דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 01.05.2012

שאלות ותשובות, 01.05.2012

תשובותיהם של מרצים מאקדמיה לקבלה

שאלה: כשאדם מקבל מלמעלה כוח לבצע צמצום על הרצון, אז הרצון שלו מצומצם, ואת הרצון של הקבוצה האדם אינו מרגיש באותה העוצמה כפי שהרגיש את רצונו האגואיסטי לרוחניות, אלא כמשהו מופשט. מסתבר כי כל הבקשות של האדם "עבור כולם" הן שקריות. כיצד מגיעים לבקשה האמיתית עבור כולם? האם יש צורך לכלול בתוך המושג "כולם" את הקבוצה, את העולם, את הקבוצה שתעלה את העולם כולו, או שזה לא חשוב?

תשובה: האדם אינו מקבל שום כוח מלמעלה, אם בקשתו היא עבור עצמו ולא עבור כולם, אם היא לא "תפילת רבים". זה פשוט בלתי אפשרי, הכוח העליון הוא כוח השפעה, והשפעה צריכה להיות כלפי מישהו שנמצא מחוץ לאדם. אבל אתה צודק בכך שאדם בעצמו אינו מסוגל להגיע ל"תפילת רבים". זה הפוך לגמרי לטבע שלו. רק "אור מקיף" מסוגל לבצע שינוי כזה, ולשם כך עליך להעמיד את עצמך תחת השפעתו, בעזרת משחק מיוחד שנקרא עבודה קבוצתית. אנחנו משחקים בתכונות רוחניות, בהשפעה, בבקשה עבור כולם. ככל שאנחנו מתאמצים יותר במשחק הזה, אנחנו נעשים רגישים יותר לאור. האור הזה מגלה את ההופכיות שלנו להשפעה, הוא נותן הכרת הרע של הטבע האגואיסטי שלנו. ואז האדם מגיע לתפילה האמיתית לתיקון, וקורה ה"נס" של יציאת מצרים, מתוך "לא לשמה" באים "לשמה", מתוך אגואיזם לאלטרואיזם.

שאלה: האם אפשר, בתור דוגמה, להציע לעולם מה שנקרא מעשר (החלק העשירי), להסביר ישירות על החשיבות, בלי להכריח ובלי להפחיד? כלומר, שבמקביל יחיו בתוך האדם שתי המשמעויות של הפעולה הזאת: 1. שיפור המצב הכלכלי מסביב והביטחון הפרטי (אגואיסטי) של כל אחד בכך שדואגים לו. 2. הזדמנות להתקדם לגמר התיקון הרוחני.

תשובה: אסור. נתחיל מסעיף 2. מעשר צריכים לשלם רק אלה שעוסקים בתיקון הרוחני שלהם. מי שלא מבצע עבודה כזאת לא צריך לשלם שום דבר. הוא לא מתקן את תשע הספירות הראשונות שלו, ולכן לא צריך להפריש כסף לתיקון החלק העשירי. בנוגע לסעיף 1, הצעתך בעצם היא הנהגת מס מיוחד, אפילו בהתנדבות, שאתה מציע להפנות לשיפור המצב החברתי. אבל הבעיה שלנו היא לא מחסור בכסף ובמשאבים, אלא בחוסר היכולת לקבל החלטות נכונות המכוונות לטובת הכלל. מיסוי נוסף לא יעזור כאן, וכדוגמת אלה שמפרישים כסף לצדקה, גם שום דבר לא יעזור. קיימים בעולם ארגוני צדקה רבים שאוספים כסף למטרות נעלות שונות, ושום דבר לא משתנה כתוצאה מכך. את הבעיה הזאת ניתן לפתור רק בעזרת דבר אחד – בניית מערכת לחינוך אינטגרלי שתלמד את האדם להתחשב בכולם ולא רק בעצמו.

