קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה: האם "אין עוד מלבדו" אומר שאין במציאות בחירה חופשית? אני יודע שאמרת שהבחירה החופשית היא בבחירה של סביבה נכונה וכדומה, אך מה זה אומר למעשה? האם זה לא התפיסה המוגבלת של האור המשפיע עלינו? האם יש לנו כוח להתנגד לאור הזה?
תשובה: צריך להבין שהפירוד בין החלקים הקטנים של האגואיזם שלנו הוא זה שמתנגד לפעולת האור. המשימה היא בלהידמות לבורא: תהיה משפיע כמוהו. אך מה אנחנו יכולים לתת לבורא? הוא צריך רק כלי שאותו הוא יוכל למלא באור השלמות. בחיבור בין אור לכלי יתגלה המצב האמיתי "אין עוד מלבדו". רק הנשמה הכללית יכולה להיות הכלי הזה, הבורא לא צריך אותנו בנפרד. לכן הסביבה הנכונה זו התקווה היחידה שלנו להידמות לבורא, רק היא יכולה להפוך את המצב השבור שלנו לכלי המאוחד שיתמלא באור הבורא.
שאלה: האם התנועה הציונית קשורה בצורה כלשהי לארגון "קבלה לעם"? האם אתה תומך בסכסוך בעזה? מהו תהליך השלום בתסריט הזה מנקודת מבטה של חכמת הקבלה? מה יקרה אם תושבי עזה לא יקבלו את השיטה של חכמת הקבלה? האם עלינו למחוק אותם מפני כדור הארץ לפני שהם יכו ראשונים? האם אתה מסכים אם חתן פרס נובל הסופר ז'וּזֶה סאראמאגוּ שכותב שרצועת עזה מזכירה גטו בתקופת הנאצים? ייתכן שלא תענה על שאלות אלה, אך השתיקה היא גם תשובה.
תשובה: כל התנועות בהיסטוריה, כולל התנועה הציונית, הן תוצאות של פעולות של אנשים שאין להם מושג מהי מטרת הבריאה וכיצד הכוח העליון, שמפתח את הנברא בדרגה הגשמית, מתבטא בתנועות הללו. קיימות רק שתי דרכים להתפתחות האנושות: התפתחות מ"דעת" על ידי גילוי הכוח העליון הטוב והמיטיב שמנהל את העולם או התפתחות בדרך הייסורים. שתי הדרכים מובילות לאותה תוצאה, לחיבור עם הכוח הזה, לאנושות המאושרת. ההבדל הוא רק בדרך, האם זו תהיה דרך של מלחמות נוראות וייסורים שבהשוואה אליהם ה"סכסוך בעזה" ייראה כמשחק ילדים, ובסופו של דבר קומץ אנשים שישרוד יקבל את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", אותו חכמת הקבלה מציעה לקבל בלי לחכות לצרות. קל מאוד לבדוק את השאיפות של האנשים, צריך רק לראות כיצד הם מחנכים את ילדיהם: באהבה או בשנאה לאחרים, בחיבור או בפירוד, ולא חשוב איפה, בישראל או באירופה.
