שאלות ותשובות – 80

תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:

שאלה מהבלוג באנגלית: לא מזמן, באחד משיעורי הקבלה היומיים, אמרת שעלינו לארגן סביבה שמגדילה את חשיבות הדרישה להשפיע לבורא. אתה גם אמרת שאין מספיק אמצעים חיצוניים ושההתעוררות המועטה שאנחנו מקבלים בזמן הלימוד אינה תוצאה של המאמצים שלנו. במקרה כזה, מה לעשות על מנת להגיע להתעוררות פנימית שתשפיע על הקבוצה כולה? כיצד סוף סוף ניתן להמריץ את העבודה הפנימית המשותפת?

תשובה: זה אפשרי רק בשיתוף הפעולה עם החברים. בזמן השיעור אנחנו מקבלים הוראות כיצד עלינו לנהוג. אך לא מספיק לקבל הוראות לכך, עלינו להשקיע אחר כך מאמץ מקסימלי על מנת לבצע אותן. תרשום בזמן השיעור את העצות שאתה מוצא בספר או שומע מהמורה, ואז במשך היום תחזור למה שכתבת ותחשוב האם עשית את הכול על מנת לממש את העצות הללו. אם כל הקבוצה תהיה במאמץ כזה, זה יצור שדה השתוקקות משותף שיעורר כל אחד בתורו. זאת מערכת קשר הפוך, אתה משקיע השתוקקות פרטית, וביציאה אתה מקבל השתוקקות כללית שהופכת לפרטית שלך וכן הלאה.

שאלה מהבלוג באנגלית: בבקשה תקרא את המאמר הבא. מסופר בו על פרקטאלים באבולוציה, כלומר למה שאנחנו משתוקקים. הבא נתגבר על הקרע על מנת להתחבר יותר.

תשובה: אנחנו נשמה אנושית כללית, כלומר בריאה, פרקטאלים באמת. אך כשאנחנו כך אנחנו בסך הכול מצהירים עובדה בכללות, אפילו אם ההצהרה היא "ללא גבולות", אך זה רק מחזק את מה שאנחנו יכולים בינתיים להשיג. אם כך הדבר, זה סותר את המצב שאליו מביא אותנו הבורא, להתמזג עם השלמות. אנחנו מתקדמים אליה מהצד ההפוך, מהתחום של חוסר השלימות. כל המושגים שלנו הם תולדה של תחום קיום זה. הם מביאים אותנו למשהו שהוא הפוך לכל מה שאנחנו מסוגלים לתאר במצב המושלם ביותר. אך תחילת הדרך היא באמת כפי שאתה כותב, בהתגברות על הקרע, בכיוון לחיבור חזק יותר. תודה.