קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם "טיפת הייחוד", זה מצב שמתקיים בכל מדרגה?
תשובתי: אין יותר שום דבר חוץ מ"טיפת הייחוד", נקודת המגע, את כל היתר נותן האדם עצמו. לאור אין מידה, אלא כל המידות נעשות רק מצד הכלי.
לכן טיפת הייחוד שמגיעה אלינו מהבורא, או ים של ייחוד, זה אותו הדבר, אם זה מדובר על מה שמגיע מלמעלה. כל המידות, ההגבלות, ההרחבות, הן תמיד תלויות רק במקבל עצמו. ודאי, שטיפת הייחוד מתחדשת בכל מדרגה. אבל כל השינויים מתרחשים רק בכלי עצמו כלפי אותה טיפת הייחוד.
שאלה: מה מאפיין את המגע הראשון עם העליון?
תשובתי: נעשה אכפת לך להגיד את המילה "בורא", כאילו שאתה שומע את השם של הבת הקטנה שלך ומיד מופיעה בך תגובה, רגש חם. בדיוק כך אתה תופס את המילה "בורא".
מקודם אתה שמעת: "בורא", ולא הרגשת בו שום טעם, לא קישרת את זה לשום דמות. ועכשיו זה מזמין בך תגובה, כמו שם יקר. התגובה הזאת, זה כבר מסמל מגע, איזה קשר עם הרצון שלך. אתה מילאת סאה של עבודה מסוימת, ואז האור העליון כבר נוגע בבשר החי.
כאן תעזור רק התמדה ויגיעה תמידית. ותחילה צריך לפתח בתוכך כזאת רגישות ביחס לחברים. אבל יחס לחברים הוא יותר כללי, הוא רק מרכך לך את הלב. הלב שלך, הוא "לב האבן", אתה מתחיל להמיס אותו, לרכך בעזרת החברה. ואחר כך בתוך הלב הרך שלך נולד הרגש לבורא. החברה רק ממיסה את הלב, הופכת אותו מלב של אבן או של עץ, ללב רך וגמיש, כמו מגומי.
הלב כבר מתחיל לפעום: יש בו התרחבות והתכווצות, ובין ההתכווצות והתרחבות יש באמצע כזאת נקודה, ששם אתה מתחיל להרגיש את הבורא, את ההשתייכות שלך אליו. אתה מרגיש שהבורא כבר לא זר לך, אלא בלב שלך יש נקודה בשבילו, כמו עבור השם של הבת האהובה שלך.
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת החיים
כיצד להעביר את תשומת הלב לעבר הבורא?
פיצוי על ידי אהבה
