דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 02.03.2012

שאלות ותשובות, 02.03.2012

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה מהבלוג באנגלית: האם אתה יכול לומר משהו בנוגע לספר העתיק "פרקי דרבי אליעזר"? האם יש לו קשר כלשהו לקבלה?

תשובה: רבי אליעזר בן הורקנוס היה בזמנו אחד המקובלים הגדולים, המורה של רבי עקיבא. בכתביו בעל הסולם מתייחס לא פעם לספר "פרקי דרבי אליעזר", כי עבורו זה היה מקור קבלי מהימן.

שאלה מהבלוג באנגלית: ברוב הערים הגדולות, ההוצאות עבור מזון ודיור עולות בהתמדה, אז כיצד בעתיד האנשים יוכלו להתקיים ממשכורות נמוכות? אף על פי שאני עובד במשרה מלאה, אני בקושי יכול לסגור את הקצוות וחי בצניעות רבה. למשל, אני משלם עבור השכירות $1000, החזקת רכב $1100 ועל מזון $800, ואני מרוויח מעט יותר מ-$3000. זאת משכורת ממוצעת! אם יורידו משכורות בצורה משמעותית, אני לא אוכל לשרוד, כי אלה הוצאות אמיתיות כאן בקנדה.

אני שמעתי שאנשים שילמדו יקבלו קצבאות. מאיפה ייקחו את הכסף לכך? הרפורמה הכלכלית שעליה אתה מדבר נראית קיצונית במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע דמיונית.

תשובה: אתה צודק, אנשים לא יצליחו להתקיים מהמשכורות הנמוכות. אפילו האנשים שעובדים מתרוששים, שלא לדבר על מי שאיבד את מקום עבודתו.

הרעיון והתכנית של הקורסים להשכלה ולחינוך אינטגרליים שאנחנו מציעים לממשלות ולארגונים הבינלאומיים, צריכים לכלול בראש ובראשונה את אלה שכבר מקבלים קצבאות ולא יכולים לתרום לטובת החברה. כלומר, עם תחילת השתתפותם בקורסים לחינוך האינטגרלי, הקצבה הופכת למלגה שמשולמת עבור השתתפותם והצלחתם בלימודים. לכן, אין צורך בתקציב נוסף, והאנשים גם לא נמצאים במעמד נחות של בטלנים, ומתחילים להרגיש שהם מועילים לחברה ואפילו מרגישים שהם חלוצים במעבר של החברה לצורת חיים חדשה.

השינויים במשק שאנחנו מציעים נראים קיצוניים רק אם מתעלמים מהעובדה שהכלכלה הנכונה קיבלה צורות מלאכותיות, מעוותות, מנותקות מהצרכים החיוניים בעשרות השנים האחרונות. אנחנו מתבססים על כך שהטבע יאלץ אותנו להגיע לכלכלה גלובלית, של צריכה וייצור הכרחיים לחיים בלי מותרות. ועדיף לא לחכות שהוא יאלץ אותנו לעשות זאת על ידי ייסורים גדולים, מוטב להגיע לזה עכשיו מרצוננו הטוב.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם ה"רשימות" יכולות להיפגע כתוצאה מהשפעת רעלים או דברים אחרים?

תשובה: "רשימות" הן חלקי המערכת של כוחות הטבע. הטבע הוא לא אוסף של דמויות ותהליכים גשמיים. הטבע הוא מערכת חוקים וכוחות. החומר יכול להופיע, להשתנות, לשנות צורות, אבל כל זה נובע מהחיבור בין הכוחות וחוקי הטבע.

למשל בתהליך האבולוציה, לפני שהופיע סוג של חומר שנקרא "המין האנושי", האם ניתן לומר שלא היו קיימים גם חוקי הטבע שעל פיהם הוא חי? הרי כל סוג חומר חדש מתהווה ומתפתח כבר על פי חוקים כלשהם ופועלים בו כוחות שהם תוצאה של החוקים הללו.

בדיוק כך גם סוגי החומר החדשים, האדם והחברה שחיים על פי חוק ההשפעה, מופיעים ומתפתחים מפני שקיימת מערכת כוחות הטבע שפועלת "מבפנים", מפתחת צורת טבע חדשה שמבוססת על הצורה הקודמת שסיימה את מחזור ההתפתחות של החברה האגואיסטית.

כוחות הטבע, שהם החלק המניע של כל המתרחש, הם המקור לכל מה שאנחנו מרגישים. לכן, כיצד צורות גשמיות, משניות וארעיות כדוגמת "רעלים ודברים אחרים" שקיימים רק בזכות חוקי הטבע, יכולות להשפיע על כוחות הטבע?

