קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים ממכללת "קבלה לעם"
שאלה: אם אני מרגישה שמישהו נמצא בירידה, מפני שברגע המתאים אני לא תמכתי בו, לא מילאתי את חובתי, מה עליי לעשות? כיצד מתקנים את זה?
תשובה: לעולם אל תחשבי על העבר. כל מה שקרה בא מהבורא, וזה הדבר הטוב ביותר שיכול היה להיות, זה המצב האופטימלי ביותר לתיקון. ועכשיו יהיה עליי להשתמש נכון באותם התנאים שבהם אני נמצא, לממש את הבחירה החופשית שלי, לחזק את הקבוצה, את אחדותה, להגדיל בה את חשיבות הבורא.
שאלה: תעזור לי בבקשה למצוא תשובה לשאלה, לשם מה הבורא סידר את כל זה לנבראים? כלומר, אם הוא שלם, לשם מה עליו לבנות וליהנות? לשם מה הוא זקוק לנו בכלל?
תשובה: אנחנו יכולים לדבר רק על מה שאנחנו תופסים בתוך החושים שלנו. הבורא נתפס על ידינו כרצון לתת תענוג. תכונתו היא השפעה. דווקא מהסיבה זאת הוא לא נמצא בשביעות רצון סטטי, אלא בורא את הנברא ומביא לו תענוג. כך אנחנו מרגישים אותו. אבל מה עומד מאחורי ההרגשה הזאת – אנחנו לא יודעים, מפני שזה נמצא כבר מעבר לחושי התפיסה שלנו. הקבלה מכנה אותו "עצמותו" – מהות שלא ניתן להכירה, שבנוגע אליה לא ניתן לומר דבר.
שאלה: התעוררו אצלי שאלות בנושא "הכרת הרע".
- כיצד יודעים ש"עשרת הדברות" כבר החלו?
- מהם השלבים בהכרת הרע?
- כיצד ניתן לזרז את התהליך הזה?
- מה המקורות שאפשר לקרוא מהם בנושא הזה?
- כיצד עוברים נכון את הדרך הזאת?
תשובה: "הכרת הרע" – זאת ההרגשה וההכרה בהבדל בין ה"אור" ל"כלי". לכן, לעולם לא צריך לחפש רע, אלא להשתוקק תמיד לאור, לבנות תנאים לחיזוק השפעתו. זה הדבר היחיד שמזרז את ההתפתחות. ורק באור אפשר לזהות משהו. עשר המכות תחולנה כאשר הבורא ביחד עם "משה", ה"נקודה שבלב", יגיעו ל"פרעה". באור של הבורא האדם ירגיש את הרע, את האגו הבלתי נסבל שלו, ירגיש את ההבדל בין "פרעה" לבורא. זאת תהיה תחילתן של עשרת המכות.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה ההבדל בין הקריאה מתוך ספרי המקובלים המודפסים והקבצים האלקטרונים במחשב? האם זאת לא אותה הכוונה?
תשובה: ההבדל לא גדול, והוא פסיכולוגי בעיקרו: עבודת האדם עם הספר המודפס ששייך לו, עם כל סימני ההיכר ויתכן חוסר הנוחות הכרוכים בכך, יוצרים סוג חיבור שונה עם הכתוב. באופן כללי, ידוע שאפשרויות השכפול ואפילו השתתפות הצרכן ביצירת התוכן, שמציעות הטכנולוגיות המודרניות, מפתחות גישה חדשה לחלוטין לתוכן ולממצאים התרבותיים בכלל. ובכל זאת אתה צודק – הכוונה שאנחנו מפתחים בעבודה הקבוצתית, בפעולות המשותפות, בסופו של דבר קובעות עבורנו את הכול, כולל השפעתו של הכתוב עלינו, בכל צורה שאנחנו קוראים אותו.
שאלה מהבלוג באנגלית: מדי פעם חבר נאלץ לעזוב את הקבוצה מסיבות משפחתיות או מתוך נסיבות בעבודה. מספר אנשים מעבירים ביקורת על החלטות כאלה כלא ראויות לקבוצה. אבל מי יוצר מצבים כאלה? יתכן שזאת הזמנה מהבורא לעזור לחבר לפתור את בעיותיו, כדי שיחזור מהר ככל האפשר? מי ומדוע עושה כך שהחבר יעזוב לזמן מה את הקבוצה? אתה? אני? מי?
תשובה: ברור שהכול תלוי ברמת בירור הבעיה. בכלל, הבעיות וההפרעות הוטבעו בתוך מערכת ההתפתחות על ידי הבורא. אבל סתם "לזרוק את הכול על הבורא", זה אומר, פשוט להוריד מעצמי אחריות להשתתף בתהליך ההתפתחות הרוחנית.
אתה צודק בכך שכשקורה מה שתיארת, זה יוצר שדה לעבודה רוחנית ולהחלטות לא רק אצל החבר שנאלץ לעזוב את הקבוצה, אלא גם אצל הקבוצה עצמה.
עבור הקבוצה, היחס למקרים דומים מתחלק לשניים –
מצד אחד, רואים בעובדות הללו תהליך טבעי של התרחקותם והתקרבותם של אנשים בודדים בתוך הקבוצה, חייבים לעבד יחס וסדר פעולות נכון על מנת לעזור לחבר להחזיק מעמד בתוך הקבוצה, או אם הנסיבות יותר קשות – לעזור לו לשמור על קשר עם הקבוצה ויתכן לעזור לחזור.
מצד שני, אנחנו צריכים לראות בכל התהליכים את בעיית החיבור או חוסר החיבור של הקבוצה. מובן, שאם החיבור בינינו היה מספיק חזק, הבעיות שהיו מתעוררות אצל החברים בחייהם, היו נפתרות במישור שונה לחלוטין, במישור הרוחני.
לא כדאי לבלבל בין שני החלקים האלה ויש לפתור בנפרד את הבעיות של כל אחד מהם. הדילמה הזאת של "אמונה ודעת" מתוארת בספר "שמעתי".
שאלה מהבלוג באנגלית: מה קורה כשאדם שמודע לקבלה, לתבונה האוניברסלית, לכך שבתוך כל אחד מאיתנו שוכן אלוקים, אינו יכול לשלוט על הכעס, הביקורת השלילית, על היחס פוגע כלפי בן הזוג? כיצד ניתן להשתחרר מהמחשבות השפלות שאני לא רוצה להיאחז בהן?
תשובה: כל הידע הזה מצטבר בתוך המוח האגואיסטי שלנו ובינתיים לא גורם לתיקון של האגו בכלל. ולפעמים אפילו להיפך – הידע הופך עבורו כמו שמרים לבצק. ומתרחש הדבר הבא: השפלה של הזולת – עבור האגו שלנו היא גם מקור לתענוג, הערכה עצמית גבוהה, מכיוון שהוא מעריך את עצמו ביחס לאחרים, וגם סוג של הגנה עצמית: מי שנחות ממנו, לא יעז להתנקש ב"הוד מעלתו". כדי להתגונן מפני ההתפרצויות של האגו, אנשים משתמשים בחוקי מוסר, הסכמים, אבל, בסופו של דבר, מתברר שכל אלה חסרי אונים מול האגו הגדל. הוא קובע לא רק את המעשים, אלא גם את המחשבות.
אפשר לשנות את התנהגותנו רק אם מזהים עד כמה אנחנו קשורים, ושכל מעשה שלנו חוזר אלינו פי מאה. כדאי לשים דגש דווקא על הלימוד של התלות ההדדית בינינו בזמן לימוד הקבלה ויסודות החיים בערבות ההדדית בעולמנו החומרי. אז בהדרגה, האגו שלנו הופך מאדון, לעבד נאמן: הרי הוא מתחיל לראות שעל ידי גרימת הרע לאחרים, הוא מזיק לעצמו, ואנחנו יכולים לנצלו לטובה, לקשר.
במיוחד גוברת התחושה של הקשר החי והתלות ההדדית בין אנשים, אם ישנה מטרה משותפת רוחנית או אפילו גשמית שהם רוצים באמת להשיג.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אנחנו עובדים כשלא מרגישים שום דבר: לא שנאה, לא אהבה, אפילו כלפי החברים והמשפחה?
תשובה: ממלאים את חובתנו בתוך הקבוצה ובהפצה, במשפחה, ויחד עם זאת, דורשים ש"יחזירו אותנו להכרה". לפחות. אם יש לך כוח ויכולת – תעשה אפילו יותר מהרגיל, עבור האגו זהו תמריץ נוסף כדי לדרוש.
לכן, בעל הסולם כתב, שהבורא עשה עמנו חסד כאשר שם אותנו במצב של "העולם הזה", שבו אנחנו יכולים, באמצעות פעולות פשוטות, לעלות ולשנות את עצמנו, אפילו כשאין רצון. ברוחניות זה בלתי אפשרי.
שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי שאלה בנוגע למעשר. אני בעל חברה. האם עליי לשלם מעשר מההכנסות של החברה (המכירות) או מתוך המשכורת שאני משלם לעצמי?
תשובה: במקרה שלך, המעשר יורד מתוך ההכנסות של החברה באותה המידה שהכנסותיה הן ההכנסות האישיות שלך. המשכורת במקרה הזה שווה לסכום שאדם מאפשר לעצמו להוציא מחשבון הבנק שלו. אנחנו משלמים מעשר מההכנסות נטו, לאחר ניכוי המיסים.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם אנשים דתיים יכולים ללמוד כתבי קודש עם מקובלים אמיתיים שמכירים את שפת "הענפים והשורשים" ומסוגלים להסביר להם את המשמעות האמיתית?
תשובה: לא מדובר על ההסברים, אלא על הכוונה – לשם מה האדם קורא את הספר, מה התוצאה שהוא רוצה לקבל. שפת "הענפים והשורשים" היא לא סתם קוד, אלא השתוקקות של האדם לעלות מ"הענפים" ל"שורשים". זהו ההבדל בין אנשים דתיים למקובלים. הראשונים מקווים בעזרת הספרים לקבל מילוי לרצונות "הגשמיים" שלהם (או שעושים זאת מכוח ההרגל), והמקובלים משתוקקים לתיקון.
שאלה מהבלוג באנגלית: קודם אמרת שלא חשוב כיצד לומדים: באופן וירטואלי או בקבוצה פיזית, מפני שברוחניות אין זמן, מרחק, ולגוף אין משמעות מיוחדת. אבל בכנס האחרון באמריקה אתה אמרת שבלתי אפשרי להתאחד באופן וירטואלי, מפני שאנחנו חיים בעולם הגשמי וחייבים להתחבר בצורה גשמית.
העניין, שהמצב הבריאותי שלי אינו מאפשר לי להיות נוכחת פיזית בכנסים: לפני זמן מה אני עברתי ניתוח ואני נמצאת בשיקום. אני צפיתי בכנס בצורה וירטואלית, אבל כששמעתי את דבריך, לבי נפל. אני הפסקתי לראות את שיעורי בוקר, על אף שלפני כן תמיד השתתפתי בהם אתכם בצורה וירטואלית וגם בכל הכנסים.
נראה לי שהגעתי לקבלה עם מטרה מסוימת. אבל מכיוון שאני לא עשיתי שום פעולות נדרשות, אלא רק צפיתי והקשבתי לך, אני נשארתי עם השאלה: "לשם מה בכל זאת אני הייתי בקבלה"?
אני מרגישה מרירות גדולה. אני באמת נהניתי מהשיעורים, אבל מפני שאני לא מסוגלת לבצע שום פעולה, אני נאלצת להפסיק את הצפייה הווירטואלית בהם.
תשובה: בעולם שלנו הכול ניתן לנו לשם תיקון, ובכל התנאים על האדם לעשות את המקסימום האפשרי. אם ישנה אפשרות להגיע לכנס, אז צריך להשתדל לא לפספס אותה. אבל בו בזמן, אם בגלל נסיבות אובייקטיביות לאדם אין אפשרות כזאת, יש לקבל גם את הנסיבות הללו כטובות ביותר לתיקון שנשלחו מלמעלה. גם עליהן צריך להודות לבורא. אם הוא שלח לך תנאים כאלה, סימן שיש לך כוחות מיוחדים להתעלות מעליהם ובכל זאת להגיע לחיבור. לכן אין צורך במרירות כלשהי. תמשיכי לצפות בשיעורים, כך מתבטאת השתתפותך בעבודתנו המשותפת.
