קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה: גיליתי את חכמת הקבלה לפני כחודש, קראתי את מאמרך על חינוך הנוער. אני עובדת על פרויקט הקשור לבריאות במערכת החינוך לחטיבות הביניים (גילאים 11-13). תחילה לקחתי כבסיס את מערכת החינוך ביפן, והתחלתי לפתח אותה לקהל היעד שלי בבולגריה. הפרויקט מיועד לבני נוער ומכין אותם לגיל ההתבגרות. המטרה שלי היא לגלות את נקודות הסיכון המשפיעות על בריאותו של הדור המתבגר (כגון: אופי, סביבה חברתית ומשפחה) ויצירת הרגלים בריאים מבחינת האיזון בין המצבים החברתיים, הגופניים והנפשיים. אך ככל שאני לומדת יותר את חכמת קבלה, כך אני מבינה שבפרויקט הזה לא נמצא הדבר העיקרי, הרוחניות! אני חוששת שאפילו עם הרצון הגדול שלי לעזור לילדים, היעדר הרוחניות בתוכנית שלי, רק תזיק להם. זה דומה לתרופת-דמה שאינה מרפאה את מקור המחלה, אלא רק מעכבת את התסמינים. אני מרגישה שעליי לתקן זאת. האם אתה יכול לכוון אותי נכון ולייעץ?
תשובה: הגדרת את הבעיה נכון מאוד. בחינוך הדור הצעיר אין רוחניות, האנושות לא יודעת מה זה, וכתוצאה מכך נאבקת עם התסמינים של המחלה, בעוד שהמחלה מתפתחת ומכה בכל איברי הגוף. כעת התחלנו לבנות את מערכת החינוך הקבלית ואנחנו מבקשים מכולם להצטרף כי אין יותר חשוב מזה. במיוחד אנחנו זקוקים למומחים בחינוך הנוער: מורים, פסיכולוגים. צרי קשר עם המזכירות שלנו וננסה לכלול אותך במערך העבודה כמה שיותר מהר.
שאלה: אתה אומר שגילינו את המדרגה הרוחנית הראשונה עם סימן "מינוס". האם יש לזה קשר לחיינו הגשמיים? אני שואל, כי נעלם לי הרצון לתענוגים גשמיים, לעבודה. אני מרגיש קיר שמפריד אותי מכל זה, ונדמה לי כי כבר אינני מסוגל לחזור לעבודה ולדאוג למשפחה שלי.
תשובה: כשהאדם מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, הוא מגלה את החומר ממנו הוא עשוי, את הרצון ליהנות. הוא רואה עד כמה הוא תלוי בתענוג. מספיק שלוקחים ממנו את הניצוץ הקטן ביותר, וכבר אין כוח לעבוד, לעשות משהו, אפתיה משתלטת על האדם. כעת עליו לחפש מקור אנרגיה חלופי, הקשור לצד האלטרואיסטי של הבריאה. ניתן למצוא אותו רק בסביבה נכונה, בקבוצה שתמלא את האדם בהרגשת חשיבות ההשפעה, תשנה את הערכים שלו, תוציא אותו ממצב הנפילה.
