג באנגלית: מי משתתף בפיתוח של מערכת החינוך החדשה, שניזכרת בפוסט "טבע, חברה, אדם", ומתי היא תמומש? מה בנוגע לאלה שאין להם סיכוי לשרוד: המובטלים, מחוסרי הדיור, הקבצנים, או כאלה שאין להם חשק ללמוד את השיטה החדשה הזאת?
תשובה: בפיתוח של שיטת החינוך החדשה, בפרט חבילת החומרים ויסודות השיטה שאנחנו מייצרים עבור האו"ם ויונסק"ו, משתתפת קבוצת מומחים, חברי תנועת ה"ערבות", בשיתוף פעולה עם פסיכולוגים ומומחים בתחום החינוך למבוגרים.
מתוך השכבות החלשות שמינית לעיל, אנחנו מציעים לארגונים הבינלאומיים ולממשלות, לשלב בראש ובראשונה בתוך מערכת החינוך את מי שיש לו רצון לשפר את החיים, כלומר לדוגמה מובטלים שזכאים לקצבת אבטלה, מחפשי עבודה וכולי, כלומר מי שקשור עם הממשלה באמצעות אינטרסים משותפים מדויקים, עיסוק ושיפור החיים. כל היתר יוכלו להצטרף למערכת החינוך, עם הופעת האינטרסים הללו. במקרה הזה, קצבת האבטלה מקבלת מעמד של מלגה שמשולמת רק למי שמשתתף בתהליך הלימודים ומגיע לביצועים מרשימים, הדבר מעודד רצון ללמוד באלה שעדיין אינם רוצים זאת.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה אסור לדרוש מהבורא? מה נמצא מעבר לכוחות שלנו להשיג רוחניות?
תשובה: "אסור" בקבלה אומר "בלתי אפשרי". בלתי אפשרי לדרוש מהבורא שיעשה את מחצית עבודתנו לבניית הכלי. גם אם משאירים את העבודה הזאת "לחסדי שמיים" שפועלים באמצעות כוחות הטבע, כפי שמתאר זאת בעל הסולם במאמר "השלום בעולם", היא בכל זאת תביא אותנו, באמצעות ייסורים קשים, "לצעקה", לרצון אחד עז שיהיה הכלי לגילוי האור המתקן.
לבנות לבד כלי רוחני, זה מעבר לכוחותנו.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אתה רואה את העובדה שסיפורים מסוימים מהתורה נראה שנלקחו מתוך מיתולוגיות אחרות, עתיקות יותר, למשל, "עלילות גלגמש" מתוך האפוס השומרי. בהנחה שלפי הקבלה, התורה היא "אור" ואינה צריכה להיתפס כסיפור היסטורי, מדוע היא מציגה את אברהם, משה, ודמויות אחרות שהיו המקובלים הראשונים, כאילו היו אנשים אמיתיים?
תשובה: אנחנו רואים זאת כעובדה, שתהליכים ומנגנונים רבים שעליהם לומדים בקבלה, אנחנו רואים אחר כך בתיאורים הרבה יותר מאוחרים – בפיסיקה, ביולוגיה ומדעים אחרים, שנעשו בשפה שונה לחלוטין, בטרמינולוגיה שונה. ויחד עם זאת, אנחנו יודעים שהמידע על המנגנונים הללו לא נלקח על ידי המדעים ישירות מהקבלה, אלא הם מכלול של תהליכי הטבע הנלמדים. מפני שהקבלה בחלקה "הכתוב" אינה מסבירה משהו "לא מהעולם הזה", אלא מתוארים בה חוקי הטבע, על כך מדבר בגלוי בעל הסולם: " ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע") כי היינו הך". הקבלה מוצגת כמשהו "לא מהעולם הזה", בעיקר רק בנוגע לשאלת פיתרון הבעיות שבה – תיקון החומר שלנו, האגו, על ידי בניית הכלי לאור התיקון. לכן, גם בסיפורים שהיו תיאורים מיוחדים של פעולות כוחות הטבע, ונוצרו על ידי אנשים רגישים שחיו חיים טבעיים, האירועים והדמויות לפעמים דומים מאוד לאלה שמתוארים בתורה. בנוסף לכך ישנה האפשרות ש"מחברי הסיפורים" אימצו ישירות סיפורים מתלמידי המקובלים, יורשי אדם, וגם מתלמידיו של אברהם שהתיישבו במדינות אחרות, אבל אלה כבר נשארים בגדר של ניחושים והנחות, וזה לא נהוג אצל לומדי הקבלה.
בנוגע לשאלתך השנייה, דווקא משום שאברהם, משה, ואחרים, היו בני אדם אמיתיים, מקובלים – דווקא משום כך הספרים שנכתבו על ידם הם המקור של אור התיקון.
אפשר להבין זאת כך: המקובלים שנמצאים באותו האיחוד עם הבורא כפי שהיו אברהם, משה והאחרים, בפעולותיהם, אפילו באלה שאנחנו רואים כחומריות, הם נשלטים לחלוטין על ידי האור. בנוסף לכך, גם מה שמתרחש עם האחרים סביבם, הם רואים כהשפעת האור. ולכן, אפשר לתאר ולהבין את פעולותיהם בצורה שונה, כפעולות של האור, כלומר, ככלי שנשלט באופן מוחלט על ידי האור וגם כפעולות האדם בעולם הזה.
המקובלים חשבו לנכון לתאר את פעולותיהם לא באמצעות שפה טכנית של הקבלה שאינה ברורה לאחרים, אלא כתיאור של פעולות ואירועים בעולמנו.
כך הם עזרו לאלה שבעתיד ישתוקקו להשגה רוחנית: אנחנו צריכים לעסוק לא בבעיות אינטלקטואליות שרחוקות ממעשה, לקשור תיאור טכני עם הרגשות שלנו, אלא לעבוד ישירות עם האגו, הרי זה הוא שמרמה אותנו, מציג לנו כלים ואורות כתמונות שבעולמנו. ולאחר שרואים שהאגו הוא מכשול, אנחנו פונים לחכמת הקבלה, בעזרתה אנחנו בונים את הכלי הרוחני – ואז התורה נעשית עבורנו לאור.
שאלה מהבלוג באנגלית: שאלתי בנוגע לפוסט "היכרות עם בעל הבית של הנחש". האם מסתבר שעלינו לעקור את הרעל של האגו, ולא את האגו עצמו?
אני מעולם לא הפרדתי בין שתי הכוונות העיקריות:
- הכוונה לאיחוד בין החברים ובאנושות.
- הכוונה לגלות את כוח הבורא – המקור שכולל בתוכו את הטבע כולו.
האם יתכן שהן נכללות אחת בתוך השנייה ככוונה אחת ענקית? האם יש כוונות נוספות כלשהן שכדאי לאחוז בהן?
תשובה: ללא האגו, הנברא היה פשוט רצון דומם, ללא מודעות עצמית. כלומר, בחוסר יכולת מוחלט להידמות אי פעם לבורא. השורש של האגו הוא הרגשת הייחודיות. כלומר, למעשה, להיות כמו הבורא, הרי הוא יחיד. אבל מכיוון שהיא ניתנה לרבים, לכל אחד בנפרד, התכונה הזאת נעשית להרסנית, "רעילה". רעל זה שימוש של הייחודיות שלי לקבלה עצמית. על הייחודיות, שורשה, והשימוש הנכון בתכונה הזאת, מדבר בעל הסולם במאמרו "השלום בעולם".
על שתי הכוונות הללו אפשר לומר שהראשונה, האיחוד בין החברים והאיחוד בין כל האנשים, אפשר וצריך לממש בפועל, ורק דרך הפעולה הזאת מתבצעת הכוונה השנייה – גילוי כוח הבורא.
שתי הכוונות הללו באמת הן החשובות ביותר.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אתה מתמודד עם האגו שלך, אם כל הזמן מישהו פוגע בך, למשל, בעל גס רוח או הורים אלימים? האם אתה עוזב את הכול כפי שהוא, ונכנע לגחמות ולהרגלים המזיקים שלהם? או שאתה כועס, עוזב אותם, מציב גבולות כלשהם ביחסים ביניכם, הרי אם לא עושים כך, זה יהיה סימן של פתולוגיה של התנהגות נפשית. אני יודע שעל האדם להרגיש כאב על מנת להתגבר עליו, על ידי התעלות מעל רצון לקבל, כדי לדרוש תיקון. אבל אני לא חושב שזה סותר את הצורך להגנה עצמית בעולם הזה. ספק אם הבורא רוצה לראות אותנו "סמרטוטים".
תשובה: כדי להתפתח ברוחניות לא חשוב בכלל כיצד אתה מגיב על פעולותיהם של הסובבים אותך בעולם הזה. על מנת להתקדם רוחנית חשוב לדרוש מעצמך ומהבורא, שבכל מה שמתרחש אתה תגלה את השליטה שלו, כלומר, כיצד הוא מפתח את האגו שלך ומכוון אותו אליו. אם להיות מספיק עקשן בכוונה הזאת, בנוסף לכך לקרוא את המאמרים של המקובלים: מאמרי "שמעתי", מאמרי הרב"ש – את אלה שמתארים את האופי, הפעולות, התגובות של האגו שלנו, עם הזמן אפשר לגלות שאתה צופה על החיים של האגו שלך ושל תגובותיו כאילו מהצד, כמו חוקר. בנוסף לכך, כל האחרים עם האגו הקטן שלהם נעשים מובנים ו"שקופים".
על האדם באמת להרגיש כאב, אבל הוא לא צריך להשתוקק ולדרוש את הכאב, אלא צריך לבקש תיקון. אתה צודק בהחלט.
שאלה מהבלוג באנגלית: לפי מחקרים שנערכו לאחרונה, כמעט שני שליש מהעובדים האמריקאים מבלים במקום עבודתם הרבה יותר זמן מאשר לפני שלוש שנים, על מנת לספק לעצמם את חמשת הדברים הנחוצים ביותר לחיים: מגורים, מזון, הסקה, ביטוח ובריאות. כיצד אנחנו נוכל לספק לאנשים האלה תמיכה וחינוך אינטגרלי?
תשובה: אנחנו לא מתכוונים לספק חינוך אינטגרלי ישירות לעם. אנחנו מוכנים לספק תכניות לימוד מפורטות, שיטות, חומרי לימוד, ואם יהיה צורך, מדריכים, עבור הממשלות, המוסדות הציבוריים והבינלאומיים. ואומרים להם שהם חייבים לספק חינוך אינטגרלי מיידי לאנשים. אחרת, חוסר שביעות רצונם של ההמונים יהרוס את כל המוסדות הללו, ואז כולם ייפגעו – גם ההמונים בעצמם, וגם מנהיגיהם.
