דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 10.05.2012

שאלות ותשובות, 10.05.2012

תשובותיהם של מרצים מאקדמיה לקבלה

שאלה: לפני זמן מה, הגיעו חיי למבוי סתום, הלכתי לאיבוד בחיים. כל חיי כמסילת רכבת היו תחת בקרה עד לרגע הזה, ולאחר מכן כאילו נחתכו. מולי ניצבת ריקנות, איני יודעת מה לעשות, לאן לפנות. לכן התחלתי לחשוב על משמעות החיים, על בני אדם. אני מאמינה בעקרונותיי ואני מוצאת הוכחות רבות לכך בדבריך.

יש לי שתי שאלות אליך –

  1. למה אנשים מתכוונים באומרם "איבדתי את עצמי" (כלומר, המשכתי ללכת על פי התכנית, ולפתע אני מבינה שאיני יודעת לקראת מה אני הולכת)?
  2. האם יתכן שזהו זה, סיימתי את השלב של חיי?

תשובה: על מנת להבין למה מתכוונים האנשים ב"לאבד את עצמי", צריך לדעת שאדם בדרך כלל מזהה את "האני" שלו עם האגו שלו. והאגו, אף על פי שהאדם מתקדם, מממש את שרשרת הרצונות הטמונה בו, מתענוג לתענוג, וזקוק עדיין למטרות מסודרות מסוימות, ארוכות טווח פחות או יותר. סכום המטרות האלה מספק לנו את הרגשת הטעם בחיים, שבלעדיה האדם לא יכול לחיות. יחד עם זאת, גם אם כל רצונותיו מתמלאים באמת, עדיין בכל אחד מהם נשאר משקע של חוסר סיפוק וייאוש, כפי שנאמר: "מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים". לעתים קרובות האדם אינו מזהה את המשקע הזה בעצמו. למרות זאת, המשקע מצטבר לאורך הזמן עד שהערך הכולל שלו מתחיל להסתיר מהאדם את המטרות שעד כה סיפקו לו את מהות הקיום. וגם הדרך האגואיסטית שהתקדם בה מתענוג לתענוג, נעשית לשפלה בעיניו ואינה ראויה לאדם. זה מעורר אצלו את הרגשת "האיבוד העצמי", כלומר, הוא תוהה כמה שווה האגו שלו ודרכו הרגילה, כלומר, מה שעד כה היו מהותו. זאת אומרת, הוא מרגיש שהגיע הזמן לעצב מערכת חדשה של מטרות שיספקו משמעות לקיומו. ורצוי ביותר שהאדם ייקח את התקופה הזאת ברצינות, שיתעקש בתוכו דווקא על הצורך של המשמעות לחייו, ולא יסתפק בערך המטרתי הראשון שמזדמן לו, שאפשר לאמץ מכל קבוצה, מכל חברה.

שאלה: עם איזה אדם עדיף לא להתקשר?

תשובה: עם אדם שאתה סולד ממנו בפנימיותך, ועם אדם שאומר על דרכו בחיים: "אני יודע הכול, בוא אחרי".

שאלה: מתי צריך להפסיק להתקשר עם אנשים?

תשובה: מתוך שאלתך לא ברור, האם עם אנשים בכלל או עם אנשים מסוימים. אם מדובר על קבוצת אנשים, אז כדאי לי להפסיק להיות בקשר עם מי שעוסק ב"רוחניות" כלשהי ומי שמצא את הדרך למשמעות החיים, אבל "הרוחניות" שלהם, דרכם ומטרתם – היא לא מה שאני מחפש.

שאלה: האם אתה יכול להבהיר את המשמעות הקבלית של המצוות:

"לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ- לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". (דברים כ"ג, פסוק כ"א).

תשובה: אתה יכול לתת "לגוף" שלך, לאגו שלך שנקרא "נוכרי" (זר), את המושג שהוא יכול לעבוד למען השגת המטרה הרוחנית עם הכוונה האגואיסטית.

על ידי זה אתה מספק לו כוח לעבוד – "מבטיח שכר" – ומקבל ממנו בתמורה הרבה יותר. מפני שמטרה נעלה עם הכוונה לקבל פרס, מספקת לו הרבה יותר כוח לעבוד לטובתך ("להחזיר הלוואה") מכל מטרה רגילה. אבל "לאחיך", כלומר, לכל מצביך בעבודה על מנת להשפיע, "בן אביך" – אור ההשפעה העליון, אינך יכול לדבר על האפשרות לעבוד עם כוונה אגואיסטית, מפני שעל ידי זה אתה מונע ממנו (כלומר מעצמך) את האפשרות להמשיך לעבוד ב"לשמה" – לטובת הבורא. והכוונה "לשמה" נותנת בדיוק מספיק כוח, כדי לשמור על הכוונה הזאת. כלומר, "אחיך" אם עובד ב"לשמה", יחזיר לך בדיוק כמה שאתה "תשיך" לו. אם אתה תנסה לתת לו כוונה אגואיסטית, כדי שהוא יחזיר לך יותר ממה שאתה הלוואת לו, אז לא תצליח להגיע למה שנאמר בהמשך של הקטע הזה: "… למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידך על הארץ, אשר אתה בא שמה לרשתה", כלומר, לא תגיע למדרגה הבאה בהשפעה.

שאלה: אתה כבר ענית לי על השאלה על השיטות החדשות בפסיכולוגיה. הנה חלק מתשובתך: "השיטות הללו דומות רק מבחינה חיצונית לשיטות בקבלה, מפני שבלתי אפשרי לשפר את חיי ללא התיקון הפנימי, בלי לשנות את הכוונה מ"לעצמי" ל"זולת"."אבל זה לא כך, עכשיו ישנם זרמים שמצביעים בבירור שעל האדם לשנות את עצמו, את יחסו כלפי העולם וכלפי אנשים אחרים. אני סיימתי קורס של קבלה, ראיתי המון תכניות איתך, השתתפתי בהפצה. ואני רואה שהכיוונים הללו אינם זרים לקבלה. הם מושכים את האנשים בעזרת בעיות קלות, וכאשר האדם מתחיל להבין – מתגלה לו הרבה יותר. לאחר שקראתי את מאמרי הקבלה, אני לא מצאתי בהם שמלמדים אדם לשלוט על רגשותיו. בפסיכולוגיה הוודית מסבירים הרבה מאוד על היחסים בתוך המשפחה, אבל שם מתארים זאת ביסודיות, וכלל לא "רק לעצמי", אלא להיפך, מראים בצורה מאוד ברורה שהגישה "לעצמי" אינה נותנת דבר. אתה מדבר על אותו הדבר, אבל מעט, כדרך אגב, מספר מילים בתכנית. לא ברור מדוע אתם לא רוצים לברר את כיוון "הפסיכולוגיה הוודית" ובורחים ממנה כמו מאש. הרי אתם מחפשים עכשיו שיטות להפצה, למשוך את 99%. שם יש הכול. אם אומרים לאדם: "בואו נתחבר, אנחנו נמצאים במשבר", אז לרבים זה לא אומר דבר. אבל אם אומרים: "אנחנו נסביר מדוע אתה חולה, מדוע יש בעיות ביחסים" – זה יעניין אותו יותר ויעזור בצורה ממשית. אם שני זרמים קרובים לא רוצים להקשיב זה לזה – הוודים והקבלה – אז מה כבר יש לדבר על החיבור בין אנשים פשוטים. בפסיכולוגיה הוודית אף אחד עדיין לא קורא לעסוק בשיטות רוחניות מזרחיות, הם אומרים שעל כל אחד למצוא את השיטה הרוחנית שמתאימה לו. בידע הזה שהתגלה רק בתחילת המאה ה-19 כתוב גם שעכשיו הגיע זמנו, וגם מביאים ציטוטים כמוך, שעלולים להגיע זמנים שאנשים יאכלו את ילדיהם. מדוע אצלם לפני 5,000 שנה כתוב כל כך הרבה על כל תחומי החיים (אף אחד שם לא מדבר "לעצמו"), ובקבלה מוסבר לפרטי פרטים רק על "קבלת האור" – הפסיכולוגיה בשלביה הראשונים, שום דבר ממשי, מעט חומר שימושי לעכשיו. מסתבר כי יתר האנשים עם הבעיות שלהם נשארים מחוץ? מה רע בכך שאדם ידע עכשיו כיצד לבנות יחסים עם אנשים אחרים ובתוך המשפחה, כיצד לחנך ילדים. לא לימדו אותנו את זה, ואם לא נלמד בהמשך, מאין יהיה לנו את הידע הזה?

תשובה: על האדם באמת לדעת כיצד לבנות את היחסים בחברה ובמשפחה, לכן, היסוד ליחסים נורמלים וגם הידע החיוני הנוסף כלול בתוך מערכת ההשכלה והחינוך האינטגרלי, שאנחנו מפתחים וכבר מתחילים לממש בחיים. יחד עם זאת, יש להבין שלעזור לאדם לברר את בעיותיו – לא יכולה להיות המטרה. האגו בכוונה מקבע את תשומת ליבנו על הצורך לפתור בעיות, הוא מסיח את דעתנו מהעיקר. השיטה שלנו מכוונת את תשומת הלב של האדם לחברה, מספקת לו מושג על כך שחייבים לשנות את היחסים בחברה – מבסיס אגואיסטי להשפעה. אנחנו מציגים בפני האנשים את המודל של החברה, המשפחה, הכלכלה, שמבוססים על ערבות הדדית, ועל סמך זה האנשים מגלים יסוד אגואיסטי הרסני של אורח חיים המשפחתי, החברתי, התרבותי הנוכחי – אבל כבר תוך כדי ההבנה של האפשרות והשיטות לשנותו. שתי נקודות חשובות נוספות: בנוגע ל"לא לעצמי" ול"אור עליון". ברור כי העיקרון "לא לעצמי" מוכר זה זמן רב, למעשה לכולם, ומסתכם בצורך להישרדות קבוצתית, או ב"אגו רציונלי". מפני שלפי הטבע האדם נאלץ לחיות במסגרת משפחתית, בתוך קבוצה, בחברה, והן יכולות לשרוד רק בתנאי שהיחסים בין החברים יהיו אלטרואיסטים במידה ניכרת. אפילו אצל בעלי החיים מבדילים הביולוגים החברתיים בין סוגי אלטרואיזם רבים. לכן הציוויליזציה המודרנית נכשלת, היא למעשה ביטלה את העיקרון "לא לעצמי", הביאה את "התשלום תמורת העבודה" לרמה אבסורדית, בעזרת מערכות מלאכותיות רבות, גרמה להתרחקות של האדם גם מהמוצר וגם ממי שעבורו הוא יצר את המוצר.

"האור העליון" – זה הרגשת כוח ההשפעה של הטבע שמוליד את הכול ומנהל את הכול, שאליו עם הזמן צריכים להגיע כל האנשים, כתוצאה מהחיים בתוך חברה שנוסדה על בסיס הערבות. רק ההרגשה הזאת והעבודה כדי שהכוח הזה ישרה בינינו, יכולות לספק לחברה שמבוססת על הערבות, יסוד טבעי נצחי. בלי ההרגשה הזאת, בלי שליטת הכוח הזה על האנשים, הכלל "לא לעצמי" יתנוון במשך הדורות, והאגו המתפתח ינצל אותו להרס עוד יותר גדול.

שאלה: בשיעור הבוקר אמרת שיש רק פלוס ומינוס. יתכן כי הבורא ברא נברא כדי להרגיש שהוא – בורא, מתוך ההפך?

תשובה: קרוב מאוד לאמת. חוץ מזה שאת הבורא עצמו איננו יכולים לשפוט, אבל להרגיש יכול וצריך אותו ה"חלק", אם אפשר לומר באופן סמלי, שהוא הבדיל מעצמו – הנברא.

בהתבסס על כך ש"אין עוד מלבדו", ניתן לומר שהוא איפשר ל"חלק" הזה להתנתק, ואחר כך להידבק בו, שהוא נותן וקובע על ידי כך את שלמותו.