שאלה: אם בזמן הסדנה אני לא נמצא בכנס, לא בקבוצה, אלא צופה בשידור חוזר, האם כדאי לי לתאר את עצמי יושב במעגל בסדנה ולנסות להתכלל בדיון על הנושא, למרות שלפי הזמן הגשמי שלנו אני איחרתי לדיון?

תשובה: כן, בכל מצב צריך לעשות את המקסימום האפשרי. אם כך יצא שההשתתפות האפשרית היחידה היא וירטואלית, אז תשקיע את כל המאמץ כדי בכל זאת להיות יחד עם כולם במשהו. אבל אל תשקר לעצמך שהשתתפות כזאת יכולה להחליף לך השתתפות עם החברים, אם בכל זאת הייתה אפשרות להגיע לכנס.

שאלה: האם היציאה הרוחנית ממצרים יכולה להתרחש אצל כל אחד בנפרד או אצל כולם ביחד כקבוצה? ואם יש חברים שברחו מ"פרעה", מה משימתם בתוך הקבוצה?

תשובה: ברוחניות פועל החוק: "כלל ופרט שווים". לכן מי שיוצא לעולם הרוחני, רואה גם את חבריו במצב המתוקן. אחרי הכול הרגשת ההפרדה נגרמה רק בגלל חוסר התיקון העצמי. והמשימה של כל החברים בקבוצה אחת היא לעורר השראה כללית, לחזק את ההשתוקקות הכללית לרוחניות.

שאלה: אני מתעניין מאוד בחכמת הקבלה, אבל עד כמה שידוע לי, למרות שהיא מיועדת לרבים, רק יחידים יכולים לגלות אותה. האם החכמה הזאת יכולה להתגלות לפני מי שלא שייך לבני ישראל?

תשובה: המושג הרוחני "ישראל" הוא "ישר-אל", "השתוקקות להתקדם ישר לבורא". חכמת הקבלה מיועדת רק לאלה שיש להם השתוקקות כזאת, אבל ההשתוקקות יכולה להופיע אצל כל אדם, לא חשוב לאיזה לאום הוא שייך.

שאלה: מה צריך להיות היחס להווה, הרי בעלי החיים חיים רק בהווה, והאדם דואג לעתיד וסובל מהעבר, ועל ידי זה הורס את ההווה?

תשובה: היחס להווה צריך להיות כזה: לקבל את התנאים שלך (שהם תוצאה של העבר) כטובים ביותר לעליה הרוחנית, ולהשתדל כאן ועכשיו להגיע להשתוות הצורה המוחלטת עם הבורא. ומה שיצא כתוצאה מכך, יהווה קרש קפיצה לעליה רוחנית חדשה, דווקא כפי שצריכה להיות. אנחנו לא מאבדים את הקשר עם העבר ועם העתיד, לא יורדים לדרגת בעלי החיים, אבל משתנה אופי היחסים הללו – הוא הופך להודיה על העבר וביטחון בעתיד.

שאלה: לאורך כל ההיסטוריה האנושית היה קיים הנשק. האם בגמר התיקון האנושות תזרוק את הנשק כגרוטאות מיותרות או שהוא יישאר?

תשובה: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם" (ספר ישעיה, י"א).

שאלה: אם אדם יודע בוודאות שעבר ל"עולם ההפוך", התפתח בעזרת הקבוצה, ועזב אותה בהכרה מלאה מפני שהפסיק להרגיש בה כוח, תמיכה, אלא להיפך – ירידה, ובמובן מסוים, אפילו נסיגה. אחר כך התקדם בכוחות עצמו עד שלב מסוים, הגיע למבוי סתום ולא יכול להתקדם יותר. עם איזו מחשבה עליו לחזור לקבוצה, ומה לעשות עם הרצון העז "להניע" את היתר, אם ברור לו שהוא עלול להזיק להם? היכן למצוא את כוח הרצון, את השליטה העצמית הברורה, האם ניתן למצוא אותו מחוץ לקבוצה?

תשובה: לחזור לקבוצה עם הרגשת הקלה ושמחה מפני שהבין שקודם פעל "בתוך הדעת", כלומר, בעזרת כוח האגו, ועכשיו הוא חוזר לקבוצה בעזרת ההחלטה "מעל הדעת". מפני שהאגו עדיין מראה לו עד כמה הם נמוכים ממנו ושהוא יכול "להניע" אותם, אלא הוא הולך לקבוצה דווקא כדי שהם "יניעו" אותו. ולשם כך הוא תמיד מוכן לעסוק בבירור ובבניה של התמונה הפנימית שהקבוצה היא התגלות האור העליון שניתן לו מלמעלה במקדמה, בינתיים בחינם. הכוח העז להתקדם נותן את האומץ ואת הכוח לשליטה העצמית, שאפשר וצריך להזין באמצעות העבודה עם החומר, השיעורים ובדיקת מצבך על בסיס זה.

שאלה: מהי התחושה, ההרגשה, הצורך, להיות נחוץ למישהו. הרגשת הנחיצות, הביקוש האופיינית לאנשים רבים?

שתי דוגמאות: אתה לי ואני לך, וכך חיים כולם בלי קשר לתמורה שיקבלו – חומרית או רוחנית. כולם אוהבים לתת ולקבל מתנות. מי שנותן מכל הלב – הכול נראה נטול אנוכיות, אבל לא, הוא פשוט רוצה להיות נחוץ, מכסה על מעשיו: כך סתם התחשק לי. כל אחד מצפה להפיק תועלת, אך לא כולם מודעים לכך שאין פעולות השפעה ותמורתן שום דבר.

כולנו קשורים באמצעות חוט בלתי נראה של "תן וקח". עולמנו מורכב מאנשים אגואיסטים, כל אחד עושה לעצמו, אבל יחד עם זאת אנחנו משתפים פעולה אחד עם השני (להעברת מידע). לא משנה מה מספר האנשים שנמצאים בתוך הרשת, אם זאת עיר, ישוב, כפר או אפילו אדם בודד שחי ביער לבדו, גם הוא משתף פעולה, רק עם הטבע (פירות יער, צמחים, ציפורים).

גורלנו שזור כמו רשת.

האם אפשר לשייך את ההרגשה, התחושה (בשפת בני האדם) להורמונים (כמו הרגשת רחמים, קנאה), או שזאת הנפש?

תשובה: המדענים באמת גילו גם את המנגנונים ההורמונלים של החברתיות האנושית, וברור כי אין פעולה שלא משתתפות בה כל הרמות וכל חלקי הגוף.

יחד עם זה, ידוע שהניסיונות להסביר את התהליכים הכלליים באמצעות מנגנון נפרד כלשהו שנחקר באחד המדעים, זהו כבר שלב בהתפתחות המדע שעבר זמנו. כבר מאמצע המאה הקודמת הגילויים והפיתוחים העיקריים נעשו בשטח הבינתחומי, על התפר בין המדעים.

התשוקה להיות נחוץ למישהו, זהו ביטוי ברמת קיום עמוקה יותר, במקום שבו כולנו קיימים כגוף אחד. ותופעת הגוף, המערכת, היא לא סתם ביחסים בין המרכיבים, אלא בכך שכל אחד מהם קיים לא למען עצמו, ואפילו לא למען אחרים, אלא למען חיי הגוף, המערכת הכללית. זה בא לידי ביטוי במשיכה הטבעית להיות נחוץ.

האגו, הרצון לקבל לעצמו, יוצר הרגשה של המון גופים, פרטים, ומוריד את דרגת הרצון: לאנשים כבר אין מושג מהו גוף משותף, הם מרגישים את הצורך להיות נחוצים לאנשים, לקבוצה, לעם מסוים.

יתר על כן, האגו מחייב אותנו לנצל אחד את השני ולקיים את הקשרים בינינו למטרות הפרטיות.

כל זה לא משפיע על המהות האמיתית שלנו כגוף אחד, אבל מסתיר אותה מאיתנו ודורש בניית מערכת השכלה וחינוך אינטגרלים, שאחת ממטרותיה היא לתת לאנשים להבין שהקשר האינטגרלי בין בני האדם על פני כדור הארץ, והרצון הטבעי של האדם להיות מועיל – זהו ביטוי של המהות הפנימית של האנושות להיות גוף אחד.

שאלה: היכן מתפרסמות כל התשובות על השאלות בבלוג?

תשובה: בצד ימין של העמוד הראשי של הבלוג מתחת לכותרת "קטגוריות" ישנה תת כותרת "שאלות ותשובות". היא כוללת גם קטעי וידאו עם תשובות על שאלות, וגם קישורים בכתב לתשובות על שאלות עם תאריכים מסומנים.

שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע מדי פעם אני מתנתקת מהבורא? כתוצאה מהניתוק הזה האגו שלי בוער בעוצמה מחודשת, אני שוקעת בתוך הבעיות של העולם הגשמי ומאוד קשה לי לשמור על המצב של אהבה ורצון להיות פעילה. כיצד אני יכולה לשמור על המצבים הללו, כולל על מצב ההודיה? העולם הגשמי אינו מקנה לי אושר. אני רוצה עולם רוחני!

תשובה: וכיצד אפשר להתקדם אחרת, כיצד לגדול? עלינו לתקן את כל רצונותינו, רק אז נגיע לגמר התיקון. ללא הנפילות אי אפשר, אבל החכמה היא להכין לעצמך כזאת סביבה שלא תאפשר לך להיתקע בירידות, שמייד תעורר ותחזיר אותך לעבודה הרוחנית, לקשר עם הבורא.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני חדש. אתה מספר שאדם מרגיש ייסורים וחוסר תקווה עד שמבין שאינו מסוגל לשנות את האגו שלו וזקוק לעזרה, לאחר מכן הבורא עונה על הייסורים הפנימיים שלו ופותח פתח כדי להימלט מהאגו. האם זאת תחילתה של ה"נקודה שבלב"?

תשובה: לא, אלה כבר שלבי המימוש שלה. ה"נקודה שבלב" מתחילה מההרגשה שקיים משהו מחוץ לעולם שלנו שחייבים לגלות, אחרת החיים חסרי משמעות. ובהמשך מגיעה תקופת הלימוד של חוקי הבריאה ושל עצמך, ההכרה בצורך להיתקן והבקשה מהבורא לתיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: מתוך נקודת המבט שלי – של מתחיל, מה שנאמר בפוסט "הגיליוטינה של חוק הטבע" עולה בקנה אחד עם המושגים היהודים- נוצרים של "ייסורים", "כפרה" ו"תופעת האור". האם הדת היהודית-נוצרית הייתה השיטה העיקרית להסוואת הקבלה בתקופת הסתרתה הממושכת?

תשובה: הקבלה לא הוסוותה תחת הדת. הדתות נוצרו בצורה טבעית, כתוצאה מהניתוק מהרוחניות, אובדן ההבנה הנכונה של ספרי המקובלים והורדתם לעולם הגשמי. הקבלה עצמה באותם הזמנים הייתה קיימת והועברה ממורה לתלמיד אך בהסתר, עד שהגיע זמנה להתגלות. אבל אתה צודק שלדתות ישנו התפקיד שלהן בהכנת האנושות לקבלת שיטת התיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: (הערה לפוסט "ההפרעות שמכוונות בדרך"). האם להתקדם דרך השקר, אומר שאנחנו לא מגיבים על "הלכלוך שזורקים עלינו" או שפשוט האגו שלנו אינו מסוגל להבדיל בין אמת לשקר?

תשובה: האגו שלנו אינו מסוגל להבדיל בין אמת לשקר, הרגשת המתוק והמר משחדת אותו. הוא כמו חמור שמסוגל לרוץ אחרי הגזר, או לברוח מהמקל. לכן נחוצה פעולת ההפרעות ככוח המכוון שעליו מסופר בפוסט.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mbQeu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest