קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה: אם תרשה לי לספר מעט על עצמי. בשל קשיים כלכליים אין לי אפשרות להשתתף בכנסים יחד עם הקבוצה הפיזית. ומפני שבבית יש לי רק מחשב אחד גם אין לי אפשרות להיות בקשר עם הכלי כולו, מכיוון שבעלי, אם לומר זאת בעדינות, לא ממש מתלהב כשאני לוקחת ממנו את הצעצוע שלו. יתר על כן, הוא נאלץ באותו הזמן לצפות יחד איתי. אין לו שום דבר נגד הלימודים שלי (כשהם בגדר הסביר – בעיקר בבית, ופעם בשבוע בימי ראשון אני יכולה ללכת לקבוצה), אך בזמן ההרצאה עצמה הוא נרדם, מה שאחר כך משפיע על מצב רוחו, הוא כועס, מתעצבן, ובכלל כל זה מאד מקבע אותו.
אני מצדיקה את הבורא ככל יכולתי, שהוא כביכול אינו נותן לי יותר ממה שאני מסוגלת לשאת. אך מדוע אני חיה את הקבלה, נושמת אותה, ורק בזה רואה את המשמעות לכל, מדוע הבורא דוחה אותי בגסות כזאת, אינו מאפשר לי להיות עם הקבוצה, אינו מאפשר לי להיות עם בעלי ברצון משותף אחד לבורא, ואינו מאפשר לי להפיץ את העניין מאותן הסיבות, ולא רק זה? אצל נשים אחרות הכול יותר פשוט: גם הבעל – שותף רוחני, וגם האפשרות להיות בתוך הקבוצה, וגם ההפצה. האם היה צורך להכניס לתוכי כל כך הרבה אגואיזם, שיהיה כל כך כואב לנער אותו ממני?
אני מתחננת, תציע לי משהו! הרי אני אישה, אני פועלת על פי דרכו! מה עלי לעשות???
תשובה: ראשית: חובה עליך ללמוד לשמוח על כל אפשרות מזערית של מגע – ללמוד, לשמוע ובמידה כלשהי להשתתף. על ידי שמחה אפשר "לסחוט" מהבורא הרבה יותר מאשר על ידי מרירות ו"הצדקות".
שנית: אם את, כאישה, מנהלת את משק הבית, ממלאת את חובותייך במשפחה ובבית, משתתפת במידה שלימה בכל ענייני ודאגות המשפחה – אז זכותך המלאה בזמנך הפנוי לעשות את מה שנחוץ לך באופן אישי, לפתח את הנשמה. כולם, גם הקרובים וגם הרחוקים יכולים לדרוש את מה שהם רוצים, מלבד את נשמת האדם. אם האדם מספק להם את הנחוץ להם לחיים בעולם הזה, את יתר הזמן הוא חייב להקדיש לפיתוח הנשמה. כמו כן האגואיזם אינו מעניש את האדם, אלא על ידי הוספת האגו מעלים אותו. יתכן שאת אפילו אינך מתארת לעצמך עד כמה מה שקורה לך גורם לצמיחתך ברוחניות!
בעניין הכנס, בדרך כלל מארגני הכנס מייסדים קרן עזרה, ואם תפני אליהם, ייתכן שהם יוכלו לעזור לך לקנות כרטיס ולכסות את מחיר הכנס!
שאלה: כשאני לומד את שיטתך, אני מגיע למחשבה על כך שהקבלה היא בעצם טכנולוגיה עתיקה לשלוט על ההמונים. האדם תמיד רצה לחיות, אך למרבה הצער, לא כולם הצליחו בכך. וגם הפחד מהמוות לא נתן מנוחה. ואילו השיטה הזאת עובדה לאורך אלפי שנים, מאז ימי קדם (לדעתי, עוד לפני אברהם). ייתכן, שאברהם קיבל מידע מסוים, ואחר כך פיתח אותו לזמנו, כפי שגם אתה מצליח לעשות בזמננו. השיטה הזאת סיפקה לאדם החושב חומר למחשבה על חיי הנצח, ובכלל על החיים לאחר המוות. כלומר אדם חלש, אך חכם, היה יכול בעזרתה למלא במשהו את הריקנות שבו ואת אפסיותו, לרצות לקבל מהחיים הללו את מה שהוא רוצה, ובשום פנים ואופן לא לחשוב על כך שהוא נולד בעולם הזה רק פעם אחת. אחרי מותו, הוא יזכה למנוחת עולמים, ללא הרצונות. אך ברור, שאם אני לא קיים, אז על איזה רצונות אפשר לדבר? אני מבקש שתסלח לי על ההתבטאויות החצופות.
תשובה: הקבלה אינה מבטיחה חיים לאחר המוות ומנוחת עולמים, היא אומרת מאוד ברור שלקבל משהו אפשר רק דרך תיקון היחס שלי לזולת. חוץ מזה, הקבלה אינה שולטת על אף אחד, מכיוון שצמיחה רוחנית אפשרית רק על ידי בחירה חופשית.