שאלה: מדוע חייבים לדבר בסדנאות? אולי כדאי לנסות לשתוק, להקשיב לניגוני "העולמות העליונים" של בעל הסולם ולנסות להתחבר בינינו ללא מילים?

תשובה: לא חייבים, וגם להתחבר ללא מילים אנחנו ננסה בהחלט. אבל גם ביטול עצמי בפני מה שאומר החבר, חשוב ביותר.

שאלה: זה שכל בני האדם אינדיבידואליסטים ונמצאים באיזון ביניהם, אני מסכים. השאלה, האם עכשיו האגו מנצח בכל התחומים, ומביא להרס עצמי מואץ? אבל אם הכול נעשה כלפי הצופה, מה בנוגע ל-6,000 השנה וכולי? האם אפשרי כישלון עם תוצאה עגומה בסופו, או "הפי אנד" בכל מקרה?

תשובה: "הפי אנד" בכל מקרה. אך השאלה היא רק כמה יעלה לנו ה"הפי אנד" הזה. כמה דם צריך להישפך, אילו זוועות עלינו לעבור כדי להכיר את הרע של האגו שלנו. אבל אפשר להימנע מכל זה, אם נכיר עכשיו בקשר ובתלות ההדדית בינינו ונתחיל ללמוד לבנות מחדש את היחס שלנו אחד כלפי השני.

שאלה: שלמות – היא הבורא, הנברא אינו שלם. הנברא נברא יש מאין. האם אפשר להתקדם לשלמות אם איני שלם מלכתחילה?

תשובה: על השאלה הזאת עונה בפירוט ה"הקדמה לספר הזוהר". תקרא את המאמר ותקשיב לשיעורים עליו.

שאלה: אתה מרבה לדבר על המערכות האנלוגיות שקיימות בטבע כעל ההישג הגבוה ביותר, שהכול זורם, הכול מתחבר, מתמזג.

אבל! חכמת הקבלה כולה מדברת על שלבים – 125 מדרגות, 613 מצוות. אם הכול בטבע מופיע בצורה מדורגת, החל מארבע דרגות ההתפתחות של אור ישר, כיצד יכולות כאן להופיע המערכות האנלוגיות?

תשובה: תשובה מפורטת על שאלתך נמצאת בפוסט "מערכות הקשר בבריאה אנלוגית (עליונה) וספרתית (נחותה)".

שאלה: כיצד אדם יכול להישאר בכוונה ללא קבוצה, שהייתה יכולה לתמוך בו?

תשובה: לא רק שהוא לא יכול להישאר בכוונה, אלא גם לבנות כוונה נכונה ללא הקבוצה אינו יכול. הבורא מתגלה בקשר בינינו, לכן העבודה בקבוצה חשובה כל כך. בלי הקבוצה האדם לא יכול להגיע להכרת הרע, לא מסוגל לבקש עזרה מהבורא, לא מסוגל להישאר בתוך הבקשה הזאת.

שאלה: אתה אומר שצריכים להתמוסס בתוך הקבוצה, זה ברור. וכיצד להתנהג עם אנשים אחרים מחוץ לקבוצה? אם תתנהג כך, כל הזמן ינצלו אותך. אני כבר שמתי לב לזה, אם משתדלים בכוחות האחרונים, האחרים רואים זאת ומשתדלים "להתחכם", הרי מחוץ לקבוצה "בעולם" לא קיימים יחסים כאלה. האם צריך לעשות כל מה שתלוי בי, ואחרים אחראים על עצמם?

תשובה: צריכים להתייחס לאנשים מחוץ לקבוצה כמו כולם. אנחנו לא צריכים לבצע איתם עבודה למימוש הערבות, ולכן איננו יכולים לבטל את עצמנו כלפיהם. כלפי אנשים כאלה העבודה שונה, היא בהסבר על הקשר הכללי ועל התלות ההדדית שמתגלים עכשיו וגם על חשיבות החינוך האינטגרלי כשיטה המתאימה לקשר הזה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/1hDMX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest