דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 13.04.2013

שאלות ותשובות, 13.04.2013

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה: מהו "יצר הרע"? האם זאת הכוונה לקבל על חשבון הזולת, או סתם גישה חצופה ולא ידידותית לאדם זר?

תשובה: בעצם, היצר הרע הוא כוונה להפיק תענוג אישי מכל פעולה שלנו. הכוונה הזאת אינה משאירה מקום בליבו של האדם לכוונה הפוכה, להשפעה, והיא שולטת על כל פעולת ההשפעה שהאדם עושה כלפי האנשים הקרובים.

אבל היצר הזה הופך למקור הרע האמיתי שמאלץ את האדם לקבל תענוג על חשבון הזולת.

שאלה: מה זאת אומרת "ואהבת את ה' אלוקיך"?

תשובה: אהבה היא קבלת תענוג ממה שהאחר נהנה. זאת תכונת הבורא. רצון הבורא הוא ליהנות לנבראים. כלומר, לאהוב את הבורא, הכוונה, לרכוש בעזרת שיטת הקבלה את תכונת ההשפעה והאהבה שלו, ובזכות זה להיות מסוגלים לקבל את אורו כדי למלא את רצונו, כלומר לעשות לו נחת רוח.

שאלה: מהו התפקיד של האישה בעבודה הרוחנית (אני מתכוונת לצד המעשי)? האם אישה יכולה להיות מורה?

תשובה: נשים עוזרות לגברים למשוך את המאור המתקן של הבורא. הנשים בקבוצה מולידות את הרצון לתיקון העולם, הן דורשות מהגברים התקדמות רוחנית, עוזרות בהפצה, תורמות שגם בעולם יהיו רצונות חדשים, רצון ברור לתיקון.

בצורה כזאת, הגברים והנשים עושים עבודה אחת משותפת והם שני חלקים בתוך מבנה רוחני אחד.

האור נכנס לתוך "הפרצוף הרוחני" דרך "גלגלתא ועיניים", שנקרא החלק הגברי במבנה הכללי הרוחני, ואחר כך ממלא את כל ה"פרצוף". כך גם בעולמנו, האור נכנס לתוכו דרך החלק הגברי של הנשמה הכללית, לכן המורה לקבלה, כלומר, מי שמעביר את האור העליון לאחרים, צריך להיות גבר.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני מבין את החשיבות של השתתפותם של הגברים והנשים בסדנאות. יחד עם זאת, נשים רבות הן אמהות לילדים קטנים ואין להן אפשרות להביא אותם איתן לסדנאות. קודם, כשהיו סדנאות אפשר היה להשאיר את הילדים הקטנים בבית עם הבעלים שלנו, אבל עכשיו אין אפשרות כזאת. האם חשוב לאישה שיש לה ילדים קטנים, להשקיע מאמץ כדי להשתתף בסדנאות? האם היא תתקדם אם היא תעדיף לטפל בילדים במקום להשתתף בסדנה?

תשובה: אם מדובר על הסדנאות המשותפות לזוגות, אז השאלה היא לא האם היא (האישה בעצמה) תוכל להתקדם.

כי בסדנאות מתגבשות צורות חדשות של יחסים בתוך המשפחה, ומטרתן לקדם זוגות נשואים כגוף אחד. לכן, כדאי לעשות מאמץ כדי שנשים תשתתפנה בסדנאות לזוגות. זה נוגע גם למשפחות וגם להתארגנות הקבוצה. זה מבחינת עדיפות. ברור שישנם מצבים שאין ברירה ואין שום אפשרות להשתתף בסדנה. אבל כאשר אין ברירה, אז גם אין שאלה.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אדם יכול לעמוד בדחייה שמתגלה כאשר אנחנו מתאמצים להתחבר? אתה אומר שאנשים עוזבים. אבל הם לא עוזבים סתם, אלא הם מגיעים למצב של חוסר אונים אחרי שהמאמצים והתשלום עבורם עולים בתוהו שנה אחר שנה. האם מגובה ההשגה הרוחנית שלך אתה רואה משהו חוץ מפניות והאשמות?

תשובה: בנוגע לשאלה על דחייה. האדם מסוגל לא רק לעמוד בדחייה הזאת, אלא הוא יתקדם באומץ לקראת ההרגשה הזאת, כמו אדם שרגיל לשחות במי קרח בחורף, והוא אפילו ישתוקק להרגשה כזאת כאילו זה חלק הכרחי מתוך תהליך ההתפתחות הרוחנית. אבל זה אפשרי רק בתנאי שבעזרת שיטת הקבלה, הלימוד והעבודה הפנימית, הוא הצליח לפתח מראש הרגשה שהמטרה יותר חשובה לו מהניסיון שעומד לפניו. וגם ההבנה וההרגשה שהקבוצה היא הכלי היחיד והיקר ביותר שיש לו להשגת המטרה.

חוץ מזה, כדי לא רק לדחות, אלא גם לנצל את רגעי הדחייה, דרוש ניסיון מסוים של חישוב העליות והירידות. ברור שהניסיון הזה מתפתח רק אם האדם "מתבשל" כל הזמן בתוך הקבוצה.

בנוגע לעזיבתם של אנשים מהקבוצה. אנחנו עובדים למען העתיד, וזוכים לתשלום במדרגה יותר גבוהה, כלומר בצורת השפעה יותר גדולה וחיבור יותר חזק. אבל בשביל החומר הפנימי שלנו, כלומר בשביל האגו, כל זה רק מילים יפות, כי מטבעו הוא רוצה פיצוי "כאן ועכשיו". וכשנעלם המילוי הראשון כתוצאה מהמפגש עם חכמת הקבלה, אז האגו שלא מקבל הזנה, משדר לנו הרגשה של חוסר אונים וריקנות. וההרגשה היא, "חומר" שמסוגל לבטל את כל המילים היפות שהאדם הסכים איתן לאחרונה.

יתכן שאצל רוב האנשים זאת תופעה רגילה, שאחרי המילוי הרוחני הקטן הראשון הם מאבדים רצון להתקדם והם עוזבים, אבל ישנם אנשים מסוימים שבעזרת קבוצה מאורגנת, בעזרת החיבור והחום שבתוכה היו מתחזקים, ומגלים אופקים חדשים בתוך הרצון הרוחני שעדיין חלש. לכן, ברוב המקרים הבעיה היא, שהקבוצות שלנו עדיין חלשות מכדי לבנות שדה כוח שיוליד באדם אגו רוחני חדש, יותר גדול עם תכונה לקרב את המטרה ולהרגיש אותה בהווה וגם לספק לאדם מילוי.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אנחנו יכולים להשפיע על החברה בצורה חיובית לפני שמתגלה הרשת הרוחנית, הרי בינתיים אנחנו מרגישים את הזולת רק בתוך ה"כלים" האגואיסטיים שלנו? קיים חוסר ודאות וחוסר בהירות בנוגע למה צריך לחשוב כלפי הזולת על מנת לזרז את ההתקדמות של כל אחד למטרה. זה דומה לעבודה פנימית רבה, אך לא מועילה שהאדם עושה, ובו בזמן אסור לו לזלזל בה.

תשובה: אם מדובר בקבוצה, אז גם את ההשפעה החיובית עליה וגם את הגילוי של הרשת הרוחנית וגם את ההתקדמות של כל אחד לקראת המטרה, אני יכול להבטיח ולזרז בתנאי שבעזרת כל האמצעים האפשריים אני אגדיל את חשיבות הקבוצה בעיניי ואשתדל לראות את חבריי כבר מתוקנים ואת הקבוצה כהתגלות של השכינה המתוקנת.

ואלה יהיו מאמצים להתקרב לאמת, מכיוון שמה שנראה לי עכשיו כאוסף של גופים, הוא למעשה גוף אחד שבפנים מלא באור של הבורא. עבודה פנימית כזאת יעילה ביותר ומרוממת את האדם.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אני יכול לשנות את היחס של הבורא כלפיי כאשר הוא דוחה אותי?

תשובה: אפשר לשנות את היחס של הבורא כלפיי רק בתנאי שאני משנה את היחס שלי כלפיו. להתחיל לתפוס את כל המתרחש ואת הרגעים הנדירים שבהם האדם מרגיש שהוא נמצא בדרך הנכונה ומבין שההשפעה היא הדבר הגבוה ביותר, מרגיש את חשיבות הקבוצה והמטרה, את הרגעים שבהם מזדמן לו לחשוב על ההשפעה, על הקבוצה ועל הבורא, לבנות כוונה נכונה, ללמוד ולהפיץ, כל אלה הם ה"פנים של הבורא", פנייתו של הבורא לאדם.

כל יתר הדברים שמורידים אותו לעולם שלנו, למחשבות וליחסים האגואיסטיים, גם זה הבורא, אבל ה"אחוריים" שלו.

כך האדם מפתח יחס נכון כלפי הבורא. ובסופו של דבר, הוא יבין שהבורא לא דחה אותו, אלא להיפך, כל הזמן משך אותו אליו.

המקובלים אומרים שבגמר התיקון אנחנו נראה שאין לבורא "שני צדדים", וגם מה שראינו כשלילי, אנחנו נגלה את "פני הבורא".

שאלה מהבלוג באנגלית: אני מרגיש דחף בלתי נשלט לספר לכולם, ובמיוחד לכל האנשים הקרובים, עד כמה אני שונא אותם. מה צריכה להיות תגובתי על הרגשות כאלה כשהן מתעוררות בי?

תשובה: אנחנו לא בוחרים את התגובות, אנחנו יכולים לבחור רק את היחס כלפי התופעות. כדאי להתחיל ללמוד כיצד לא מזדהים עם הרצונות שלנו. הרצונות הם פעולות, ביטוי של האגו, והוא כמו "יצור עצמאי" שחי בתוכנו ואנחנו עוד נצטרך ללמוד לעבוד איתו. כך כדאי להתייחס לרצונות של העולם הזה שמתעוררים בנו.

זהו רק צד אחד. הצד השני הוא, שלא כדאי לנו לראות הפרעה באחרים ובמיוחד באנשים הקרובים לנו, אלא כעזרה בהתקדמותנו. זאת נקודת המבט הנכונה.

שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע הכוחות הרוחניים מעוניינים למנוע מאיתנו להתקדם? על ידי המכשולים בדרך הם מושכים אותנו לאחור. האם זה מפני שכדור הארץ שלנו הוא גיהינום?

נראה לי, שההתקדמות בעזרת התורה האהובה שלנו, גם זה מאבק רוחני וגופני קשה מאוד, מפני שהמגנט של הכוחות השלילים מושך אותנו כל הזמן לאחור.

תשובה: בשביל מה לנו כל ההפרעות האלה?!

שאלה מהבלוג באנגלית: התייחסות לפוסט "הרשתות הוצבו". לפי חוקי הטבע, כל פעולה מעוררת תגובת נגד שוות ערך. לכן, כל דחף מצד ארה"ב "לחסל" את מדינת ישראל, ישראל תואשם ברצונה "לחסל" את ארה"ב. האם לא עדיף לשתי המדינות לשכוח מהעניין ולהתרכז במציאת דרכים לבנות יחסים הדדיים מועילים?

תשובה: עדיף. וכיצד עושים זאת? כוונות טובות לא עוזרות במקרה הזה, האגו משיג את המנהיגים. רק שינוי האווירה החברתית העולמית, הכרת הקשרים בינינו, היכולת להתחשב בהם, יכולים להביא ליחסים נכונים גם בין האנשים וגם בין המדינות. וזה ניתן להשגה רק בעזרת מערכת חינוך אנושית נכונה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GlIVa

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest