שאלה נכונה היא כבר תשובה

מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בברלין.

שאלה: מדוע עצם התהליך של הגדרת השאלה הוא מאוד קשה? מדוע קשה להעניק לתהליכים הפנימיים מעטפת מילולית?

תשובתי: מפני שכשכואב לאדם, הוא צועק, על אף שאינו יודע מה בדיוק כואב. לשם כך אנחנו מזמינים רופא שיבצע אבחון. כשלתינוק כואב משהו, הוא אינו יכול להגיד היכן בדיוק כואב לו. דרוש זמן רב עד שמתוך הכאב הפנימי, מתוך הבעיה, מתוך ההפרעה, ניתן להתחיל להרגיש: "מהן ההפרעות הללו? לשם מה הן? מה עליי לעשות איתן?" זהו תהליך ההבשלה הפנימית.

בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שהאור צריך לעבור את כל ארבע הבחינות לפני שהוא בונה לו רצון חדש. קודם כל, אני מרגיש משהו שאינו מוכר לי. לפתע אני מרגיש מצב הפוך ממה שהרגשתי קודם. לאחר מכן אני בו זמנית מרגיש ולא מרגיש, ומתחילה בתוכי ההשוואה. רק מתוך ההשוואה בין שני הרגשות ההפוכים הללו אני מתחיל להבין מה זה. ואחר כך, מתוך ההבנה "מה זה", אני מתחיל להשיג את הסיבה, מדוע זה נוצר בי.

זוהי שורה שלמה של תהליכים שהאדם עובר בהבשלתו הפנימית, עד שהוא כבר יכול לבוא ולומר: "כן, כואב לי, בגלל זה רע לי. הנה השאלה שלי. אני דורש תשובה". זה לא קל. אנחנו מצידנו צריכים לעזור לו כמו לתינוק. אפילו אם הוא צועק. צריך איכשהו לגשת אליו, לנסות לברר מה רע לו, גם אם אינו יודע לשאול. אנחנו נמצא את המגע המשותף הזה.

אך זוהי בעיה שקיימת בכל המדרגות. אם תשאלו אותי, גם אצלי קורה בדיוק אותו הדבר. בכל שלב בהתקדמות שלנו מתעורר אצלנו משהו לא ברור: "מה? מדוע? כיצד? מהיכן? מה הקשר? לְמָה זה קשור? מה הסיבות? מה התוצאות?" השרשרת כולה מתחילה להיוולד בהדרגה, והשאלה מתחילה להתבהר. ומתוך השאלה הנכונה מגיעה התשובה. ואז שוב לא ברור. מדוע? מה מפריע? ושוב השאלה, ושוב התשובה. אם כן, צריך לעבוד על השאלות.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בברלין

ידיעות קודמות בנושא:
הפרעה בתור עזרה
אם הנשמה כואבת סימן שהיא יֵשְנה!
לא צריך לאבד את הראש, אפילו ברוחניות