הבעיה של החברה האנושית היא, שאנחנו מדמיינים שאנחנו כאילו לא נמצאים בתחום פעילותם של כוחות הטבע, ושאנחנו מערכת עצמאית כלשהי ויכולים לקבוע את חוקי ההתפתחות והחיים שלנו. על הטעות הזאת אנחנו משלמים עכשיו ביוקר.

שאלה מהבלוג באנגלית: קודם כל, ברצוני להודות לך על ההרצאות המעמיקות והמעניינות, שבהן אני מצאתי את מה שחיפשתי.

מכיוון שאני הקדשתי את עצמי לשיטה הזאת והבנתי שעד כה היא נלמדה על ידי אנשים שחיו לפי חוקי התורה והמצוות, האם אני צריך לקבל על עצמי את הדרך הזאת וללכת בעקבותיהם, או שאפשר להשתמש בשיטת הקבלה בלי להזדקק לכל זה?

תשובה: את מה שאנשים דתיים מכנים "מצוות", הרב"ש כינה "מנהגים". היה להם ערך חינוכי רב במשך אלפי שנות הגלות והם היו חשובים לשמירת העם בגולה, אבל הם לא משמשים כשיטה להשגה רוחנית, שנרכשת בעזרת שיטת הקבלה. לכן, יהודי דתי יכול לבצע את כל הפעולות הללו, וזה יהיה אפילו ראוי לשבח, מתאים לאדם בעולם שלנו מהסיבות הללו, אבל הן לא תעזורנה לו בהתפתחות הרוחנית. ולאדם שאינו שייך למה שנקרא בעולם שלנו "העם היהודי", אין שום משמעות לביצוע פיזי של המנהגים האלה.

את מה שאנחנו מכנים כעולם "פנימי" ו"רוחני", עבור המקובל אלה הן דרגות שונות של בריאה אחת שלמה והוא מבצע עבודה בכל הדרגות. עד סוף המאה ה- 20, כאשר ההשגה הרוחנית הייתה נחלתם של יחידים, למקובלים הייתה אפשרות לבצע רק סוג אחד של תיקון, והוא עבודה פנימית לתיקון של האגו. לא הייתה אפשרות להפיץ ולעבוד בקבוצות גדולות, כלומר העולם החיצוני אִפשר רק צורת עבודה אחת, לבצע יחד עם העבודה הפנימית פעולות פיזיות המתוארות כמנהגים. לכן, ידוע לנו שהמקובלים היו מבצעים בקפדנות את הפעולות הללו.

עכשיו העבודה לתיקון העולם מתבצעת על ידי קבוצות, והשיטה כרוכה בעבודה רצינית רבה בעולם החיצוני שלנו. זהו לימוד משותף, פעולות חיבור, צורות שונות של עבודה בקבוצה, הפצת חכמת הקבלה לאחרים. גם העבודה הפנימית לתיקון האגו, הופכת להיות יותר ויותר אקטואלית, מה שנקרא בקבלה, "חזרה" למצב של נשמה אחת כללית שהיה לפני השבירה. לכן קיום המנהגים הפרטיים זה כבר לא חלק מעבודת התיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: אנחנו לומדים שעל כל אחד לתקן את עצמו ולראות את האחרים כגדולים ממנו. כיצד אני יכול להעלות בקשה עבור התיקון של החברים, אם אני הוא היחיד ששבור?

תשובה: זה באמת נראה פרדוקס, אך למעשה ניתן לפתרון בקלות. צריך לדעת להפריד בין מה שאני "יודע", מה שלמדתי מהקבלה לבין מה שאני מרגיש. בהרגשה שלי החברים שלי לא מתוקנים, לא משנה עד כמה אני אחזור על כך שהם גדולים ומושלמים.

אני לא מסוגל לתקן את הרגשות שלי בעזרת השכל והידע שלי. רק האור העליון שמגיע לכלי, לבקשה, מסוגל לתקן אותו. לכן, כאשר אני מבקש תיקון עבור החברים, למעשה אני מתפלל לראות את האמת, את מה שאני כבר יודע מתוך הקבלה, אך עדיין לא מרגיש. וכאשר האור העליון יתקן את הרגש שלי, כלומר ישנה אותי, אני אוכל להתחבר עם החברים שאותם אראה מתוקנים ומחוברים.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני קראתי באתר, שאלוקים כבר תכנן את כל חיי, כולל את מה שאני אוכל היום בבוקר. אם זה כך, מדוע עליי להשקיע מאמץ ולתכנן את העתיד שלי, כולל לימוד הקבלה? מה התועלת ללמוד קבלה אם חיי מתפתחים לפי תכנית מסוימת בלי שום קשר למה שאני עושה?

תשובה: התכנית מציעה שתי דרכים אל המטרה למצב המתוקן: דרך של התפתחות מודעת ודרך ייסורים. והבחירה היא באיזו דרך אני אתקדם מתוך כל נקודת זמן.

רבי עקיבא אמר: "הכול צפוי והרשות נתונה". צפוי מלמעלה, אבל לי לא ידוע מה צפוי. אבל אפילו שאדע מראש את מה שיקרה בחיים, זה לא יאפשר לי לעשות את העיקר, לממש את מטרת החיים, להגיע למצב המתוקן. אם אני אתקדם סתם לפי שרשרת של אירועים ופעולות צפויות, זאת תהיה דרך ייסורים, בשליטת "חסדי שמים", כפי שמתאר אותה בעל הסולם במאמר "השלום בעולם".

אז כיצד ניתן להתקדם בדרך של התפתחות מודעת? לשם כך, עליי למלא כל פעולה עם כוונה. כאן נחוצה חכמת הקבלה, כדי לממש את חופש הבחירה, לדעת עם איזו כוונה למלא את הפעולות שלי.

שאלה מהבלוג באנגלית: רב נכבד, אני מודה על הזכות להיות קשור לקבוצה, אבל אני מרגיש שאני מזיק לקבוצה (קודח חור בסירה) על ידי השאלות שלי. ככל שמתהדק המגע הפיזי שלי עם הקבוצה, נניח בזמן כנסים או כאשר אני מגיע למרכז הקרוב אליי או כשאני מרשה לעצמי לשאול שאלה, אני מרגיש דחייה יותר ויותר גדולה מהאחרים. האם בסופו של דבר זאת בעיה פסיכולוגית? אני יודע שכבר שאלו אותך הרבה פעמים על כך, אבל זאת נקודת התורפה שלי ואני מאוד מתקשה למצוא תשובה.

שאלה נוספת: עכשיו כשאני עדיין לא התקדמתי מספיק, האם אני מזיק לקבוצה על ידי השתתפותי בה? כיצד אני יכול להתגבר על רמת הפירוד הזאת?

תשובה: כנראה שעדיין לא למדת לראות בהרגשת הדחייה שלך מהקבוצה מתנה מלמעלה, ואתה עדיין לא יודע כיצד לנצל את המתנה הזאת. אלא אתה מרגיש שזאת סתם בעיה פסיכולוגית. וזה שאתה עדיין לא רואה את הסיבה לכך, יכול להיות בגלל שאינך מרגיש צורך חיוני בקבוצה כדי להתקדם, וכתוצאה מזה הקשר עם הקבוצה, ואפילו המחשבה על כך, אינם מעוררים אצלך שמחה או הרגשה חמה.

אם אתה לא רוצה לגרום נזק, אתה צריך להגיע לקבוצה עם צורך פנימי ברוחניות, להביא איתך שמחה ומוכנות לבטל את "האני" שלך, לעזור בעבודה הקבוצתית, בפרויקטים המשותפים ואפילו סתם במצב רוח מרומם. אם כל פעם אתה תעשה צעד, אפילו הקטן ביותר, לקראת הקבוצה, בפעולה, בהרגשה ותתחיל לראות ברגעים של דחייה מהחומר ומהעבודה, שהם ניתנו מלמעלה, אתה תצליח להתגבר על הפירוד.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד יודעים שהבורא דואג לי? האם הוא מקבל תענוג מזה שאני מבקר בקבוצה? כיצד יודעים ומודדים שהקבוצה זקוקה לי? אם אני לא יודע ולא מרגיש, אז מה שנשאר לי זה רק להידבק לאמונה עיוורת?

תשובה: הבורא הוא לא מישהו חיצוני, אלא תכונת ההשפעה שאנחנו מגלים כלפי היחס לחברים, ודווקא התכונה הזאת קושרת אותנו לאחד שלם. אנחנו נרגיש רק פירוד ושבירה עד שבערבות הדדית נגלה בינינו את הבורא. אין כאן אמונה עיוורת, אלא להיפך, אתה רואה עכשיו את מצבך האמיתי, בלי אהבה, בלי השפעה, לכן אתה מרגיש נפרד מכולם. אם תתאמץ שכל מחשבותיך יהיו רק על החברים, אז יופיעו כלים שבהם יתגלה הבורא.

שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'", ולא "ראו וטעמו"?

תשובה: מפני שתחילה משיגים את "טעמי התורה", תיקון הכלים ואחר כך מגיעים "סודות התורה", "אור חכמה", ראייה רוחנית. על כך כותב בעל הסולם בצורה מפורטת ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

שאלה מהבלוג באנגלית: מכיוון שהגברים והנשים לומדים בנפרד, האם לא עדיף לגברים הומוסקסואליים ללמוד ביחד עם הנשים?

תשובה: גברים ונשים לומדים בנפרד מפני ששיטת ההתקדמות שלהם שונה ומתאימה לשורש נשמתם ("זעיר אנפין" אצל הגברים ו"מלכות" אצל הנשים). בעבודתם הם משלימים זה את זה. הומוסקסואלים הם דבר שונה, תכונותיהם הן תוצאה של שבירת הנשמות, לכן לא השיטה הגברית וגם לא השיטה הנשית אינן מתאימות להם בצורתן המקורית. העיקר בשבילם זה ללמוד ולעסוק בהפצה, ואז האור יתקן את מה שצריך.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם האגו שלי יכול לשקר לי שאני מתייחס טוב לבורא וגורם לו תענוג? אנחנו באמת צריכים להכיר את עצמנו. האם אני צריך לסמוך על כושר השיפוט שלי? אם אני הייתי שומע את קולו של הבורא, כפי שקרה למשה, האם הוא היה מרוצה ממני?

תשובה: בוודאי שהאגו יכול לשקר, כי זה הדבר היחיד שהוא עושה. אם אתה רוצה לבדוק את מצבך, תעריך אותו כלפי היחס לחברים, עד כמה הגעת לדבקות איתם, עד כמה הבורא (תכונת ההשפעה), התורה (שיטת התיקון) וישראל (הקבוצה) הם עבורך אחד שלם, לא דבר מופשט, אלא הרגשה אמיתית.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני כותבת לך מתוך הרגש ולא מתוך השכל, אבל אני חייבת לשפוך את הרגשות שלי. אני מקווה שכולכם תרגישו את געגועיי ואת הצעקה, הבקשה לבורא שהאור יתגלה לנו. אני ורבים אחרים זקוקים לקבלת תשובה על תפילתנו.

אני שומעת לעתים קרובות שאתה שואל את מי שרוצה לשאול אותך: "אז מה שאלתך?". שאלתי אליך ואל כל הגברים היא, "מדוע כל בוקר כשאתם מתחילים ללמוד, אתם לא שומעים את זעקתן של הנשים והילדים חסרי הישע שאינם מסוגלים לעזור לעצמם, מי שמזילים דמעות? האם אנחנו יכולות לכתוב עד כמה אנחנו זקוקות לתמיכתכם כדי להתקדם בעולם החשוך הזה? האם יש לנו זכות ללחוש לכם באוזן? האם אתם מסוגלים להרגיש את הלבבות השבורים שלנו ולהעמיק את תפילתכם? מדוע אתם לא שומעים את זעקתנו, הרי אנחנו לא מסוגלות למשוך בעצמנו את האור? אם הגברים צריכים להביא טרף למשפחתם, כמו ציידים, להיות "אור לגויים", מדוע אתם לא מזכירים אותנו לפני קריאת ספר הזוהר ולפני התפילה? תיקחו את הדמעות שלנו אתכם למדבר!

אני מקווה שברכות תבואנה עליכם. אני רואה שאתם עובדים ללא לאות יום אחר יום, שנה אחר שנה. כשאני מצאתי את "בני ברוך" לפני ארבע שנים, אני הבנתי שמטרתכם היא לא רווח אלא אהבה לבורא ולעולם, והפכתי לחסידה שלכם. תודה לכם על דוגמתכם ועל עבודתכם.

ההבדל היחיד שלי מכם הוא בכך, שאף על פי שאני מבינה בשכל שאנשים בעלי השפעה בעולם הזה מעכבים את עליית התפילה האמיתית שתביא הצלה ואור, אני לא יכולה לסבול את הייסורים סביבי וחייבת לעשות כל שביכולתי, כנראה בגלל שאני אישה ואימא. לכן, אתם גברים, צריכים לעבוד יותר ממני כדי לפצות על המאמצים שלי. אני פשוט לא יכולה לחיות בעולם שבו רומסים חלשים וחסרי ישע.

תשובה: את כתבת בצורה נפלאה. נשים צריכות וחייבות "ללחוש באוזן של הגברים" את הזעקה, את התפילה שלכן. זאת העבודה התמידית הפנימית של הנשים, ואם הנשים מתחברות בה, אז הגברים ישמעו אותן.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KCmZQ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest