דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 02.01.2013

שאלות ותשובות, 02.01.2013

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה: לפי חכמת הקבלה, העולם שלנו הוא רק דמיון. בסופו של דבר, הוא נעלם ככל שמתקדמים בסולם המדרגות הרוחני. האם הבריאה עצמה, שהיא הנשמה הכללית של האדם, היא מציאות אובייקטיבית, או שגם זה דמיון של הבורא?

תשובה: העולם ייעלם מהצורה שאותה אנחנו מרגישים כעת.

האגו שלנו בונה את אשליית העולם שלנו, ובצורה כזאת הוא מסתיר מאיתנו את המציאות, את הנשמה הכללית של האדם. המקובלים לא מכנים אותה אשליה, אלא מחשבת הבריאה. המקובלים אומרים, שמכיוון שהבורא שלם, אז גם מחשבתו וגם התוצאה הסופית הן פעולות שלו. זאת תכונת השלמות.

שאלה: מעניין אותי האם בעלי החיים עוברים גלגולי חיים? כיצד חכמת הקבלה מסבירה זאת?

תשובה: גלגולים נחוצים ליצורים לא שלמים. בעלי החיים הם שלמים, הם "משתלבים" לגמרי בתוך מערכת הטבע המשולבת והמאוזנת וחיים בתאום עימה. והאדם עוד יצטרך "לגדול" לדרגת קיום אחרת, גבוהה יותר, שנקראת "נשמה אחת". אחד המנגנונים להגיע לדרגה הזאת הם גלגולי חיים. חלקי הנשמה הכללית שעדיין מרגישים את עצמם נפרדים, חייבים לתקן את האגו המפריד ביניהם, מנה אחר מנה, בדרגת קיום שנקראת "העולם הזה". ועד שנתפתח לדרגה של נשמה אחת, אנחנו תמיד נהיה בסכסוך מתמשך נגד הטבע.

שאלה: לפי ההרגשה אני הבנתי שאני נמצאת בגלות. אני רוצה להרגיש משהו בעל מנת להשפיע אך איני מצליחה. אני כבר לא מרגישה לא קבלה ולא השפעה. גם אם אני מבקשת לקבל על מנת להשפיע, אני בכל זאת מרגישה ריקנות. העולם לחלוטין מחולק. כמו בסרט, אבל אין לי כוח לבקש ולהתפלל לבורא. אני מרגישה את עצמי כל הזמן תחת לחץ. האם זה האגו שלי שלא רוצה לשחרר אותי? למרות שהמבט על החיים הפך להיות יותר מפוכח. האם יתכן שזאת התמונה האמיתית? האם הסתיימה האופוריה והגיע תורה של העבודה האמיתית?

תשובה: כידוע, היגיעה היא השקעת המאמצים הדרושים לשינוי המצבים. שיטת הקבלה מאוד מדויקת והיא אומרת, שכדי לשנות את המצבים בקצב מהיר, דרושים: 1. השתתפות או עזרה בלימוד הכללי עם כוונה, 2. השתתפות בעבודה בקבוצה, 3. השתתפות בהפצה.

האגו באמת מעכב את ההבנה בצורך לממש את השיטה, מפני שהיא קיימת כדי לתקנו.

אבל בעזרת שלושת סוגי הקשר הללו עם אנשים כמונו, גם אם הם יותר גדולים, כמו המקובלים, מחברי הספרים, הרב, וקטנים יותר, כפי שהאגו שלנו מראה לנו את החברים שלנו, אנחנו רוכשים כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: מהן התחזיות לעתיד? האם יכול לקרות כל דבר?! האם רק נס יכול לעזור!? מה עוד ניתן לעשות (שאנחנו יכולים לעשות ולא עושים)? או שנשאר רק לחכות והכול יתקדם לפי הסדר?

תשובה: הנס לא יציל. המשבר יימשך, אסונות הטבע יתעצמו, המתיחות בין המדינות והעמים תגדל. אבל יש לזכור שהתחזיות הן כאלה קודרות מכיוון שהן אינן לוקחות בחשבון את המאמצים שלנו, את מימוש חופש הבחירה שלנו. על כל אחד לשאול את עצמו מה עוד אפשר לעשות. האם הוא עשה את הכול למען החיבור הכללי? האם אפשר להוסיף בכמות המאמץ? ויותר חשוב, להוסיף בכמות האיכות. כל אחד צריך לומר לעצמו שרק בו תלוי עתיד העולם. ואם הוא יחכה אז באמת יכול לקרות כל דבר.

שאלה: אני התחלתי מאוד בעדינות לקרב את החברים לקבלה, אבל מייד נתקלתי בקיר, לא רק בדחייה ובחוסר הבנה, אלא גם בהתפרצות של אנטישמיות. התגובה הייתה כל כך נמרצת, שאחת הרשתות החברתיות שעד כה הייתה רדומה, התפוצצה ממש. בנוסף לכך אני פשוט קוראת בין השורות, אפילו דרך שאלות מסוימות בבלוג שלך, את אותה הנטייה. המלחמה הבאה מעלה גל של שנאה כלפי היהודים, אבל יחד עם זאת דווקא המלחמה מאחדת ומחברת מאוד את הישראלים. מתעוררת השאלה: האם לא כדאי לרכז את כל הכוחות העיקריים בהסברה ובהפצה של חכמת הקבלה בישראל, ולא לנסוע למשל לקרסנוירסק? האם לומדי קבלה רבים לא מנסים להצדיק את השתתפותם בעיני העולם האנטישמי, באומרם שלקבלה אין שום דבר משותף עם היהדות?

תשובה: קודם כל, "ישראל" הם אנשים עם "נקודה שבלב". דווקא בהם תלוי התיקון של העולם, לכן כל כך חשוב להפיץ את חכמת הקבלה בכל מקום, אפילו בקרסנוירסק. המידע על חכמת הקבלה צריך להיות נגיש וברור. בפרט צריך להיות ברור, כי הקבלה אינה רכושו הבלעדי של העם היהודי, אלא מיועדת לכל האנשים. אבל אין צורך לקרב בכוח אף אחד, במיוחד חברים. אם ישנו אתר נגיש לכולם עם חומר קל להבנה, זה מספיק.

שאלה: מדוע יש בעולם עשירים ועניים שמגיעים לשפל המדרגה? ישנם כאלה למשל שעובדים ואין להם שום דבר, והאחרים סתם מסתובבים ויש להם הכול, גם וילות וגם מכוניות? האם אפשר לבנות חברה שוות זכויות?

תשובה: בניית חברה שוויונית לא תיתן שום דבר, מפני שהאנשים מלכתחילה אינם שווים לא בשכל, לא בחריצותם ולא ביתר התכונות. יש רק דרך אחת לפתרון בעיית חוסר השוויון, על ידי שינוי היחס של האנשים זה לזה. אסור לסלק את חוסר השוויון, אבל אפשר להשלימו בעזרת אהבה. ואפשר להגיע לאהבה דרך הרגשת השייכות לחיבור אחד, שבו כולנו מקושרים ותלויים זה בזה בצורה שווה.

שאלה: כידוע, תיאורים רבים בתורה הם עובדות היסטוריות, וישנן הוכחות ארכיאולוגיות פיזיות: הכותל המערבי של בית המקדש וקברי האבות. אתה אמרת לא פעם שזאת אלגוריה, ושהתורה נכתבה ב"שפת הענפים", ורק חכמת הקבלה מפרשת ומפענחת את כתבי הקודש. מה זה אומר? יתכן שאתה מתכוון לכך שלכל אירוע יש משמעות רוחנית, שורש רוחני, הקבלה בעולם הרוחני?

תשובה: בדיוק לזה מתכוונים, לכל אירוע יש שורש רוחני שהוא לא סתם הקבלה, אלא הסיבה לאירוע הזה. לכן אנחנו מכנים יחס כזה "חוק ענף ושורש". התורה מדברת על שורשים רוחניים, אבל משתמשת במילים מהעולם שלנו, מסמלת כל "שורש" בשם ה"ענף" שלו.

שאלה: נאמר בהקדמה לספר הזוהר, פרק ט"ז: "וזה שאמרו ז"ל על הכתוב, בעתה אחישנה, אם זכו אחישנה, ואם לאו בעתה פירוש, אם זוכים על ידי דרך הא', שהוא ע"י קיום תורה ומצות, אז אנו ממהרים את התיקון שלנו, ואין אנו צריכים ליסורין קשים ומרים, ואריכות הזמן שיספיק לקבלם, שיחזירו אותנו למוטב בעל כרחנו. ואם לאו, בעתה, דהיינו רק בעת שהיסורים יגמרו את התיקון שלנו, ותגיע לנו עת התיקון בעל כרחנו. ובכלל דרך היסורים, הם גם עונשי הנשמות בגיהנם".

שאלתי היא, מה זאת אומרת "עונשי הנשמות בגיהינום"? מה זה גיהינום? היכן הוא נמצא?

תשובה: תקרא את הפוסטים הבאים, שם מסבירים את המשמעות הקבלית של "גיהינום": "מהו גיהינום?", "גיהינום וגן עדן אמיתיים", "גן עדן וגיהינום מנקודת מבט של חוכמת הקבלה" , "משל על גיהנום וגן עדן".

שאלה: מהילדות יש לי נטייה חזקה לרוחניות. אבל מדוע החלק של "תלמוד עשר הספירות" משיעור הבוקר מעורר חוסר רצון ואף כעס (יתכן בגלל חוסר הבנה מוחלט של החומר)? כיצד לעבוד עם זה נכון?

תשובה: אם לא היה את חוסר הרצון הזה, אז גם לא הייתה האפשרות להשקיע מאמץ, לשאול את עצמי: "עם איזו מטרה אני מגיע לשיעור, מה אני מצפה ממנו, הרגשה נעימה או משהו יותר מזה? עכשיו יש לך אפשרות להתייחס לתע"ס כמו לתרופה מרה, אך הכרחית. אז תודה על כך שתע"ס מעורר בך יחס כזה, הרי בעזרתו עולים לרוחניות.

שאלה: האם אפשר להשתמש במונחים קבלים למטרות מסחריות? למשל: וודקה בשם "קבלה".

תשובה: תלוי לאיזו מטרה. אם המטרה היא להגדיל את היקף המכירות, ספק אם השם "קבלה" הוא הטוב ביותר לוודקה. אנשים רוצים לנוח, להשתחרר, לשם מה להלחיץ אותם? ואם המטרה היא הפצת חכמת הקבלה, אז תשאל את עצמך למה החכמה הזאת קשורה, אם על שמה מכנים וודקה.

שאלה: אדם שלומד קבלה מבין, שכל אחד מאיתנו הוא חלק מאחד שלם, והוא מתחיל להבין שרק כל הנשמות ביחד, ללא יוצא מן הכלל, יכולות להתאחד מחדש עם הבורא. בצורה כזאת, מתעורר הרצון שגם האחרים יתפתחו רוחנית, יגלו את הבורא, יגיעו להשתוות הצורה עימו. האם רצון כזה הוא אגואיסטי? הרי בעצם, אני רוצה שהם יתפתחו כדי שאני אתפתח? אני רוצה שהם לא "יעכבו" את התפתחותי?

תשובה: נכון שרצון כזה הוא אגואיסטי. אין בזה שום דבר נורא, נכון לעכשיו כל הרצונות שלנו הם אגואיסטיים, אפילו כאלה שקשורים לרוחניות, מפני שאנחנו לא רואים את התמונה הרוחנית האמיתית, אלא מציירים אותה איכשהו בתוך הכלים האגואיסטיים שלנו. לא נורא, העיקר להשתמש בהשתוקקויות שלנו עכשיו כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. הוא יביא אותנו מ"לא לשמה" ל"לשמה".

שאלה: אולי זה נראה מוזר, אבל בליבי תמיד מתעוררת הרגשת ייאוש וצער מהמחשבה שאני אצטרך לחזור שוב (ולא פעם אחת) לעולם החומרי שלנו. האם זה נכון שאם נולדתי אישה, לא משנה עד כמה אני אשתוקק להשיג את המדרגות העליונות של העולם הרוחני, אני לא אצליח? כלומר, אם רוצים להתקדם, צריך להיוולד גבר?

תשובה: לא, זה לא נכון. אישה כשירה להתקדמות הרוחנית לא פחות מגבר. אין שום אפליה ברוחניות, ולא צריך להרגיש צער. אם כבר נתנו לך "נקודה שבלב", זאת אומרת שיש לך את מלוא ההזדמנות להגיע לגמר התיקון בלי לחזור יותר לעולם הזה.

שאלה: אם ילד נולד לאחר תאריך הלידה המשוער, מעט יותר מתשעה חודשים, כיצד ניתן להסביר זאת מנקודת מבט קבלית? האם הוא מקבל ספירה עשירית, "מלכות"? תסביר בבקשה.

תשובה: הוא לא מקבל שום ספירה, מפני שהוא לא נמצא ברוחניות, כמו יתר התינוקות. אדם יכול לצאת לרוחניות רק בעזרת עבודה מודעת שלו, לתקן את כוונותיו, את היחס שלו כלפי העולם. אין כאן שום משמעות לתנאים ה"פיזיים" של הלידה.

שאלה: 1. כיצד אני צריך לעבוד נכון במצבים שבהם החברים כאילו מתעלמים ממני, שנראה לי שהם כאילו לא מקשיבים לי מספיק ומעמידים פנים שאינם שומעים אותי? אני מבין שעליי לבטל את עצמי, אבל יש בכל זאת גבול! היכן הגבול הזה?

2. את מי מהקבוצה עליי לקבל כחברים? מהם התנאים? אם אדם לא עומד לפחות באחד מהתנאים (שיעור בוקר, מעשר, להגדיל חשיבות המטרה), האם אני יכול לא להחשיב אותו כחבר? תפרט בבקשה.

תשובה: 1. קשה לתת כאן תשובה כללית מפני שהעבודה שלנו תמיד כוללת שני צדדים הפוכים, והאדם לומד מתוך הניסיון לבחור את היחס הנכון ביניהם. מצד אחד, צריך להיות ביטול עצמי, שפלות עצמית. ואם אני מבטל את עצמי בפני החברים, זה לא אומר שאני סותם את פי. ביטול עצמי אומר, שאני מכיר בכך שחבריי הם גדולי הדור, צדיקים גמורים, נמצאים בגמר התיקון. אבל מצד שני, חייבים כל הזמן להשקיע בתוך ההשתוקקות הכללית של הקבוצה, בתוך הכוונה המשותפת, בתוך הרגשת הגדלות המשותפת של תכונת ההשפעה. כלומר, אם לפי דעתך יש משהו חשוב להעביר לקבוצה, עליך לעשות זאת. אם לדעתך קיימת בעיה כלשהי בקשר בינך לבין החברים, ואתה אינך יכול לפתור אותה, תנסה לפנות אליהם ישירות ובעזרתם לערוך בירור.

2. בקבוצה כולם חברים, אחרת, זאת לא קבוצה. יכול להיות שישנם חברים חדשים שעדיין לא מסוגלים לקבל על עצמם את כל התנאים (ומצב כזה יכול להימשך שנים), צריך להתייחס אליהם כמו לילדים בתוך משפחה. מצד אחד לאהוב, ומצד שני להראות דוגמה של התנהגות נכונה. רק דבר אחד דרוש מהחברים והוא השתוקקות משותפת כלפי המטרה. ואם זה חסר, אם אדם גורם לפירוד הקבוצה, מתרחק מהם, מרחיק אותם מדרכנו, אז הוא בשום פנים ואופן לא חבר, ויתכן שכדאי להרחיקו מהקבוצה.

שאלה: כיצד מתפרשת התכונה האנושית, כמו חמלה, כלפי אדם אחר או בעל חיים מנקודת המבט הקבלית? האם גם היא סוג של רצון אגואיסטי?

תשובה: זה נכון. השורש של חמלה הוא פחד מייסורים שאדם רואה ביצור אחר ומודד כלפי עצמו, מרגיש על עצמו.

שאלה: בשיעור הבוקר מתאריך 18.10.2012 אתה סיפרת על שני זיווגים (בדרגת "ראש", ובדרגת "גוף"). האם הם כבר התרחשו או לא? ואם כן, אז מתי?

תשובה: ברוחניות אין זמן, ליתר דיוק, זמן ברוחניות זה היחס בין הסיבה והתוצאה. כל המערכות שאנחנו לומדים עליהן קיימות ופועלות באופן קבוע, ואנחנו מרגישים אותן כשרשרת סיבות ותוצאות.

שאלה: עד כמה ברור נראה סוף העולם ב-21 בדצמבר? מצטיירים בצורה ברורה יותר ויותר סימנים למלחמת העולם השלישית, מסביב לסוריה מתלהטות הרוחות שעלולות לגרום לאסון גלובלי. וחוץ מזה אסונות כבדים צפויים לכדור הארץ: סדק על פני השמש שבקלות יכול לגרום לסופות מגנטיות קשות והפסקות חשמל על פני כל כדור הארץ, בצורת קשה שהורסת שטחי אדמה שלמים. כמעט על כל היבשות היו מהפכות. בנוסף לכך, מצעד כוכבי הלכת עלול לגרום להתיישרות גלקטית (השמש, יחד עם כל מערכת השמש, נעה סביב מרכז שביל החלב, הגלקסיה בה אנו חיים…).

תשובה: כל האסונות הללו קורים, אבל הם לא סימנים לסוף העולם, אלא תחילת תקופת התיקון ההמוני של האגו שלנו. הטבע חייב להביא אותנו להשתוות הצורה עם החוק העיקרי שלו, חוק ההשפעה, והוא עושה זאת על ידי דחיפה מאחור באמצעות ייסורים, על ידי גילוי הרע של האגו שלנו. אבל אפשר להימנע מהייסורים, אם נשתוקק בעצמנו קדימה. לכן, כל כך חשוב להפיץ את שיטת החינוך האינטגרלי, שמאפשרת להבין את הקשר הכללי והתלות ההדדית הכללית, לעלות לדרגת החוקים הפועלים בעולם.

שאלה: האם אני הבנתי נכון? כאשר נמצאים ב"קו ימין" בביטול מוחלט, עליי לבטל את עצמי בצורה מלאכותית גם כלפי התוצאה של הביטול באמצעות יראה ופחד לאבד את המצב הזה. כך מתעורר "קו שמאל", ריקנות ששוב דורשת מילוי ויגיעה. וכן הלאה. האם זה נקרא "שני המצבים"? אחר כך עם הזמן יגיע מצב גבולי, הרגשת איזון, על אף שתמשיך להתנועע עד לאין סוף?

תשובה: בלתי אפשרי להעביר הרגשה, אפשר רק לתת הוראות כלליות ומדדי בדיקה, והאדם עצמו צריך להשתדל ליישם אותם על עצמו, על עבודתו הפנימית והקבוצתית.

שאלה: אם אדם חי כל החיים כאגואיסט ושום מאורעות ואירועים לא הפכו אותו למושך המאור, אז האם הוא יישאר כזה גם לאחר מותו? כלומר, אם האגו שלט באדם במשך שנים רבות, האם הוא לוקח זאת גם לעולם הבא לאחר מותו?

תשובה: אין שום עולם הבא. אם הנשמה לא תיקנה את עצמה לחלוטין, בעודה לבושה בגוף מסוים, אז היא מתלבשת בגוף חדש וממשיכה את התיקונים.

שאלה: מה על האדם לעשות אם אין לו תכונת ההשפעה, והבורא לא בא לקראתו?

תשובה: לצעוק. אבל הצעקה צריכה לנבוע מעומק הלב ולהיות מודעת: אני רואה שאין בי תכונת ההשפעה, אבל מאוד רוצה בה ויודע שרק אתה יכול לתת לי אותה.

שאלה: מסתבר, שאנחנו נולדים עם אגו (הפוכים לבורא). ומטרתנו היא לתקן את האגואיזם לאלטרואיזם. תסבירו לי, מה אומרת חכמת הקבלה על "סבלנות" ו"איפוק"? האם אלה שני מושגים שונים? לשם מה זה נחוץ, מה זה נותן לאדם? היכן אפשר לקרוא על כך?

תשובה: בקבלה לא קיים איפוק, ועל הסבלנות אתה יכול לקרוא כאן: "סבלנות היא עקשנות".

שאלה: אתה תמיד אומר שעלינו להיות בשני המצבים: קבלה והשפעה. כאשר אני בונה "מסך" ומחליף את הכוונה לעל מנת להשפיע, מתרחש ניתוק מוחלט מהתענוג, מהעולם הזה, ומתרחש חיבור לתענוג מהקשר עם העליון (יתכן שזה פסיכולוגי או משהו אחר). אני משתדל ככל יכולתי. ברצוני לשאול האם אני נמצא בדרך הנכונה? האם זאת העבודה הנכונה? מניסיוני, אם אני לא עושה זאת, מגיעה ריקנות וחוסר היגיון בקיום. תחלוק מניסיונך.

תשובה: תעשה מה שביכולתך, אבל אל תעריך את מצבך לפי הרגשה סובייקטיבית, אלא לפי הקשר שלך עם הקבוצה, לפי חשיבות החברים, לפי הקריטריון "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא". תקרא את החומר בנושא הזה: "גלאי של הבורא", "איחוד עם הקבוצה מביא אל הבורא".

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest